מילי באלאקירב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מילי באלאקירב

מילי אלכסייביץ' באלאקירב (רוסית: Ми́лий Алексе́евич Бала́кирев)‏ (2 בינואר 1837 - 29 במאי 1910) היה מלחין רוסי. כיום הוא מוכר בעיקר הודות לחלקו באיחוד המלחינים, הנודעים בשם החמישה, ולאו דווקא במוזיקה שלו, פרט אולי ל"איסלמי" שלו, פנטזיה אוריינטלית, שעודנה פופולרית בקרב הפסנתרנים.

שנות הילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלאקירב נולד בניז'ני נובגורוד למשפחתו של לבלר עני. ראשית חינוכו המוזיקלי באה לו בזכות אמו, שלקחה אותו למוסקבה בשנת 1847, ללמוד אצל אלכסנדר דובוג. בעיות כספים הביאו בסופו של דבר לסיום השיעורים הללו ואילצו אותו לחזור לניז'ני נובגורוד. אף על פי כן, היה מי שהבחין בכשרונותיו; עד מהרה מצא פתרון בדמות האציל אלכסנדר אובליצ'ב. בן אצולה זה חיבר ביוגרפיה של מוצרט והחזיק בתזמורת קטנה פרטית ובספריה מוזיקלית עצומה, שבאלאקירב הפיק ממנה ידע יקר ערך במוזיקה.

בגיל שמונה-עשרה, אחרי קורס אוניברסיטאי במתמטיקה, לקח אובליצ'ב את באלאקירב לסנקט פטרבורג, שם התוודע אל מיכאיל גלינקה. גלינקה עודד אותו לעשות את המוזיקה לקריירה, עצה שבאלאקירב קיבל בכל לבו. הוא הופיע לראשונה בפרק הראשון מן הקונצ'רטו לפסנתר שלו. המפגש שלו עם גלינקא גם הצית ניצוץ של לאומיות רוסית בבאלאקירב והוא אימץ את העמדה, שרוסיה צריכה אסכולה מוזיקלית נבדלת משל עצמה, משוחררת מהשפעות דרום-ומערב-אירופאיות. סביבו התלכדו מלחינים בעלי אידאלים דומים: סזאר קואי, מודסט מוסורגסקי, אלכסנדר בורודין וניקולאי רימסקי-קורסקוב. חמשת הגברים תוארו בפי המבקר הנודע ולדימיר סטאסוב כ"אגרוף החזק"; בהמשך נודעו בפשטות כ"חמישה".

הקבוצה נתקלה בביקורת חריפה מצד הממסד המוזיקלי הרוסי, שהתגלם באנטון רובינשטיין וניקולאי רובינשטיין. שני אלה כינו את הקבוצה בפומבי "חובבים" (כינוי שהיה מוצדק במידה ידועה, משום שבאלאקירב היה המוזיקאי המקצועי היחד ביניהם). כדי לסתור את הביקורות ולתמוך ביצירתה של אסכולה מוזיקלית "רוסית" במובהק, ייסדה הקבוצה "בית ספר חופשי למוזיקה" בשנת 1862.

מוזיקה והשפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלאקירב נודע לשמצה, במידת מה, בפרקי הזמן הממושכים שנדרשו לו לסיום יצירות; לדוגמה, הסונאטה בסי מינור שלו נכתבה לאורך 50 שנה. אף על פי כן, עלה בידו להפיק כמות ניכרת של מוזיקה, שרובה אינה מבוצעת כמעט כיום. יצירותיו כללו בעיקר שירים וקבצים של שירי עם, אבל יש בהן גם שתי סימפוניות, שתי פואמות סימפוניות ("רוסיה, ו"תמרה"), ארבע פתיחות ומספר רב של קטעים לפסנתר, ביניהם "איסלמי: פנטזיה אוריינטלית." יצירותיו התזמורתיות הן בדרך כלל קטעי מוזיקה תוכניתית בסגנון, שפיתחו תלמידי באלאקירב, כמו בורודין ורימסקי-קורסקוב. "איסלמי" חביבה במיוחד על פסנתרנים, משום שהיא קשה לנגינה.

השפעתו כמנצח וכמארגן מוזיקה רוסית מציבה אותו במעמד של מייסד תנועה חדשה. על אף היותו אחד ממייסדי "בית הספר החופשי", התנגד באלאקירב נמרצות למה שהגדיר "מקצוענות מוזיקלית", תכונות שקישר עם הסצנה הרוסית הממסדית באמצע המאה ה-19. הוא שאף להנחיל את חזונו המוזיקלי לתלמידיו, ומתוך כך היה למעשה מנהיג קבוצת החמישה כל תקופת קיומם. לא אחת משל בקבוצה זו ביד חזקה. על מוסורגסקי, בעיקר, ניתכה לא פעם אש המורה; ביקורתו הקשה של באלאקירב על "לילה על הר קירח" שלו גרמה לכך, שיצירה זו לא בוצעה בחיי מוסורגסקי. מחוץ לקבוצה, נתן באלאקירב עידוד רב לפיוטר איליץ' צ'ייקובסקי במחקריו, ובסופו של דבר נתן לו השראה לכתיבת "סימפוניית מאנפרד" שלו (צ'ייקובסקי הכיר בכך בהקדישו את היצירה לבאלאקירב).

השנים המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר באלאקירב

לבית הספר החופשי הייתה השפעה, אך הוא סבל מבעיות כספים כרוניות, שדחפו את באלאקירב להתמוטטות עצבים בשנת 1872. בעקבותיה פרש זמנית מעולם המוזיקה ועזב את בית הספר כדי לעבוד כפקיד של מסילת הרכבת. הוא עבד בכמה משרות, כמו מפקח בית ספר, עד שנת 1883, כשהתמנה למנהל הקאפלה הצארית ולמנצח האגודה המוזיקלית הצארית. במשרה זו החזיק עד 1895, אז פרש סופית.

באלאקירב מת ב-29 במאי 1910 ונקבר בבית הקברות של מנזר אלכסנדר נייבסקי בסנקט פטרבורג.

יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות בעלות מספר אופוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונצ'רטו לפסנתר מס' 1, אופוס 1 (1855-6)
  • שמיניה אופוס 3
  • פנטזיה גדולה על שירי עם רוסיים, אפוס 4, לפסנתר ותזמורת
  • סונאטה לפסנתר מס' 1 בסי במול מינור, אופוס 5
  • פתיחה על נושא שיר לכת ספרדי, אופוס 6
  • איסלמי, פנטזיה אוריינטלית לפסנתר, אופוס 18 (1869, עובדה ב-1902)
  • סונאטה לפסנתר מס' 2 בסי במול מינור, אופוס 102 (1905)
  • קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 במי במול מז'ור, אופוס פוסטהומוס (1861)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמישה
מילי באלאקירב | צזאר קואי | מודסט מוסורגסקי | ניקולאי רימסקי-קורסקוב | אלכסנדר בורודין