חרטה על הליך התאמה מגדרית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מחיקת כפילות, ראו המשך המשפט
תגיות: שוחזרה עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שחזור לגרסה שלפני הראשונה של משתמש 79.183.193.18.
שורה 1: שורה 1:
'''חרטה על הליך התאמה מגדרית''' היא הפסקת אורח חיים [[טרנסקסואל]]י לאחר שנעשה הליך ל[[התאמה מגדרית]], באמצעים חברתיים, חוקיים או רפואיים.
'''חרטה על הליך התאמה מגדרית''' היא הפסקת אורח חיים [[טרנסקסואל]]י לאחר שנעשה הליך ל[[התאמה מגדרית]], באמצעים חברתיים, חוקיים או רפואיים.


[[מאמר סקירה]] בנושא משנת 1993 מבחין בין חרטה גדולה, המוגדרת כרצון לחזור למגדר המקורי, וחרטה קטנה, הנחשבת כאכזבה מהליך ההתאמה המגדרית, ועשויה לחפוף עם אי שביעות רצון מתוצאותיו.{{הערה|שם=Surgical Satisfaction|{{צ-מאמר|שם=Surgical Satisfaction, Quality of Life, and Their Association After Gender-Affirming Surgery: A Follow-up Study|קישור=https://doi.org/10.1080/0092623X.2017.1326190|כתב עת=Journal of Sex & Marital Therapy|שנת הוצאה=2018-02-17|עמ=138–148|כרך=44|doi=10.1080/0092623X.2017.1326190|מחבר=Tim C. van de Grift, Els Elaut, Susanne C. Cerwenka, Peggy T. Cohen-Kettenis}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|שם=Regrets After Sex Reassignment Surgery|קישור=https://www.researchgate.net/publication/254382093_Regrets_After_Sex_Reassignment_Surgery|כתב עת=Journal of Psychology & Human Sexuality|שנת הוצאה=1993-05-28|עמ=69–85|כרך=5|doi=10.1300/J056v05n04_05|מחבר=Friedemann Pfafflin MD}}}}
[[מאמר סקירה]] בנושא משנת 1993 מבחין בין חרטה גדולה, המוגדרת כרצון לחזור למגדר המקורי, וחרטה קטנה, הנחשבת כאכזבה שעשויה לחפוף עם אי שביעות רצון מתוצאות ההליך.{{הערה|שם=Surgical Satisfaction|{{צ-מאמר|שם=Surgical Satisfaction, Quality of Life, and Their Association After Gender-Affirming Surgery: A Follow-up Study|קישור=https://doi.org/10.1080/0092623X.2017.1326190|כתב עת=Journal of Sex & Marital Therapy|שנת הוצאה=2018-02-17|עמ=138–148|כרך=44|doi=10.1080/0092623X.2017.1326190|מחבר=Tim C. van de Grift, Els Elaut, Susanne C. Cerwenka, Peggy T. Cohen-Kettenis}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|שם=Regrets After Sex Reassignment Surgery|קישור=https://www.researchgate.net/publication/254382093_Regrets_After_Sex_Reassignment_Surgery|כתב עת=Journal of Psychology & Human Sexuality|שנת הוצאה=1993-05-28|עמ=69–85|כרך=5|doi=10.1300/J056v05n04_05|מחבר=Friedemann Pfafflin MD}}}}{{ש}}חלק מן המחקרים החשיבו כחרטה רק ניתוחים להתאמה מגדרית חזרה, ואחרים הסתפקו בהצהרה על חרטה, בחזרה בפועל לתפקיד המגדר הקודם, או אף בדיווח על הרהורי חרטה מזדמנים. כך או אחרת, מקרי החרטה האלו מעטים ביותר{{הערה|[https://www.researchgate.net/publication/262734734_An_Analysis_of_All_Applications_for_Sex_Reassignment_Surgery_in_Sweden_1960-2010_Prevalence_Incidence_and_Regrets המחקר המצוטט בהמשך], שבדק את כל הבקשות להתאמה מגדרית בשוודיה במשך 50 שנה, מצא 15 מקרי בקשה להיפוך ההליך.|כיוון=ימין}} בעיקר עקב היותה של ההתאמה המגדרית נדירה כשלעצמה.


בין המתחרטים, ישנם כאלו שלאחר שהתחרטו החלו להזדהות כ[[ג'נדרקוויר|א-בינארים]], סביר להניח שלאור התגלות זהותם המגדרית כמורכבת יותר מאשר הזהות המגדרית ה[[בינאריות מגדרית|בינארית]] שאליה עשו את ההליכים הללו במקור.
חלק מן המחקרים החשיבו כחרטה רק ניתוחים להתאמה מגדרית חזרה, ואחרים הסתפקו בהצהרה על חרטה, בחזרה בפועל לתפקיד המגדר הקודם, או אף בדיווח על הרהורי חרטה מזדמנים. כך או אחרת, מקרי החרטה האלו מעטים ביותר{{הערה|[https://www.researchgate.net/publication/262734734_An_Analysis_of_All_Applications_for_Sex_Reassignment_Surgery_in_Sweden_1960-2010_Prevalence_Incidence_and_Regrets המחקר המצוטט בהמשך], שבדק את כל הבקשות להתאמה מגדרית בשוודיה במשך 50 שנה, מצא 15 מקרי בקשה להיפוך ההליך.|כיוון=ימין}} בעיקר עקב היותה של ההתאמה המגדרית נדירה כשלעצמה, אם כי היא נמצאת במגמת עלייה.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://journals.lww.com/cur/fulltext/2021/03000/transgender_surgery___knowledge_gap_among.12.aspx|הכותב=Mani, Vishnu R.∗; Valdivieso, Sebastian C.; Hanandeh, Adel; Kalabin, Aleksandr; Ramcharan, Alexius; Donaldson, Brian{{כ}}|כותרת=Transgender surgery – Knowledge gap among physicians impacting patient care|אתר={{כ}}Current Urology|תאריך=מרץ 2021}}}}


==מחקר==
==מחקר==

גרסה מ־10:26, 15 באוגוסט 2022

חרטה על הליך התאמה מגדרית היא הפסקת אורח חיים טרנסקסואלי לאחר שנעשה הליך להתאמה מגדרית, באמצעים חברתיים, חוקיים או רפואיים.

מאמר סקירה בנושא משנת 1993 מבחין בין חרטה גדולה, המוגדרת כרצון לחזור למגדר המקורי, וחרטה קטנה, הנחשבת כאכזבה שעשויה לחפוף עם אי שביעות רצון מתוצאות ההליך.[1][2]
חלק מן המחקרים החשיבו כחרטה רק ניתוחים להתאמה מגדרית חזרה, ואחרים הסתפקו בהצהרה על חרטה, בחזרה בפועל לתפקיד המגדר הקודם, או אף בדיווח על הרהורי חרטה מזדמנים. כך או אחרת, מקרי החרטה האלו מעטים ביותר[3] בעיקר עקב היותה של ההתאמה המגדרית נדירה כשלעצמה.

בין המתחרטים, ישנם כאלו שלאחר שהתחרטו החלו להזדהות כא-בינארים, סביר להניח שלאור התגלות זהותם המגדרית כמורכבת יותר מאשר הזהות המגדרית הבינארית שאליה עשו את ההליכים הללו במקור.

מחקר

סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של תוצאות טיפולים להתאמה מגדרית, שנערכה על ידי חוקרי מאיו קליניק בשנת 2010, מצאה שמרבית המחקר שנערך בנושא ברחבי העולם הוא באיכות נמוכה מאוד, עקב מספר מגבלות מתודולוגיות: הוא אינו מוגן מנטאים אפשריים בשל העדר קבוצות ביקורת והקצאה אקראית; פרטים כמו הטיפול ההורמונלי תכופות מתועדים רק לפי דיווח המטופלים עצמם; חלק מן המחקרים אף לא דיווחו כלל על הטיפול ההורמונלי, ואלו לא נחשבו בתוצאות המטא-אנליזה.[4] מספר מחקרים שתוצאותיהם פורסמו לאחר סקירה זו ולא נכללו בה עשויים לתקן חלק מן הבעיות.[5]

סקירות מחקרים

המטא-אנליזה שנערכה על ידי חוקרי מאיו קליניק ב-2010 עסקה באיכות החיים ובתוצאות הפסיכו-סוציאליות של הליכי התאמה מגדרית, בהתבסס על 28 מחקרים קודמים שהתפרסמו בנושא, וכללו יחד 1833 משתתפים עם דיספוריה מגדרית אשר עברו ניתוח להתאמה מגדרית הכולל טיפול הורמונלי. הממצאים העיקריים מתוך חישוב המטא-אנליזה היו כי 80% מן המשתתפים דיווחו על שיפור משמעותי בדיספוריה מגדרית ובאיכות החיים שלהם; 78% דיווחו על שיפור בתסמינים הפסיכולוגיים של דיספוריה; ו-72% דיווחו על שיפור בתפקוד המיני. מקצת המחקרים שהשתתפו בסקירה בדקו גם את שיעור החרטה. הממצא העיקרי בנושא זה היה כי רוב הנבדקים לא דיווחו על חרטה על ההתאמה המגדרית. במחקר אחד מ-1998, 3 מתוך 17 טרנסקסואלים שעברו התאמה מגדרית בשנים 1970–1990 הביעו חרטה, ושניים מהם בקשו לעבור הליך לחזור למגדרם הקודם. במחקר נוסף משנת 2006, בטווח של שלוש שנים בממוצע לאחר הניתוח, אף טרנסקסואל מבין 232 שעברו ניתוח להתאמה מגדרית (היפוך פין) לא הביע חרטה עקבית, ושישה אחוזים הביעו חרטה מזדמנת. שיעור המענה היה 32%.[4]

בשנת 2012, דו"ח של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה על הטיפול בדיספוריה מגדרית ציין שסקירת הספרות מתעדת מגמת ירידה באחוזי חרטה על ניתוחים להתאמה מגדרית במהלך שלושת העשורים הקודמים; בעוד ששביעות רצון מההליך נחשבת לנורמה בשנים האחרונות, כמה מחקרים משנות ה-70 וה-80 מצאו שיעורי חרטה בסביבות 30%, ואף בשנת 1997 מחקר אחד עדיין מצא שיעור חרטה של 6%. הסיבות להשתפרות אינן ברורות לחלוטין, אך נמצאות במתאם עם קריטריונים גמישים אך עם זאת אחידים יותר להפניה לניתוח, עם השתפרות בטכניקה ובתוצאות הניתוחים, ועם אקלים חברתי נוח יותר כלפי מיעוטים מיניים ומגדריים.[6]

סקירה שיטתית שמוצגת באתר המכון לחקר אי-שוויון באוניברסיטת קורנל, בנושא השפעת ההתאמה המגדרית על רווחתם הנפשית של טרנסג'נדרים בוגרים, העלתה 56 מאמרים בנושא שפורסמו בין 1991 ליוני 2017. לעניין שיעור החרטה, במחקרים בהם הוא נבדק, הסקירה העלתה שהוא נע בין 0.3% ל-3.8%, שהשכיחות ירדה ככל שהשתפרו הטכניקות הכירורגיות והתמיכה החברתית, ושהחרטה לרוב נבעה מהיעדר תמיכה חברתית או מתוצאות גרועות של ניתוחים בטכניקות ישנות.[7]

מחקרי תוצאות

בהולנד, שבה מרכז אחד מטפל ב-95% מהאוכלוסייה הטרנסג'נדרית, פורסמו ב-2018 שני מחקרים בנושא. במחקר עוקבה נבדקה כל האוכלוסייה שטופלה במרכז מ-1972 עד 2015. במהלך תקופה זו מספר האנשים בשנה שהגיעו למרכז לצורך הערכה גדל פי 20: מ-34 בשנת 1980 ל-686 בשנת 2015. אחוז האנשים שהתחילו טיפול הורמונלי בתקופה של 5 שנים לאחר הביקור הראשון ירד עם הזמן: מכמעט 90% בשנת 1980 ל-65% בשנת 2010. אחוז האנשים שעברו ניתוח להתאמה מגדרית הכולל גם את הסרת איברי הרבייה (אשכים או שחלות) תוך 5 שנים לאחר תחילת הטיפול ההורמונלי, נשארה יציבה לאורך זמן (74.7% לנשים טרנסיות ו-83.8% לגברים טרנסים). מבין אלו שעברו את הניתוח, רק ב-0.6% מהנשים הטרנסג'נדריות וב-0.3% מהגברים הטרנסג'נדרים נצפתה חרטה על הניתוח שכללה טיפול הורמונלי במרכז לשינוי המגדר חזרה. החרטה דווחה 11 שנים בממוצע לאחר תחילת הטיפול, ולכן החוקרים כתבו שאולי מוקדם מדי לבחון את שיעור החרטה בקרב אנשים שהחלו את הטיפול בעשור האחרון. הסיבות לחרטה נחלקו ל'חרטה חברתית', 'חרטה אמיתית' והרגשה א-בינארית.[8] המחקר השני כלל את כל מי שפנה למרכז בבקשה להליך התאמה מגדרית בין השנים 2007 ו-2009. מתוך 546 המטופלים, 201 (37%) ענו לחוקרים, בהם 136 נבדקים שעברו ניתוח להתאמה מגדרית. בטווח של 4 - 6 שנים לאחר תחילת הניתוח, אף לא אחד הביע חרטה במובן של רצון לחזור למגדר הקודם – ושמונה נבדקים (6%) הביעו אי שביעות רצון מהניתוח או חרטה עליו.[1]

בשוודיה, המשרד הלאומי לבריאות ורווחה (NBHW) מטפל בבקשות להתאמה מגדרית, חוקית וכירורגית. במחקר שבדק את כל מי שביקש הליך התאמה מגדרית בין השנים 1960–2010, רובם בעשור האחרון, ובקשתו נענתה עד אמצע 2011, נמצא כי כ-2.2% ביקשו עד סוף 2010 לחזור למגדר הקודם. קבוצה זו כללה עשרה אנשים שזוהו כגברים בלידתם, שגילם החציוני בעת ההליך הראשון היה 35, וחציון ההליך ההפוך היה שמונה וחצי שנים מאוחר יותר, וחמישה אנשים שזוהו כנשים בלידתן, שגילן החציוני בעת ההליך הראשון היה 22, וחציון ההליך ההפוך היה שבע וחצי שנים מאוחר יותר. במחקר זה נמצא גם ששיעורי החרטה עד 2010 ירדו באופן מובהק סטטיסטית במהלך השנים, מ-27% מהטרנסקסואלים שביקשו התאמה מגדרית בשנים 1960–1971 (ארבעה מתוך 15 מקרים בלבד) ל-0.3% בלבד מהטרנסקסואלים שביקשו אותה בשנים 2001–2010 (אחד מתוך 360 מקרים).[9]

מחקר שנערך בגרמניה בשנת 2014, מצא כי בטווח של חמש שנים בממוצע לאחר ניתוח בחלק הגוף התחתון מזכר לנקבה, 2.9% רואים את עצמם יותר כגבר מאשר כאישה, ואחוז נוסף רואים את עצמם כגבר. הרוב הביע שביעות רצון מהניתוח. 53% מהנשאלים לא השיבו את השאלונים.[10]

מחקר שבוצע בקנדה ופורסם בשנת 1989 מצא קשר בין שיעור החרטה לנטייה מינית. 111 טרנסקסואלים שעברו ניתוח להתאמה מגדרית לפחות שנה לפני כן השיבו לשאלון על תחושותיהם לגבי הניתוח. מתוכם 97 היו גברים ונשים שנטייתם המינית לפני השינוי הייתה הומוסקסואלית, ו-14 גברים שהיו הטרוסקסואלים. מבין 97 הראשונים אף אחד לא הביע חרטה לגבי הניתוח, אך מבין ה-14 שהיו הטרוסקסואלים ארבעה (28.6% מכלל ההטרוסקסואלים, שהם 3.6% מכלל המדגם) הביעו חרטה.[11] מחקר מ-2005 שנעשה בהולנד תומך במסקנה ששיעור החרטה של טרנסקסואלים שהיו הטרוסקסואלים גבוה יותר: מבין 126 טרנסקסואלים, רק שתי נשים טרנסג'נדריות עם נטייה לא-הומוסקסואליות (3.6% מהלא-הומוסקסואלים שהם 1.6% מכלל המדגם) הביעו חרטה בריאיון שנערך בממוצע 21 חודשים לאחר גמר ההליך.[12]

חוקרים מהמחלקה לכירורגיה כללית באוניברסיטת אורגון שלחו שאלון למנתחים פלסטיים שהשתתפו בכנסים לבריאות טרנסג'נדרים בשנים 2016 ו-2017. לשאלון השיבו 46 מנתחים. המשיבים נתבקשו להעריך, לפי טווחים, את מספר המטופלים שניתחו. מספר המטופלים בתשובות הסתכם לכ-22,275. 49% מהמשיבים דיווחו שמעולם לא נתקלו במנותח שהתחרט על שינוי המגדר או ביקש טיפול לשנותו חזרה. שאר המשיבים דיווחו ביחד על 62 מקרים כאלו, כולל 13 מקרי חרטה על ניתוח חזה ו-45 מקרי חרטה על ניתוח באיברי המין. בין המתחרטים היו 37 נשים טרנסג'נדריות, 16 גברים טרנסג'נדרים, ושישה אינטרסקסים. הנימוקים שהוצגו להתאמה המגדרית חזרה, היו שינוי בזהות המגדרית (22 מטופלים), דחייה או ניכור חברתי (שמונה מטופלים) וקושי במערכות יחסים רומנטיות (שבעה מטופלים). 91% מהמשיבים השיבו שידרשו בדיקה נפשית לפני התאמה מגדרית חזרה, ו-88% מהמשיבים השיבו שלתחושתם המדריך לטיפול בטרנסג'נדרים (WPATH SoC) צריך לכלול פרק על הליך התאמה מגדרית חזרה.[13] 70% מהנשאלים לא השיבו את השאלונים.

מחקר עוקבה משנת 2022 שעקב אחרי 317 ילדים שהזדהו כטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות מצא כי רק 8 מהם (2.5%) חזרו להזדהות כסיסג'נדרים לאחר 5 שנים, וכי אף אחד מבין ה-8 לא החל טיפול בלתי-הפיך במהלך תקופת המחקר.[14][15] מבין השמונה, שבעה חזרו להזדהות כסיסג'נדרים לפני גיל 9, ואחד בגיל 11. החוקרים טענו כי התוצאות שלהם עקביות עם הספרות המדעית הקיימת.[14]

מחלוקות

במבוא לאותו מאמר שנכתב במחלקה לכירורגיה כללית באוניברסיטת אורגון בשנת 2018, נכתב שיש מחסור בספרות הבוחנת את שכיחות מקרי היפוך ההתאמה המגדרית וביצועה מחדש ואת ההסברים להם, ושבשילוב הבעיות הנוגעות לנגישות לניתוחים להתאמה מגדרית, המחקר בתחום מעורר מחלוקת קיצונית.[13]

אוניברסיטת באת' ספא באנגליה (אנ') סירבה לאשר לפסיכותרפיסט ג'יימס קספיאן לערוך במסגרת לימודיו עבודת תזה בנושא היפוך תהליכי התאמה מגדרית. הצעת המחקר אושרה ב-2015, אולם ב-2017 כשקספיאן ביקש להרחיבה ולכלול בה גם אנשים שעברו ניתוחים להתאמה מגדרית, ולאחר מכן החליפו את מגדרם חזרה בלי לבצע ניתוח נוסף להתאמה מגדרית, ההצעה נדחתה, לדברי קספיאן בנימוק שהעיסוק במחקר בתחום שפוטנציאלית הוא בלתי תקין פוליטית, נושא בחובו סיכון, ושההתקפות במדיה החברתית עשויות לערב גם את האוניברסיטה.[16][17] קספיאן ערער על החלטת האוניברסיטה, אך ערעוריו נדחו. האוניברסיטה פרסמה תגובה לפיה המחקר לא נפסל בשל נושאו, אלא מפני שמתודולוגיית המחקר לא תבטיח את האנונימיות של המשתתפים ואת חיסיון הנתונים.[18]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Tim C. van de Grift, Els Elaut, Susanne C. Cerwenka, Peggy T. Cohen-Kettenis, Surgical Satisfaction, Quality of Life, and Their Association After Gender-Affirming Surgery: A Follow-up Study, Journal of Sex & Marital Therapy 44, 2018-02-17, עמ' 138–148 doi: 10.1080/0092623X.2017.1326190
  2. ^ Friedemann Pfafflin MD, Regrets After Sex Reassignment Surgery, Journal of Psychology & Human Sexuality 5, 1993-05-28, עמ' 69–85 doi: 10.1300/J056v05n04_05
  3. ^ המחקר המצוטט בהמשך, שבדק את כל הבקשות להתאמה מגדרית בשוודיה במשך 50 שנה, מצא 15 מקרי בקשה להיפוך ההליך.
  4. ^ 1 2 Victor Manuel Montori, Patricia J. Erwin, Ayman Murad, Rebecca J. Mullan, Hormonal therapy and sex reassignment: A systematic review and meta-analysis of quality of life and psychosocial outcomes, Clinical Endocrinology 72, 2010/02, עמ' 214–231 doi: 10.1111/j.1365-2265.2009.03625.x
  5. ^ Chantal M. Wiepjes, Nienke M. Nota, Christel J. M. de Blok, Maartje Klaver, The Amsterdam Cohort of Gender Dysphoria Study (1972–2015): Trends in Prevalence, Treatment, and Regrets, The Journal of Sexual Medicine 15, 2018-04-01, עמ' 582–590 doi: 10.1016/j.jsxm.2018.01.016
  6. ^ Byne, W., et al. (2012). Report of the American Psychiatric Association task force on treatment of gender identity disorder. Archives of sexual behavior, 41(4), 759-796.
  7. ^ What does the scholarly research say about the effect of gender transition on transgender well-being?, What We Know - פורטל המחקר של מדיניות ציבורית באוניברסיטת קורנל
  8. ^ Chantal M. Wiepjes, Nienke M. Nota, Christel J. M. de Blok, Maartje Klaver, The Amsterdam Cohort of Gender Dysphoria Study (1972–2015): Trends in Prevalence, Treatment, and Regrets, The Journal of Sexual Medicine 15, 2018-04-01, עמ' 582–590 doi: 10.1016/j.jsxm.2018.01.016
  9. ^ Cecilia Dhejne, Katarina Öberg, Stefan Arver, Mikael Landén, An analysis of all applications for sex reassignment surgery in Sweden, 1960-2010: prevalence, incidence, and regrets, Archives of Sexual Behavior 43, 2014-11, עמ' 1535–1545 doi: 10.1007/s10508-014-0300-8
  10. ^ הס ואחרים, Satisfaction With Male-to-Female Gender Reassignment SurgeryResults of a Retrospective Analysis, ‏Deutches Artzeblatt international‏, נובמבר 2014
  11. ^ Blanchard, R., Steiner, B. W., Clemmensen, L. H., & Dickey, R. (1989). Prediction of Regrets in Postoperative Transsexuals. The Canadian Journal of Psychiatry, 34(1), 43–45.
  12. ^ Peggy T. Cohen-Kettenis, Abraham J. Kuiper, Stephanie H. M. Van Goozen, Yolanda L. S. Smith, Sex reassignment: outcomes and predictors of treatment for adolescent and adult transsexuals, Psychological Medicine 35, 2005/01, עמ' 89–99 doi: 10.1017/S0033291704002776
  13. ^ 1 2 Sara Danker, Sasha K. Narayan, Rachel Bluebond-Langner, Loren S. Schechter, Abstract: A Survey Study of Surgeons’ Experience with Regret and/or Reversal of Gender-Confirmation Surgeries, Plastic and Reconstructive Surgery – Global Open 6, 2018-8, עמ' 189 doi: 10.1097/01.GOX.0000547077.23299.00
  14. ^ 1 2 כריסטינה ר. אולסון ואחרים, Gender Identity 5 Years After Social Transition, האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, 2022 doi: 10.1542/peds.2021-056082
  15. ^ אתר למנויים בלבד אזין גוראישי, מחקר: רק 2.5% מהילדים הטרנסג'נדרים משנים את דעתם אחרי חמש שנים, באתר הארץ, 22 במאי 2022
  16. ^ "University 'blocks transgender research'" (באנגלית בריטית). 2017-09-25. נבדק ב-2019-06-13 – via BBC.
  17. ^ correspondent, Sally Weale Education (2017-09-25). "University 'turned down politically incorrect transgender research'". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-06-13.
  18. ^ Sam Petherick, "Ex-Bath Spa student James Caspian fails in court fight against university, 22 FEB 2019
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב)
זהות ונטייה מינית ביסקסואליות (הקהילה הביסקסואלית) • הומוסקסואליות • הטרוסקסואליות • לסביוּת • פאנסקסואליות • קוויר • פוליסקסואליות • אומניסקסואליות • מונוסקסואליות • בי-קיוריוס • א-מיניות • הטרופלקסיביליות • דמוגרפיה • סאפיוסקסואליות • א-מיניות אפורה
זהות מגדרית מגדר • מגדריזם • התפתחות הזהות המגדרית • ביטוי מגדרי • כינוי גוף מגדרי • התאמה מגדרית • ניתוח להתאמה מגדרית • חרטה על הליך התאמה מגדרית • טרנסג'נדר (אישה טרנסית, גבר טרנס) • סיסג'נדר • טרנסקסואליות • קרוס-דרסינג • ג'נדרקוויר • ביג'נדר • אינטרסקס • אג'נדר • פאנג'נדר • טריג'נדר
מושגי יסוד הקהילה הגאה • גיבוש זהות • יציאה מהארון • אאוטינג • מהומות סטונוול • חודש הגאווה • מצעד הגאווה • טיפול המרה • הומופוביה • הומופוביה מופנמת • ביפוביה • טרנספוביה • טרנסמיזוגניה • הטרוסקסיזם • הומונורמטיביות • הטרונורמטיביות • גאווה • פינקוושינג • סטרייטוושינג
סמלי להט"ב משולש ורוד • משולש שחור • דגל הגאווה • דגל גאווה • הדגל הלסבי • דגל הגאווה הפאנסקסואלי • דגל הגאווה הביסקסואלי • דגל האינטרסקס • דגלי גאווה נוספים
שונות גברים המקיימים יחסי מין עם גברים • נשים המקיימות יחסי מין עם נשים • יחסי מין הומוסקסואליים • יחסי מין לסביים • G0y • דייקס און בייקס • הומופיל • אלימות נגד להט"ב • התאבדויות בני נוער • לסביות פוליטית • פמיניזם לסבי • שבוע המודעות הטרנסג'נדרי • מבטא הומוסקסואלי • סטריאוטיפים על להט"בים • בריונות והטרדות נגד להט"ב • הזדקנות בקהילה הגאה • לימודי להט"ב
לקטגוריה • לפורטל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חרטה_על_הליך_התאמה_מגדרית&oldid=34486392"