מילנה יסנסקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מילנה יסנסקה

מילנה יסנסקה, (בצ'כית: Milena Jesenská‏, 19 באוגוסט 189617 במאי 1944) הייתה עיתונאית צ'כית, כתבת אופנה, עורכת ומתרגמת. היא הותירה את חותמה בשל קשר האהבה שהיה לה עם קפקא וחליפת המכתבים שערכה עמו משנת 1920 עד 1923, אך יותר מכל, בשל הסיכונים שלקחה על עצמה בעת פלישת הגרמנים לצ'כיה בשנת 1939. היא הסתירה בביתה פליטים פוליטיים מבני ארצה ויהודים רבים, וסייעה להבריח אותם לפולין. ב-11 בנובמבר 1939, אסר הגסטפו את מילנה יסנסקה ושלח אותה למחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק, שם היא נספתה. ב-14 בדצמבר 1994, הכיר בה יד ושם כחסידת אומות העולם.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסוברים כי משפחת יסנסקה, היא צאצאית של Jan Jesenius - פרופסור לרפואה באוניברסיטת קארל בפראג, שהיה אחד מ-27 אנשי בוהמיה שהוצאו להורג בכיכר העיר בפראג בשנת 1621, בשל התנגדותם למשטרו של מלך בוהמיה - פרדיננד השני מבית האבסבורג. לסברה זו, לא נמצאו תימוכין עד היום.‏[1]

מילנה יסנסקה, נולדה בפראג למשפחה קתולית שמרנית ומבוססת. אביה - Janvas Jesenská , היה כירורג לרפואת שיניים ופרופסור באוניברסיטת קארל בעיר. כשהייתה בת 3, נולד אחיה שנפטר זמן קצר לאחר לידתו. אמה - Milena Hejzlarová, נפטרה כשהייתה בת 16, והותירה אותה לבד עם אביה הנוקשה שהטיל את מוראו עליה. מאז מות אמה, היא נאלצה להתמודד עם דעותיו השמרניות והאנטישמיות, שהיו מנוגדות לאופיה המרדני, לחשיבתה העצמאית ולערכי המוסר שסיגלה לעצמה עוד בימי נעוריה.

יסנסקה למדה במינרווה, גימנסיה יוקרתית לנערות שהקימה האימפריה האוסטרו הונגרית, שם התוודעה לראשונה לרעיונות פמיניסטיים וליברליים. בתקופה זו היא עשתה כרצונה. היא גנבה גלולות וקוקאין מהקליניקה של אביה ועשתה בכספו ככל העולה על רוחה. לאחר סיום לימודיה, היא נרשמה ללימודי רפואה בפראג, אך נטשה אותם לאחר שני סימסטרים בלבד.

נישואין ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 20 התאהבה יסנסקה בארנסט פולק – אינטלקטואל יהודי שהיה מבוגר ממנה ב-10 שנים. הוא התפרנס למחייתו כמתרגם בבנק, אך את עיקר זמנו השקיע בישיבה בבתי הקפה של פראג עם אנשי רוח, עמם שוחח על אמנות, ספרות ופוליטיקה. יסנסקה הצטרפה לבילויים בבתי הקפה, שם הציג בפניה ארנסט את חבריו, ביניהם פרנץ קפקא, מקס ברוד ופרנץ ורפל.

שנים רבות מאוחר יותר, העידה בתה, Jana Černá כי בראשית הכרותם, טרם נישואיהם, הרתה אמה לארנסט פולק, אך בעקבות החלטתה שלא לשמור על הריונה, היא בצעה הפלה. לאחר שנודע לאביה, כי בתו מתעתדת להינשא ליהודי, ולאחר שלא הצליח לשכנעה לעזוב אותו, הוא אשפז אותה בבית חולים לחולי נפש, שם שהתה מחודש יוני 1917 עד חודש מרץ 1918. לאחר שחרורה מבית החולים, היא נישאה לפולק. כתוצאה מהנישואין הללו, ניתק אביה של יסנסקה את קשריו עימה ואת תמיכתו הכספית בה.

החיים בווינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר הנישואין, עבר הזוג להתגורר בווינה. החיים בעיר הזרה, ללא אנשים מוכרים וחוסר שליטתה של מילנה בשפה הגרמנית הקשו על הסתגלותה למקום החדש. אך המשבר העיקרי שפקד את מילנה, היה בעת שגילתה, כי זמן קצר לאחר המעבר לווינה, החל בעלה להתרועע עם נשים אחרות. בנוסף לקשיים הללו, סבלו מילנה ופולק גם מקשיי פרנסה, שנבעו מהמשבר הכלכלי העמוק שפקד את אוסטריה בעקבות התפוררותה של האימפריה האוסטרו הונגרית. משכורתו של פולק נשחקה וכיוון שלא היה בה די כדי לכלכל את שניהם, נאלצה מילנה להשלים את הכנסת המשפחה. היא החלה לעבוד כמורה לצ'כית ובמקביל מצאה עבודה נוספת ככתבת לענייני אופנה וינאית עבור עיתון מפראג.

קשריה עם קפקא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנת 1919, לכד את תשומת לבה של מילנה, סיפור קצר שהתפרסם - 'Der Heizer' - 'המסיק'‏[2] - פרי עטו של פרנץ קפקא. במכתב ששלחה לו, היא ביקשה את רשותו לתרגם את הסיפור לשפה הצ'כית. קפקא שלח מכתב תשובה למילנה בו הוא מביע את הסכמתו לבקשתה. באותו מכתב הוא הזכיר גם את המפגש בבית הקפה בפראג, שם ראה אותה לראשונה עם ארנסט פולק: "אני לא זוכר שום דבר מיוחד אודותייך, אבל אני זוכר את הדרך בה הִתְנוֹעעת בין שולחנות בית הקפה". בתחילת שנת 1920 שלחה מילנה לקפקא את הסיפור שתרגמה, שהיה הראשון מבין יצירותיו שתורגמו לשפה זרה. כך החלה להירקם ביניהם פרשת אהבה שהתנהלה ברובה על דפי המכתבים שכתבו האחד לשנייה עד שנת 1923. קפקא העיד כי מכתביה של מילנה "היו הדבר היפה ביותר שקרה בחיי", אם כי בהמשך, מכתבים אלה גרמו לו יסורים קשים. מילנה האמינה, כי נוכחותה בקרבת קפקא, תוכל לרפא אותו ממחלותיו, והיא נסתה ככל יכולתה לשכנעו לפגוש בה. במהלך ההתכתבות, נפגשו מילנה וקפקא פעמיים בלבד. המפגש הראשון נערך בווינה במשך 4 ימים ומאוחר יותר הם נפגשו יום אחד, בעיר Gmünd השוכנת בגבול שבין צ'כיה ואוסטריה.‏[3]

מתוך הביוגרפיה מילנה שכתבה מרגרט בובר נוימן על מילנה יסנסקה, עולה כי הייתה זו מערכת יחסים מלאת תשוקה, שאת עיקר פרטיה, ניתן ללמוד בעיקר ממכתביו של קפקא למילנה, שכן המכתבים ששלחה מילנה לקפקא, לא נמצאו עד עצם היום הזה.

ציטוטים ממכתבי קפקא למילנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכתבים ששלחה מילנה לקפקא נכתבו בתחילה בשפה הגרמנית, אך בהמשך התעקש קפקא כי מילנה תכתוב בשפה הצ'כית, כדי שיוכל לקלוט כל ניואנס הקשור בה. לאחר המכתב הראשון שכתבה לו בשפת אם, הוא כתב לה כך:

"אני רואה אותך בבהירות רבה יותר, את תנועות גופך, ידייך כה מהירות, כה נחושות. זוהי כמעט פגישה, אך כאשר אני מנסה לשאת את עיניי אל פנייך, מה שבוקע אל זרם המכתב...הוא אש, ואינני רואה דבר אלא אש".

"האהבה שלי כלפייך היא כאהבתי את כל העולם... צודקת את באמירתך, כי אנחנו ישות אחת וכי אין בה כדי לייסר אותי. נהפוך הוא, משמעותה עבורי היא שמחה... או שהעולם קטן מאוד, או שאנו גדולים מדי כדי למלא אותו באופן מושלם".

לאחר מספר חודשים של התכתבות, קפקא ומילנה תכננו להיפגש בווינה. קפקא שהיה חרד מפגישה שכזו, חיפש סיבות שונות לבטל אותה או לדחותה. באחד ממכתביו הוא כתב לה כי פער הגילאים ביניהם גדול מדי, במכתב אחר הוא ציין כי המתח והעצבנות שהוא חש, קשים מנשוא עבורו.

"קרוב לודאי שלא אגיע אבל אם בכל זאת אגיע לוינה ולא אתקף בהלם, לא אזדקק לארוחת בוקר או ערב, אלא לאלונקה".

"הייתי מאורס פעמיים (3 פעמים אם תרצי, כי פעמיים הייתי מאורס לאותה אשה), זו הסיבה שנפרדתי 3 פעמים מנישואין...יחסי עם האשה הראשונה הסתיימו לחלוטין...עם השנייה אין סיכוי לנישואין..." "נישואין, הקמת משפחה, קבלת הילדים שיגיעו, התמיכה בהם בעולם לא בטוח, הדרכתם במקצת... אני בטוח שרק אדם משכמו ומעלה, יכול להצליח לבצע זאת".

בסופו של דבר, השלים קפקא עם רעיון הפגישה:

"את לא צריכה לדאוג, ברגע שאכנס לכרכרה בדרכי לוינה, אני יותר מבטוח שהקשיים שאחווה עם הגיעי, ישקפו רק את קשיי ההגעה "

לאחר הפגישה בווינה, מילנה וקפקא המשיכו להתכתב והעלו במכתביהם את החששות מפני עתיד משותף. הטון הלוהט שאפיין את המכתבים הראשונים, החל להשתנות בהדרגה וקיבל מפנה עם ההחמרה במחלתו של קפקא ועם ההפנמה של שניהם, כי אין די באהבתם כדי לגרום להם לחיות יחדיו. באחד ממכתביו של קפקא שנשלחו בשנת 1921, הוא תיאר חלום שחלם אודות מילנה, המשקף את החרדות מפני האש שמכלה אותו.

"אתמול בלילה חלמתי עלייך. את פרטי האירוע אינני זוכר במדויק, כל מה שידוע לי הוא שהתמזגנו זה בזו. אני הייתי את, את היית אני. בסופו של דבר עלית באש. ביודעי כי הדרך היעילה ביותר לכיבוי אש היא באמצעות בגדים, נטלתי מעיל ישן וחבטתי בך. אבל שוב החלו שינויי הצורה ואלה הרחיקו לכת כל כך עד שכבר לא היית שם, ובמקום, היה זה אני שעלה באש והיה זה אני שעדיין חבט את מעילו בלהבות. אבל החבטות לא הועילו, דבר שרק אישש את הפחד הישן שלי שפעילות מעין זו אינה יעילה כלל ללוחמה באש. בינתיים הגיעו מכבי האש ובאיזשהו אופן ניצלת. אבל היית שונה מדמותך הקודמת, היית דמות רפאים מצוירת בגיר לבן אל מול החשכה ואז נפלת בזרועותיי חסרת חיים, או אולי התעלפת מאושר על כי ניצלת. אבל גם כאן מעורבת אי בהירות שקשורה בשינויי הצורה, אולי היה זה אני שנפל לזרועותיו של מישהו".[4]

מילנה כתבה לקפקא, כי אין בכוחה לעזוב את בעלה. על כך השיב קפקא:

"זה היה מרומז כמעט בכל מכתבייך... זה היה בתוך עינייך"

"לעולם לא נוכל לחיות יחדיו באותה דירה, גוף לצד גוף, ליד אותו שולחן. לעולם לא. אפילו לא באותה עיר".

מילנה הציעה לקפקא להיפגש פעם נוספת, אך לא היה בכוחו לשאת יותר את הייסורים שנגרמו לו כתוצאה מהקשר.

"אי אפשר לעמוד בפני קולך החזק. קולך דורש ממני שתיקה...המכתבים הללו הם לא יותר מאשר יסורים שנוצרו מיסורים חשוכי מרפא..."

היה זה קפקא שסיים למעשה את הקשר עם מילנה. במכתבו האחרון באותה תקופה, הוא ביקש ממנה לחדול מכתיבת מכתבים ומשלוחם אליו:

"אל תכתבי והימנעי מפגישה עימי. רק מלאי את בקשתי בשתיקה. זו הדרך היחידה עבורי להמשיך להתקיים באופן כלשהו..."

בשנת 1922, הפקיד קפקא את כל יומניו בידי מילנה ושנה לפני מותו הוא שלח לה מכתב נוסף בו דיווח לה במרומז על הכרותו עם דורה דיאמנט – האשה שהייתה עמו וסעדה אותו בחוליו עד לרגעיו האחרונים.

לאחר שקפקא נפטר משחפת בגרון בשנת 1924, פרסמה מילנה בשבועון 'נרודני ליסטי', הספד שכתבה:

Cquote2.svg

הוא נידון לראות את העולם בבהירות כה מסנוורת... הוא היה חכם מדי כדי לחיות וחלש מדי כדי להילחם, עד כי לא יכול היה לעמוד בכך ובחר ללכת אל מותו.

Cquote3.svg

חזרה לפראג[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק לאחר מותו של קפקא, אזרה מילנה כוחות והתגרשה מבעלה. היא עזבה את וינה וחזרה להתגורר בעיר הולדתה. בפראג החלה מילנה לבסס את הקריירה שלה כעיתונאית, כעורכת וכמתרגמת. היא כתבה עבור מספר עיתונים ומגאזינים וערכה ותרגמה ספרי ילדים. כמו כן היא תרגמה שני סיפורים קצרים שכתב קפקא , טקסטים של הרמן ברוך, פרנץ וורפל, אפטון סינקלייר ואחרים. חלק מהמאמרים שכתבה באותה תקופה, התפרסמו בשני אוספים נפרדים על ידי בית ההוצאה לאור 'טופיק' בפראג.

בשנת 1927, נישאה מילנה לארכיטקט ירומיר קרייצר (Jaromír Krejcar), מהפכן צ'כי ושנה לאחר מכן נולדה בתם יאנה. נישואין אלה הסתיימו בשנת 1934, כאשר נתנה את הסכמתה לגירושין ואפשרה לבעלה לשאת אשה לטבית אותה פגש בביקור שערך בברית המועצות.

בשנת 1930, החלה מילנה לאמץ את הרעיונות הקומוניסטיים שרווחו באותה תקופה בקרב רבים מהאינטלקטואלים הצ'כים. היא הצטרפה למפלגה הקומוניסטית וכתבה מאמרים ל'סביט פראצה' - כתב העת של המפלגה. בשנת 1936, נטשה מילנה את המפלגה הקומוניסטית בעקבות הטיהורים הגדולים שביצע סטלין בארצו. בין השנים 1938 - 1939, ערכה מילנה את המגזין היוקרתי לענייני פוליטה ותרבות 'פריטומנוסט' שנוסד ויצא לאור על ידי הפרשן הפוליטי הדמוקרט - Ferdinand Peroutka. במגזין זה היא כתבה מאמרים על עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, על האנשלוס - סיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי ועל ההשלכות שעלולות להשפיע על צ'כוסלובקיה כתוצאה מהמהלכים הללו.

פעילותה בתנועת ההתנגדות הצ'כית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוזן פון יואכים זדטביץ

בספטמבר 1938, נחתם הסכם מינכן על ידי מנהיגי בריטניה, צרפת, איטליה וגרמניה. הסכם זה העניק להיטלר את הלגיטימציה לספח את חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה, שהיה מיושב ברובו על ידי תושבים ממוצא אתני גרמני, לבעלות הרייך הגרמני, בתנאי שלא יפתח במלחמה באירופה. בעקבות הסיפוח, הגיעו לפראג פליטים רבים, שרובם היו יהודים. חצי שנה לאחר סיפוח חבל הסודטים הפר היטלר את הסכם מינכן וכבש את בוהמיה ומוראביה.

מילנה הצטרפה לתנועת ההתנגדות הצ'כית והחלה לסייע בהברחת פעילים פוליטיים אנטי נאצים ויהודים לפולין, בתקווה כי משם הם ימצאו את דרכם מערבה. האדם שסייע לה בפעולות אלה, היה ידידה, הרוזן יואכים פון זדטביץ, גרמני במוצאו יליד 1910, שהיה באותם זמנים סטודנט לרפואה בפראג. הוא יידע את מילנה על קיומו של נתיב בריחה באזור מורבסקה אוסטרבה הסמוך לגבול, וכי ניתן לחצותו בעזרתם של מורי דרך מקומיים ולהגיע לקטוביץ שבפולין, שם שכן משרד שמנהליו הבריטים סייעו לנמלטים להגיע לאנגליה.

מילנה וזדטביץ החליטו לנצל את נתיב הבריחה לצרכיהם. דירתה של מילנה ברחוב קורמסקה מספר 6, החלה לשמש כמקום מסתור עבור הפליטים, עד שנמצאה ההזדמנות הנאותה להעבירם בבטחה אל מעבר לגבול. בזמן שהותם במקום, דאגה מילנה לכל מחסורם וסיפקה להם מסמכים מזויפים שישמשו אותם בהמשך דרכם. כשהעיתוי לעזיבה, היה בטוח, נטל זדקביץ את מכוניתו הדו-מושבית והסיע בה את הפליטים לגבול. בין האנשים שנצלו הודות לתושייתם של יסנסקה וזדקביץ, היה העיתונאי הקומוניסטי היהודי, אויגן קלינגר שהצליח לאחר חצייתו את הגבול, להגיע ללונדון ולשרוד שם את המלחמה. עוד בהיותו בפראג, ניסה קלינגר לשכנע את יסנסקה להימלט מארצה, אך היא סרבה בכל תוקף מתוך אמונה שהסכנה בה היא נמצאת קטנה לאין ערוך מהסכנה המרחפת מעל ראשם של ידידיה היהודים. התעקשותה של מילנה להמשיך בפעולות ההצלה, הייתה בסופו של דבר בעוכריה.

6 חודשים לאחר כיבוש השטחים הצ'כיים, ב-1 בספטמבר 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה וגרמניה פלשה לפולין. כתוצאה מכך, נחסמו כל דרכי המילוט ולא ניתן היה להבריח פליטים נוספים לפולין.

סיום חייה במחנה הריכוז לנשים רוונסבריק[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריפי המגורים במחנה הריכוז לנשים רוונסבריק

חודש לאחר כיבוש פולין, ב-11 בנובמבר 1939, הוזמנו מילנה וזדביץ לארוחת צהריים בביתם של משפחת מאייר. מילנה לא הופיעה לארוחה זו. באותו יום היא נלקחה מביתה על ידי הגסטפו ולאחר ששהתה בבתי סוהר שונים, היא נשלחה למחנה הריכוז לנשים רוונסבריק.

הגסטפו מצא בביתה של מילנה 3 מכתבים שכתב לה זדביץ, בהם הוא הזכיר את כוונתו להגר לאנגליה. מכתבים אלה הובילו למאסרו ב-27 במרץ 1940. לפי עדותו של זדביץ, הגיסטאפו לא ידע כלל על פעילותם המשותפת שלו ושל מילנה בהברחת פליטים מעבר לגבול, לפיכך הוא נחקר בעיקר אודות מילנה. במהלך חקירותיו, הצליח זדביץ לזייף מחלת נפש ושוחרר מכלאו ללא משפט לאחר 15 חודשים.

במחנה הריכוז רוונסבריק, פגשה מילנה את מרגרט בובר נוימן, אלמנתו של הקומוניסט הגרמני היינץ נוימן שנורה בידי הסובייטים ב-1937 (הייתה נשואה עד 1929 לרפאל בובר, בנו הקומוניסט של הפילוסוף היהודי מרטין בובר). בובר נוימן שנדונה ל-5 שנות מאסר בסיביר, הוסגרה ב-1940 לידי הגסטפו, ונכלאה ברוונסבריק. בזמן שהותן במחנה, הן התחברו והבטיחו האחת לשנייה כי אם מי מהן תינצל, היא תכתוב ספר שיתעד את התופת אליהן הן נקלעו.

תנאי החיים ששררו ברוונסבריק היו קשים מנשוא. הצפיפות הרבה, המזון המצומצם והעבודות הקשות שהוטלו על האסירות, גרמו להתפרצות של מגפות ולמותן של אלפי אסירות. התנאים הללו הובילו להידרדרות במצב בריאותה של מילנה והיא נפטרה בשנת 1944, שלושה שבועות לפני פלישת בנות הברית לנורמנדי.

בשנת 1963 קיימה מרגרט בובר נוימן את הבטחתה, וספרה 'Kafkas Freundin Milena', יצא לאור ותורגם לשפות רבות, בהן עברית.

ב-14 בדצמבר 1994, הכיר יד ושם הן במילנה יסנסקה והן ברוזן יואכים פון זדטביץ כחסידי אומות העולם.

עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסופת כתבים ומאמרים של מילנה יסנסקה שהתפרסמו בחייה

  • Cesta k jednoduchosti (The Road to Simplicity), Praha: Topič, 1926
  • Člověk dělá šaty (Man Makes Clothes), Praha: Topič, 1927

אסופת כתבים, מאמרים, והתכתבויות של מילנה שפורסמו אחרי מותה

  • Ludmila Hegnerová, ed. 'Milena Jesenská zvenčí a zevnitř: Antologie textů Mileny Jesenské, (Anthology of Jesenská's texts.) Praha: Prostor, 1996
  • Václav Burian, ed. Nad naše síly: Češi, židé a Němci 1937-1939, (Articles published in Přítomnost), Olomouc: Votobia, 1997.
  • Kathleen Hayes, ed. The Journalism of Milena Jesenska: A Critical Voice in Interwar Central Europe, Translated from Czech and with an introduction by Kathleen Hayes, New York: Berghahn Books, 2003.
  • Alena Wágnerová, ed. Dopisy Mileny Jesenské. (Jesenská's letters) Prague: Prostor, 1998

בעקבות מילנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קפה מילנה - בכיכר המרכזית של העיר העתיקה בפראג, לא הרחק מהבית בו גדל קפקא ממוקם בית קפה מילנה, שנקרא על שמה של מילנה יסנסקה.
  • קנטטה מילנה - מילנה יסנסקה, הייתה נושא ליצירת קנטטה לסופרן ולתזמורת שנקראה על שמה. הקנטטה נכתבה על ידי המלחין הארגנטינאי, אלברטו ג'ינסטרה בהשראת מכתביו של קפקא למילנה.
  • מילנה - סרט קולנוע - בשנת 1991 ביימה ורה בלמונט, סרט ביוגרפי על חייה של מילנה, בהשתתפותה של השחקנית Valérie Kaprisky שגלמה את דמותה.

ספרי ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Margarete Buber-Neumann. Milena: The Tragic Story of Kafka's Great Love. Arcade Publishing, 1997. ISBN 1559703903
  • Mary Hockaday. Kafka, Love, and Courage: The Life of Milena Jesenská. New York: The Overlook Press, 1997. ISBN 087951731X
  • Jana Černá. Kafka's Milena . Souvenir Press, 1988. ISBN 028565070X - ספר זה נכתב על ידי בתה של מילנה יסנסקה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרגרט בובר-נוימן, מילנה, עם עובד, 1996
  • פרנץ קפקא, מכתבים למילנה, שוקן, 1997

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hockaday, 1997, 2; Marková-Kotyková, 1993, 17
  2. ^ סיפור זה הוא הפרק הראשון ברומן אמריקה.
  3. ^ PA163&dq=Milena+Jesenska&source=bl&ots=xa2RG_ftCx&sig=hwdb / Ethics in practice an anthology
  4. ^ מקפקא למילנה, באתר ynet