מכתבים אל מילנה
 | |
| כריכת המהדורה הראשונה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | פרנץ קפקא |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה |
ספרות מכתבים, התכתבות  |
| נושא |
מילנה יסנסקה |
| הוצאה | |
| הוצאה |
ס. פישר ורלג |
| תאריך הוצאה | 1952 |
| מספר עמודים |
מהדורה ראשונה - 316 מהדורה שנייה - 294 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה |
מהדורה ראשונה - הוצאת שוקן מהדורה שנייה - הוצאת כרמל |
| תאריך |
מהדורה ראשונה - 1976 מהדורה שנייה - 2014 |
| תרגום |
מהדורה ראשונה - עדנה קורנפלד מהדורה שנייה - יונתן ניראד |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 003786570, 003753525 |
  | |
מכתבים אל מילנה הוא ספר המכיל כמה ממכתביו של הסופר הצ'כי-יהודי בשפה הגרמנית פרנץ קפקא לעיתונאית, כתבת האופנה, העורכת והמתרגמת הצ'כית מילנה יסנסקה בשנים 1920–1923.
הקשר בין קפקא ליסנסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת סוף שנת 1919 לכד את תשומת לבה של יסנסקה סיפור קצר שהתפרסם, 'Der Heizer' ('המסיק'[1]), פרי עטו של פרנץ קפקא. במכתב ששלחה לו היא ביקשה את רשותו לתרגם את הסיפור לשפה הצ'כית. קפקא שלח לה מכתב תשובה, ובו הוא מביע את הסכמתו לבקשתה. באותו מכתב הוא הזכיר גם את המפגש בבית הקפה בפראג, שם ראה אותה לראשונה עם ארנסט פולק, בעלה: "אני לא זוכר שום דבר מיוחד אודותייך, אבל אני זוכר את הדרך בה הִתְנוֹעעת בין שולחנות בית הקפה". בתחילת שנת 1920 שלחה יסנסקה לקפקא את הסיפור שתרגמה, שהיה הראשון מבין יצירותיו שתורגמו לשפה זרה. כך החלה להירקם ביניהם פרשת אהבה שהתנהלה ברובה בחליפת המכתבים ביניהם. קפקא העיד כי מכתביה של יסנסקה "היו הדבר היפה ביותר שקרה בחיי", אם כי בהמשך, מכתבים אלה גרמו לו ייסורים קשים. יסנסקה האמינה כי נוכחותה בקרבת קפקא תוכל לרפא אותו ממחלותיו, והיא ניסתה ככל יכולתה לשכנעו לפגוש אותה. במהלך ההתכתבות נפגשו יסנסקה וקפקא פעמיים בלבד. המפגש הראשון נערך בווינה במשך ארבעה ימים, ומאוחר יותר הם נפגשו יום אחד, בעיר גמינד השוכנת בגבול שבין צ'כיה ואוסטריה.[2]
מתוך הביוגרפיה "מילנה" שכתבה מרגרט בובר נוימן על מילנה יסנסקה עולה כי הייתה זו מערכת יחסים מלאת תשוקה, שאת עיקר פרטיה ניתן ללמוד בעיקר ממכתביו של קפקא למילנה, שכן המכתבים ששלחה מילנה לקפקא לא נמצאו עד עצם היום הזה. בשנת 1939 העבירה את המכתבים לידידם המשותף וילי האס, לפני שנשלחה לרוונסבריק באשמת סיוע ליהודים, שם נפטרה בשנת 1944.
תוכן המכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המכתבים ששלחה מילנה לקפקא נכתבו בתחילה בשפה הגרמנית, אך בהמשך התעקש קפקא כי מילנה תכתוב בשפה הצ'כית, כדי שיוכל לקלוט כל ניואנס הקשור בה. לאחר המכתב הראשון שכתבה לו בשפת האם שלה, הוא כתב לה כך:
"אני רואה אותך בבהירות רבה יותר, את תנועות גופך, ידייך כה מהירות, כה נחושות. זוהי כמעט פגישה, אך כאשר אני מנסה לשאת את עיניי אל פנייך, מה שבוקע אל זרם המכתב...הוא אש, ואינני רואה דבר אלא אש".
"האהבה שלי כלפייך היא כאהבתי את כל העולם... צודקת את באמירתך, כי אנחנו ישות אחת וכי אין בה כדי לייסר אותי. נהפוך הוא, משמעותה עבורי היא שמחה... או שהעולם קטן מאוד, או שאנו גדולים מדי כדי למלא אותו באופן מושלם".
לאחר מספר חודשים של התכתבות, קפקא ומילנה תכננו להיפגש בווינה. קפקא, שהיה חרד מפגישה שכזו, חיפש סיבות שונות לבטל אותה או לדחותה. באחד ממכתביו הוא כתב לה כי פער הגילים ביניהם גדול מדי; במכתב אחר הוא ציין כי המתח והעצבנות שהוא חש קשים מנשוא עבורו.
"קרוב לוודאי שלא אגיע אבל אם בכל זאת אגיע לווינה ולא אתקף בהלם, לא אזדקק לארוחת בוקר או ערב, אלא לאלונקה".
"הייתי מאורס פעמיים (3 פעמים אם תרצי, כי פעמיים הייתי מאורס לאותה אשה), זו הסיבה שנפרדתי 3 פעמים מנישואין...יחסי עם האשה הראשונה הסתיימו לחלוטין...עם השנייה אין סיכוי לנישואין..."
"נישואין, הקמת משפחה, קבלת הילדים שיגיעו, התמיכה בהם בעולם לא בטוח, הדרכתם במקצת... אני בטוח שרק אדם משכמו ומעלה יכול להצליח לבצע זאת".
בסופו של דבר השלים קפקא עם רעיון הפגישה:
"את לא צריכה לדאוג, ברגע שאכנס לכרכרה בדרכי לווינה, אני יותר מבטוח שהקשיים שאחווה עם הגיעי, ישקפו רק את קשיי ההגעה"
לאחר הפגישה בווינה, מילנה וקפקא המשיכו להתכתב והעלו במכתביהם את החששות מפני עתיד משותף. הטון הלוהט שאפיין את המכתבים הראשונים החל להשתנות בהדרגה וקיבל מפנה עם ההחמרה במחלתו של קפקא ועם ההפנמה של שניהם כי אין די באהבתם כדי לגרום להם לחיות יחדיו. באחד ממכתביו של קפקא שנשלחו בשנת 1921 הוא תיאר חלום שחלם אודות מילנה, המשקף את החרדות מפני האש המכלה אותו.
"אתמול בלילה חלמתי עלייך. את פרטי האירוע אינני זוכר במדויק, כל מה שידוע לי הוא שהתמזגנו זה בזו. אני הייתי את, את היית אני. בסופו של דבר עלית באש. ביודעי כי הדרך היעילה ביותר לכיבוי אש היא באמצעות בגדים, נטלתי מעיל ישן וחבטתי בך. אבל שוב החלו שינויי הצורה ואלה הרחיקו לכת כל כך עד שכבר לא היית שם, ובמקום, היה זה אני שעלה באש והיה זה אני שעדיין חבט את מעילו בלהבות. אבל החבטות לא הועילו, דבר שרק אישש את הפחד הישן שלי שפעילות מעין זו אינה יעילה כלל ללוחמה באש. בינתיים הגיעו מכבי האש ובאיזשהו אופן ניצלת. אבל היית שונה מדמותך הקודמת, היית דמות רפאים מצוירת בגיר לבן אל מול החשכה ואז נפלת בזרועותיי חסרת חיים, או אולי התעלפת מאושר על כי ניצלת. אבל גם כאן מעורבת אי בהירות שקשורה בשינויי הצורה, אולי היה זה אני שנפל לזרועותיו של מישהו".
— מקפקא למילנה, באתר ynet
מילנה כתבה לקפקא, כי אין בכוחה לעזוב את בעלה. על כך השיב קפקא:
"זה היה מרומז כמעט בכל מכתבייך... זה היה בתוך עינייך"
"לעולם לא נוכל לחיות יחדיו באותה דירה, גוף לצד גוף, ליד אותו שולחן. לעולם לא. אפילו לא באותה עיר".
מילנה הציעה לקפקא להיפגש פעם נוספת, אך לא היה בכוחו לשאת יותר את הייסורים שנגרמו לו כתוצאה מהקשר.
"אי אפשר לעמוד בפני קולך החזק. קולך דורש ממני שתיקה...המכתבים הללו הם לא יותר מאשר יסורים שנוצרו מיסורים חשוכי מרפא..."
היה זה קפקא שסיים למעשה את הקשר עם מילנה. במכתבו האחרון באותה תקופה, הוא ביקש ממנה לחדול מכתיבת מכתבים ומשלוחם אליו:
"אל תכתבי והימנעי מפגישה עימי. רק מלאי את בקשתי בשתיקה. זו הדרך היחידה עבורי להמשיך להתקיים באופן כלשהו..."
בשנת 1922, הפקיד קפקא את כל יומניו בידי מילנה ושנה לפני מותו הוא שלח לה מכתב נוסף בו דיווח לה במרומז על הכרותו עם דורה דיאמנט – האשה שהייתה עמו וסעדה אותו בחוליו עד לרגעיו האחרונים.
היסטוריית הפרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]
המכתבים פורסמו לראשונה בשנת 1952 בגרמניה, בגרמנית, כ-Briefe an Milena, והם נערכו על ידי וילי האס (גר'), פובליציסט, מבקר קולנוע ותסריטאי גרמני וידידם המשותף של קפקא ויסנסקה, שהחליט למחוק קטעים מסוימים מהספר, שהיו עלולים לדעתו לגרום לפגיעה באישים שהיו עדיין בחיים באותו זמן. כמו כן הוא סודר לפי סדר כרונולוגי משוער, שבמהדורות הבאות, על פי מחקר היסטורי, התגלו כשגויות.[3] התרגום האנגלי הראשון פורסם שנה לאחר מכן, ב-1953, על ידי הסופר האירי ג'יימס סטרן (אנ') ואשתו טניה בהוצאת שוקן. גרסה גרמנית נוספת, ששחזרה את הקטעים שמחק האס בהוצאה הראשונה של הספר לאור, פורסמה בשנת 1986. ב-1990 יצאה מהדורה אנגלית מתוקנת על פי המהדורה הגרמנית של 1986, על ידי פיליפ בוהם (אנ'), תסריטאי, מנהל תיאטרון ומתרגם. גרסה זו מכילה כמה ממכתביה של יסנסקה למקס ברוד, ארבעה מאמרים פרי עטה והודעה על פטירתו של קפקא.
הספר תורגם לעברית פעמיים; בפעם הראשונה תורגם בשנת 1976 על ידי עדנה קורנפלד בהוצאת שוקן, על פי הגרסה של האס, שהשמיטה פרטים מסוימים. לבד ממכתביה של יסנסקה הוא מכיל את ה"מכתב אל האב" של קפקא. תרגום עברי שני יצא בשנת 2014 בהוצאת כרמל, בתרגומו של יונתן ניראד. תרגומו של ניראד הוא על פי המהדורות המעודכנות יותר של ספר המכתבים, ששינו את הסדר הכרונולוגי והחזירו פרטים שהושמטו בגרסתו של האס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שני מכתבים אל מילנה, מאת פרנץ קפקא, תרגם מגרמנית: יונתן ניראד מתוך: 'מכתבים אל מילנה', הוצאת כרמל, 2014
שירה סתיו, הזמנה לסיאנס ספרותי עם קפקא ואהובתו הלא מושגת, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2014- מכתבים אל מילנה, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סיפור זה הוא הפרק הראשון ברומן אמריקה.
- ^ PA163&dq=Milena+Jesenska&source=bl&ots=xa2RG_ftCx&sig=hwdb / Ethics in practice an anthology
- ^ שירה סתיו, הזמנה לסיאנס ספרותי עם קפקא ואהובתו הלא מושגת, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2014
.jpg)