טרנסקסואליות
 ערך זה הוא חלק מסדרת ערכים בנושא זהות מגדרית |
|||
|
|||
|
|||
| פורטל להט"ב | |||
טרנסקסואליות (מאנגלית: Transsexualism) היא תופעה שבה חשים אנשים כי זהותם המגדרית אינה תואמת למגדר המקובל על פי מינם הפיזיולוגי. רבים מהטרנסקסואלים חיים במצוקה, הנובעת בעיקר מהדיכוי החברתי ותפיסת הטרנסקסואל כבן המגדר הלא-נכון. כתוצאה מכך רבים שואפים לשנות את מינם כדי להתאים לתפקיד המגדרי התואם את זהותם. גבר טרנסקסואל הוא גבר שנולד במין נקבה. אישה טרנסקסואלית היא אישה שנולדה במין זכר.
טרנסקסואלים רבים מציינים שלמעשה הם תמיד חשו כבני המגדר ההפכי למגדרם הפיזיולוגי, ולאחר שהכירו בכך הם שאפו לשנות את גופם על מנת להתאימו לזהותם המגדרית, אולם ישנם גם רבים, שמגלים את זהותם המגדרית בגילאים מאוחרים. חלק ממאבקם של הטרנסקסואלים הוא קבלה חברתית של המגדר בו הם מזדהים, במקום שידוכאו על פי גופם. קבלה במגדר כוללת, בין השאר, התייחסות בשפה התואמת את מגדרם האמיתי, והימנעות מפלישה לאיבריהם הפרטיים ולתהליכים הפיזיולוגיים הספציפיים שעברו. זאת מתוך ההבנה שהאיבר היחיד הקובע את מגדרו של האדם הוא המוח, ובחברה נאורה ההתייחסות לאדם אמורה להיות על פי ההזדהות שלו עצמו.
על מנת להתאים את הזהות הנפשית לזו הגופנית, טרנסקסואלים רבים מבצעים שינוי בהופעתם המגדרית החיצונית (כגון לבוש אופייני לבני המין האחר או איפור), נטילת הורמונים, טיפולים קוסמטיים, ניתוחים פלסטיים וכן ניתוחים לשינוי מין.
תוכן עניינים |
אטימולוגיה [עריכה]
המונח הוא הלחם של שני המילים; "טרנס" = "משנה, מחליף", ו-"סקס" = זוויג. מכאן, שהמונח "טראנסקסואל" = "מחליף זוויג" (כאשר במילה "זוויג" הכוונה היא להגדרת המין המוּלדת).
בסלנג הישראלי מכונות לעתים נשים טרנסקסואליות בשם הפוגעני "קוקסינל" או "קוקסינלית". זאת, על-פי השם "קוקסינל", אשר היווה את שם הבמה של אמנית צרפתיה שעברה ניתוח לשינוי מין במרוקו בשנת 1958. כינוי זה אינו נחשב כיום כתקין פוליטית.
טרנסג'נדר [עריכה]
 |
ערך מורחב – טרנסג'נדר |
המונח טרנסג'נדר משמש לעתים קרובות כמילה נרדפת "נקייה יותר" לטרנסקסואליות.[1] שימוש זה בעייתי משום שהוא עשוי לבלבל, הביטוי הינו מכליל ואינו מבדיל בין המשמעויות השונות של טרנסקסואלים וטרנסג'נדריוֹת. בעוד שטרנסקסואלים לרוב יעברו ניתוח לשינוי מין כדי לחיות במגדר המתאים, טרנסג'נדרים מבקשים להפוך את המגדר שלהם לנזיל. טרנסקסואלים רבים דוחים את המונח טרנסג'נדר כזיהוי עבורם – בין אם כמילה נרדפת או מונח כולל, לטענתם, השימוש במונח מכליל אינו מדויק ודוחק לשוליים את קיומם, את זהותם, ואת ההיסטוריה של פרטים ותתי-קבוצות שונים.
טרנסקסואליות ורפואה [עריכה]
הטיפול הרפואי בטרנסקסואלים מבוסס על כללי הטיפול שמפרסמת ה – Harry Benjamin International Gender Dysphoria Association (HBIGDA), אגודה בינלאומית שמקום מושבה בארצות הברית, אשר חברים בה מאות פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, רופאים כלליים ומנתחים מכל העולם. ה- HBIGDA מרכזת את המחקר בכל היבטי הטרנסקסואליות, וקובעת כללים לטיפול בהם.
כבר משנות השישים השתרשה ההבנה כי זהות מגדר אינה ניתנת לשינוי. לכן, הדרך היחידה לאפשר לטרנסקסואל לחיות חיים שלמים במגדר האמיתי אליו הוא משתייך, היא על ידי שינויים פיזיולוגיים.
כיוון שאין אפשרות להתאים את נפשו של הטרנסקסואל לגופו, הדבר היחיד שניתן לעשות במטרה לאפשר לו לחיות את חייו בצורה ההולמת את רגשותיו, זה לשנות את גופו כדי שיתאים לנפשו. בנוסף לכך, עוברים גברים ונשים טרנסקסואלים חיברות מגדרית מחדש, בהתאם למגדרם.
במקרה של אישה טרנסקסואלית, מדובר במתן הורמונים נשיים כדי לגרום לצמיחת שדיים, לריכוך העור ולהרחבת הירכיים. טיפולים נוספים כוללים הרחקת שיער מהפנים ומאזורים אחרים בגוף. לפעמים ייכללו גם טיפול ותרגול לשינוי הקול.
במקרה של גבר טרנסקסואל, נטילת הורמונים יוצרת את כל סימני המין המשניים הזכריים. בנוסף, רבים עוברים ניתוח להשטחת החזה ובניית חזה גברי, וחלק בוחרים לעבור גם ניתוח לשינוי איבר המין.
עם סיום התהליך לשינוי המגדר יש טרנסקסואלים הנטמעים בחברה הסיסג'נדרית (שאינה טרנסג'נדרית) כגברים או נשים לכל דבר ועניין. לעומת זאת, יש טרנסקסואלים הרואים בטרנסקסואליות שלהם זהות, ופעילים בקהילה הטרנסג'נדרית המתגבשת בשנים האחרונות בארץ ובעולם.
הניתוח הוא רק חלק אופציונלי בתהליך השינוי שהאדם הטרנסקסואל עובר. הוא איננו מטרה בפני עצמה, ואף איננו החלק החשוב ביותר בכל התהליך, בניגוד לסטריאוטיפים הקיימים. למעשה, רובם של הטרנסקסואלים אינם עוברים את הניתוח. עם זאת, אלו המגיעים לניתוח, עושים זאת מתוך רצון עז למצוא סיפוק מלא לשאיפותיהם ולראות התאמה מלאה בין צורת גופם לבין תחושת זהותם הפנימית.
שכיחות [עריכה]
אין נתונים סטטיסטיים מוהבקים ומוסכמים בנוגע לשכיחות של טרנסקסואליות בקרב האוכלוסייה, וגם מחקרים העוקבים אחר מספר הטרנסקסואלים אינם כוללים בהם את אלו שאינם פונים לגופים ורשויות שונות.
ספר האבחנות הפסיכיאטרי DSM IV (1994) מציין הערכה גסה של אחד מתוך 30,000 גברים ואחת מתוך 100,000 נשים המבקשים לעבור ניתוח לשינוי מין בארצות הברית.[2] הערכת שכיחות אחרת היא זו של "המרכז הרפואי לדיספוריה מגדרית באמסטרדם" (Amsterdam Gender Dysphoria Clinic), הפועלת מזה ארבעה עשורים במהלכם היא מטפלת בטרנסקסואלים בהולנד, לפיה אחד מתוך 10,000 גברים ואחת מתוך 30,0000 נשים יבקשו לעבור את התהליך.
שכיחות גבוהה יותר הוצגה במאמר שבחן את הנושא ופורסם במגזין "International Journal of Transgenderism" [3] בשנת 2007. הנתונים, שהוצגו בכנס של ההתאחדות המקצועית העולמית לבריאות טרנסג'נדרית (WPATH) והתבססו על מחקר עצמאי, הראו גבול מינימלי של טרנסקסואל אחד לכל 4,500 גברים, ואחת לכל 8,000 נשים בבחינה של כמה מדינות שונות. החוקרים מציינים כי מידע זה נכון עוד מתקופת שנות ה-80.[3]
עוד מציינים החוקרים כי מספיק לבחון את כמות האנשים שעברו ניתוח לשינוי מין אצל שלושת המנתחים המובילים בתחום בארצות הברית על מנת לבסס שכיחות של אוכלוסיית הטרנסקסואלים העומדת על יחס של 1:10,000. יחס זה, שאינו כולל ניתוחים שאינם נעשים במרפאות המובילות או נעשים בארצות אחרות כמו קנדה ותאילנד. לכן היחס הוודאי, לפי החוקרים, של 1:10,000 הוא נמוך מהנתון האמיתי.[3]
תפיסת הטרנסקסואליות בעולם [עריכה]
בחברות מערביות רבות, הטרנסקסואלים מורשים לשנות את שמם ואת מינם בתעודת הזהות. במדינות אלה ניתן לראות לגיטימציה כלפי טיפולים לשינוי מין ואלה נפוצים. לעומת זאת במדינות שאינן מערביות, ניתן לראות חוסר לגיטימציה מצד הממשלה לגבי שינויי המין והטרנסקסואליות. ברבות ממדינות אלה קיימת מגמה של שינוי ותחילתן של פעולת לפתיחות לנושא וקבלתו על ידי החברה.
הקהילה הטרנסקסואלית בעולם ובישראל מאופיינת בסגנון חיים פעיל הכולל מסיבות, הופעות דראג, פורומים וצ'אטים באינטרנט וכן קבוצות תמיכה. בנוסף קבעו לעצמם דגל השונה מדגל הגאווה ומיוחד לקהילה הטרנסקסואלית.
טרנסקסואליות בישראל [עריכה]
מעמד חוקי והליכים [עריכה]
מצבם החוקי של הטרנסקסואלים בארץ שפיר ביחס למדינות אחרות, ומדינת ישראל אף מסייעת לטרנסקסואלים בתהליך שינוי המין שלהם, סיוע המתבטא במימון חלקי של הניתוח לשינוי מין ושל טיפולים אחרים על ידי קופות החולים. מבחינת חקיקה, החוק נגד הסתה אוסר אמנם על כזו הנעשית על רקע נטייה מינית, אך אינו אוסר על אפליה על רקע זהות מגדרית.[4] כמו כן ישראל חתומה על הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית.
נוהל שינוי מין בישראל הקיים משנת 1986 וניתוחים לשינוי מין יכולים להתבצע בית החולים תל-השומר בלבד, מעל גיל 21 ורק לאחר תקופת המתנה של שנתיים.[5] על הנוהל נמתחה ביקורת חריפה מצד הארגון רופאים לזכויות אדם, ובשנת 2008 הוקמה וועדה לבחינה מחודשת שלו.[5] טרנסקסואלים ישראלים מעל גיל 19 שמעוניינים לעבור תהליך שינוי מין הכולל ניתוח לשינוי איבר המין נדרשים לעבור את 'הוועדה לשינוי מין' בתל השומר, שמטרתה מתן אישור לניתוח לשינוי מין אצל טרנסקסואלים. אלה נדרשים לעבור מעקב רפואי ומעקב אבחוני במשך שנתיים, לחיות במגדר הנבחר ולעבור טיפול הורמונלי לשינוי מין.[6].
שינוי שם פרטי הוא הליך פשוט ולפי נהלי משרד הפנים ניתן לעשות זאת ללא קשר למגדר המקובל של השם או למגדר של הפונה: "בקשה לשינוי שם, משם גברי לשם נשי או להיפך יש לאשר, אין לדרוש לשם כך הסבר ולא אישור בדבר ניתוח לשינוי מין".[7] לפי נוהל מספר 2.6.0001 של משרד הפנים, שינוי סעיף רישום המין בתעודת הזהות ייעשה על סמך תעודה רפואית אשר אושרה בידי משרד הבריאות הישראלי.[7] משרד הפנים מאפשר שינוי הרישום בסעיף המין בתעודת הזהות רק לטרנסקסואלים אשר עברו ניתוח לשינוי מין, ואלה שלא עברו ניתוח לשינוי מין או נמצאים באמצע ההליכים מנועים משינוי זה.
טרנסקסואלים מוכרים בישראל [עריכה]
הטרנסקסואלית הישראלית המפורסמת הראשונה היא רינה נתן (נולדה כגבר בשם גרשון נתן). ב-1956 נאלצו הרופאים לכרות את הפין שלה, לאחר שחתכה בו חתך עמוק. קדם למהלך הקיצוני, מאבק בשלטונות להתיר לה לעבור סירוס כירורגי. המאבק הגיע עד ליועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, ונחל כישלון[8].
בעבר הדמות הטרנסקסואלית הסטראוטיפית בישראל הייתה זו של זלמן שושי (זלמן וינדר). שנים רבות שימש כנציג הקהילה ההומוסקסואלית, וזוהה עם זנות, אלימות ומופרעות נפשית. נשיותו לא נלקחה ברצינות והתקבלה כשאיפה מגוחכת. מאז ומתמיד התייחסו אליו באמצעי התקשורת ובכל זירה ציבורית כגבר בלבד.
דנה אינטרנשיונל הפכה על פיו את הייצוג הגרוטסקי הזה, בהופכה לזמרת מצליחה. את הקריירה שלה החלה בהופעות דראג ובחיקויים פרודיים של זמרות ידועות, ושיא הקריירה שלה היה בזכייה באירוויזיון 1998 בו ייצגה את ישראל בשירה דיווה. בשל פרסומה הרב וכשרונה, אופן קבלתה בחברה הישראלית היה פשוט יותר. עם זאת, הקהילה ההומו-לסבית ראתה באינטרנשיונל איום בתחילת דרכה, ורק לאחר מכן אמצה אותה כסמל. זמרת טרנסקסואלית ישראלית נוספת היא ניקה, המוּכרת משירי הנושא של הסדרות "טלנובלה בע"מ" ו"האלופה".[9]
מי שנהגה לייצג במשך שנים רבות את הטרנסקסואלים והטרנסג'נדרים בישראל היא נורה גרינברג, שהייתה יו"ר אגודת הלהט"ב ופעילה בחוש"ן ופרשה מפעילות ציבורית נרחבת בשנת 2006. פעילותה של גרינברג הביאה את משרד הפנים לשנות בשנת 2004 המדיניות שאסרה על אזרחים לשנות את שמם לשם המזוהה עם מגדר השונה מזה שרשום בתעודת הזהות שלהם.[10]
ראו גם [עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל להט"ב | ||
לקריאה נוספת [עריכה]
- עמליה זיו. (1999). קמה דנה: דנה אינטרנשיונל בתרבות הג'נדר הישראלית, בתוך: תאוריה וביקורת, גיליון 13-12, מכון ון ליר:ירושלים.
- Benjamin Harry. (1999). The transsexual phenomenon, The Julian press, INC Publishers: New York.
- נורה גרינברג. (2002) . נפש איש/ה הומייה - פרק הטרנסג'נדרס מתוך: הדו"ח השנתי לזכויות הלהט"ב, עורכים: שבי גטניו, יוקי לביא, פרק 10.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- GoTrans - אתר הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל
- ענת אור, האשה החדשה, מוסף הארץ
- עופר אדרת, הצצה לוועדה לשינוי מין, באתר הארץ, 15 ביוני 2012
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ראו, למשל, טרנסג'נדריות וטרנסקסואליות, באנציקלופדיה ynet
- ^ van Kesteren, Paul J. M; Henk Asscheman, Jos A. J Megens, Louis J. G Gooren (1997). "Mortality and morbidity in transsexual subjects treated with cross-sex hormones". J. Clin. Endocrinol. 47 (3): 337–343. Blackwell, Oxford, UK. doi:. PMID 9373456. אוחזר ב־2007-02-25.
- ^ 3.0 3.1 3.2 Olyslager, Femke; Lynn Conway (2007). "On the Calculation of the Prevalence of Transsexualism" (PDF).
- ^ הצעת החוק נגד הסתה: תכלול גם זהות מגדר?, gogay, 26/10/2009
- ^ 5.0 5.1 אלונה שטרן, נוסחה טיוטה לנוהל חדש לשינוי מין, gogay, 19/1/2010
- ^ אלונה שטרן, הוועדה לשינוי מין בתל השומר, gogay, 18/12/2008
- ^ 7.0 7.1 אלונה שטרן, המדריך לביקור במשרד הפנים, gogay, 17/11/2008
- ^ לוין ליטל, "היום לפני 55 שנה / גרשון נתן מנסה לשנות בעצמו את מינו", "הארץ", 26.5.2011
- ^ אלון הדר, ויוה לה ניקה, באתר הארץ, 30/11/2006
- ^ מרב סריג, המנהיגה הראשונה של הטרנס-ג'נדרים, באתר הארץ, 06/05/2003
