אלכסנדר בורודין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אלכסנדר בורודין Александр Порфирьевич Бородин 1833 - 1887 |
||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
||||||||
| תרומות עיקריות | ||||||||
| עבודות בתחום האלדהידים. | ||||||||
|
||||||||
אלכסנדר פורפירייביץ' בורודין (Alexander Borodin) (רוסית: Александр Порфирьевич Бородин) (12 בנובמבר 1833 - 27 בפברואר 1887) מלחין רוסי ופרופסור לכימיה אורגנית.
בורודין נולד בסנקט פטרבורג כבנו הממזר של נסיך גאורגי, לוקה גדבנישווילי שרשם אותו כבן של אחד מצמיתיו. הוא קיבל חינוך טוב כולל שיעורי פסנתר.
[עריכה] קריירה אקדמית
בגיל 16 התקבל לאקדמיה הרפואית הכירורגית בסנקט פטרבורג וסיים את לימודיו בשנת 1856. הוא למד בין היתר אנטומיה, בוטניקה, זואולוגיה, וקריסטלוגרפיה, אך התמחה בכימיה. בין 1859 ל-1862 השתלם בורודין במדעי הטבע באוניברסיטת היידלברג, שם השלים את לימודי הפוסט דוקטורט שלו, ושם גם חבר למנדלייב, מגלה הטבלה המחזורית.
בהיידלברג פגש פסנתרנית רוסיה שסיירה בגרמניה, ונשא אותה לאישה ב-1863 . בשנת 1862 נתמנה לפרופסור לכימיה באקדמיה שבה למד. כמו כן היה אחד ממייסדיו ומוריו הראשונים של ביה"ס הרפואי הגבוה לנשים בסנקט פטרבורג.
למרות שהוכר כמלחין ידוע, בורודין התפרנס ככימאי, וזכה בכבוד רב בתחום זה, במיוחד על עבודתו בתחום האלדהידים. הוא זכה לכך שתגובה כימית מסוימת (Hunsdiecker reaction) תיקרא ברוסיה על שמו: "תגובת בורודין". [1]
[עריכה] קריירה מוזיקלית
בורודין לא למד הלחנה עד שנת 1863, אז היה תלמיד של מילי באלאקירב (Милий Балакирев). בורודין היה אחד החברים בקבוצת החמישה שריכז סביבו באלאקירב, יחד עם מודסט מוסורגסקי, סזאר קואי וניקולאי רימסקי-קורסקוב.
בשנת 1869 ניצח באלאקירב על הסימפוניה הראשונה של בורודין, ובאותה שנה החל בורודין לכתוב את הסימפוניה השנייה שלו. סימפוניה חדשה זו הייתה לכישלון בהופעת הבכורה שלה, אך פרנץ ליסט ארגן הופעה שלה בגרמניה בשנת 1880, וכך זכה בורודין לתהילה מסוימת מחוץ לרוסיה.
עוד בשנת 1869, החל בורודין לעבוד על האופרה שלו, הנסיך איגור, אשר לה הוא כתב גם את הליברית. זוהי אופרה בעלת ארבע מערכות ומפורסמים בה במיוחד הקטעים המכונים "המחולות הפולובציים", שבדרך כלל בוצעו כיצירה העומדת בפני עצמה, והביאו את האופרה להיות המפורסמת מכל יצירותיו. האופרה לא הושלמה עד מותו של בורודין, בגלל איטיות ההלחנה, שנגרמה עקב עומס העבודה שלו ככימאי. לאחר מותו, ניקולאי רימסקי-קורסקוב ואלכסנדר גלזונוב השלימו את כתיבתה ותיזמורה.
הוא כינה את עצמו "מלחין של שבת" , עקב העובדה שהיה עסוק מאוד בעבודתו ככימאי. פעילותו המדעית ,כולל הרצאות , עבודה במעבדה , ישיבות ובחינות , הייתה תובענית מאוד .
בורודין לא היה מלחין פורה כמו בני זמנו, אבל הוא כתב יצירה סימפונית פופולרית("בערבות מרכז אסיה"), הופיע יותר וחיבר מספר רב של שירים וקטעים לפסנתר. כמו כן הוא התחיל לעבוד על הסימפוניה השלישית שלו, אך היא לא הושלמה לפני מותו. המוזיקה של בורודין היא אמנם רוסית , אך עם צלצול מזרחי של ערבות אסיה .
בורודין מת ב-27 בפברואר 1887 ונקבר בבית הקברות טיקבון במנזר אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג.
[עריכה] הערות שוליים
| החמישה |
|---|
| מילי באלאקירב | צזאר קואי | מודסט מוסורגסקי | ניקולאי רימסקי-קורסקוב | אלכסנדר בורודין |
