בית אומיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "בית אמיה" מפנה לכאן. לערך העוסק בבניין AMIA בבואנוס איירס, ראו הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה.
בית אומיה
Umayyad Flag.png
דגל (לבן)
הוקמה 660
אירועי פירוק המהפכה העבאסית
התפרקה 750 (אחר כך קמה מחדש בספרד)
ישות קודמת ראשידון
ישות יורשת בית עבאס
משטר ח'ליף
שפה ערבית
יבשת אירואפרסיה
עיר בירה דמשק. (בגלגול השני קורדובה)
מטבע דינאר, דירהאם
Conquête de l'Islam à la chute des Omeyyades he.svg

שושלת בית אוּמַיַה (ערבית: بنو أمية, בני אמיה; الأمويون , האמיים) הייתה שושלת הח'ליפים הראשונה באימפריה המוסלמית לאחר שלטונם של ארבעת "א-ראשידון" (ישרי הדרך: אבו בכר, עומר, עות'מאן, ועלי). היא נקראת על שמו של אמיה בן עבד שמס, הנחשב לאחד המנהיגים החשובים בעיר מכה לפני האסלאם. הח'ליפים לבית אומיה שלטו באימפריה המוסלמית בדמשק (661 עד 750), ולאחר מכן שלטו בספרד (756 עד 1031).

על השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבט אומיה היה השבט הערבי האריסטוקרטי ששלט בעיר מכה, עוד לפני תקופת האסלאם, השבט היה ידוע בעושרו, בהשכלת חבריו ובשליטתו בעיצובה של מכה כאזור מרחב למקדש הכעבה. בזכות השבט, הפך המקדש למוקד העיקרי לעלייה לרגל בקרב השבטים הערבים, כשלכל אחד מהשבטים הוקצה במקדש אליל מסוים. שבט אומיה ניצל את עונת העלייה לרגל למכה בשל היותה מקום קדוש לערבים הפגאנים, כדי לקדם את ענייניו המסחריים (למשל הקים שוק מרכזי למסחר) וכדי לבצר את מעמדו הפוליטי והחברתי בקרב הערבים. הופעת הנביא מוחמד סיכנה את מעמדו של השבט, בייחוד בשל השתייכותו של מוחמד לשבט המתחרה האשם, שבתקופת הופעת מוחמד היה שבט חלש וירד מגדולתו. שבט אומיה חשש כי קבלת האסלאם פירושה התחזקות מחודשת של שבטו של מוחמד, ובכך יאבד שבט אומיה את כוחו הכלכלי והפוליטי במכה. רצונו של הנביא להפוך את המקדש למקדשו היחידי של אללה פורש בידיהם כנסיון של מוחמד לעצב את המקדש מחדש, על מנת לשלוט בתנועת העלייה לרגל ובכך גם לשלוט במכה מבחינה מסחרית ופוליטית, דבר שנראה כפוגע באינטרסים של שבט אומיה. לכן נודע השבט כשבט העיקרי אשר התנגד לדת החדשה ולנביא מוחמד. כמעט כל המלחמות המשמעותיות נגד מוחמד נבעו מיוזמה של שבט אומיה. בסופו של דבר, מוחמד הצליח לכבוש את העיר מכה, מעוזם של שבט אומיה.

לאחר מות מוחמד, בחרו האומיים להתאסלם על מנת להחזיר את כוחם הפוליטי הקודם, כפי שאכן קרה. השבט תמך בבחירתם של אבו בכר לשלטון ועמר בן אל-ח'טאב שלא היו משבט האשם וגם לא משבט אומיה, כך שהם שירתו את האינטרס העיקרי של שבט אומיה - לא להחזיר את שבט האשם לשלטון. בתקופת שלטונם של שני הח'ליפים הראשונים, האומיים החלו לכבוש את עמדות הכוח בניהולה של המדינה המוסלמית, שבאותה התקופה החלה להתרחב גם לאזורי מצרים ופרס; כך שבסופו של דבר, מרבית המשרות הפוליטיות והמינהליות היו בידי השבט בתקופה ההיא. עם מותו של עומר ראו האומיים שבידם הכוח להחזיר את השלטון לשבט ואכן כך הם עשו כאשר תמכו במינויו של עות'מאן בן עפאן, משבט אומיה, כח'ליף.

שלטון בית אומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת אומיה הראשונה שלטה בין השנים 661 ל-750 מדמשק, שהפכה על ידי מייסד השושלת, מעאויה בן אבו סופיאן, לבירת האימפריה המוסלמית. יש אירוניה בהיותו של מעאויה שליט המוסלמים, שכן היה בן לחמולת באנו עבד שאמס, שרדפה אחר מוחמד וגרשה אותו ממכה למדינה.

ניתן לחלק את תקופת שלטונו של בית אומייה למספר חלקים:

  • שושלתו של מעאויה ובני אבו סופיאן (661 עד 684), הכוללת אותו, את בנו ואת נכדו
  • תחילת שלטונו של מרואן הראשון מסמנת העברת הכוח בתוך בית אומייה לבני חכם, שושלת הכוללת את מרואן עצמו, בנו ונכדיו.
  • תקופה שלישית מאופיינת במאבקי כוח בתוך שושלת מרואן, בין ניניו ומתחילה עם שלטונו של אל וואליד השני (743-744)
  • לאחר נפילת בית אומיה, תקופה רביעית מאופיינת בשלטון אמירי בית אומייה באנדלוסיה.
כיפת הסלע בירושלים - הוקמה בימי השושלת

בתחילה היה מעאויה נציב בסוריה תחת הח'ליף השלישי, עות'מאן. לאחר שנרצח עות'מאן בידי אנשים אשר היו מזוהים עם עלי אבן אבו טאלב (מייצג בית האשם), הוא הוחלף בידי עלי. האומיים התנגדו לעלייתו של עלי ההאשמי לשלטון, שעלול היה להוריד אותם מכוחם (כמו שעשה הנביא). מעאויה מרד בעלי, מאבק זה לא היה דתי, כבעבר, מאחר ששבט אומיה היה כבר שבט מוסלמי, על כן עלי לא יכל לנצל את האידאולוגיה הדתית אשר עזרה בזמנו לנביא מוחמד. כוחם הכלכלי (אוצר המדינה המוסלמית היה מוחזק בתקופה הזאת על ידי בית אומיה), נוצל על מנת לגייס חיילים והשפעתם הקודמת סייעה לאומיים לצרף למחנם שבטים רבים (מאוחר יותר, רובם ככולם יהיו סונים). בכך הצליח מעאויה לבסס שלטונו ולהקים את המדינה האומיית. שבט האשם ושבטים ערבים אחרים בעיקר בעיראק (האזור המתחרה לסוריה, מרכז שלטונם של האומיים) התלכדו סביב צאצאי עלי וניסו להחזיר את השפעת שבט האשם לשלטון תוך ניצול דמותו הדתית של הנביא ודמותו של עלי במלחמתם נגד שבט אומיה. השלטון האומיי הפעיל את מדיניות ההתנקשויות בדמויות הבכירות של מנהיגי שבט האשם (שמאוחר יותר משם יבואו האמאמים השיעים). ב-657 התעמתו שני הצדדים בקרב צפין; הפנייה לבוררות עוררה על עלי את חמת חלק מחייליו, אשר טענו כי ההכרעה יכולה להינתן רק על ידי האל עצמו, והם פרשו והקימו את הכת הראשונה בתולדות האסלאם - הח'וארג'. אנשי עלי ובית אומייה התעמתו פעם נוספת ב-658 ולמרות שידו של עלי הייתה על העליונה, גם קרב זה לא הכריע סופית מי יהיה הח'ליף המוסכם על כל המוסלמים. אולם עם רציחתו של עלי בשנת 661 בידי חבר בכת הח'וארג', מעאויה הכריז על עצמו כעל ח'ליף האימפריה המוסלמית כולה. עלייתו לשלטון של מעאויה מסמנת את סיום שלטון ארבעת "הח'ליפים הצדיקים" שמרכז שלטונם היו הערים הקדושות מכה ומדינה, ומעבר מרכז האומה המוסלמית לסהר הפורה.

במשך כל תקופת שלטונו סבל שלטון בית אומיה מחוסר לגיטימיות דתית ואתנית. מבחינה דתית, הח'ליף מעאויה אבן אבו סופיאן התאסלם, יחד עם אביו אבו סופיאן, רק אחרי כניעת מכה בפני הנביא מוחמד, כלומר זמן רב אחרי האליטות המוסלמיות הוותיקות: המוהאג'ירון (הקבוצה שברחה עם מוחמד מן העיר מכה לעיר אל מדינה בשנת ההג'רה (שנת 622) או האנצאר (תושבי אל מדינה שסייעו למוחמד והמוהאג'ירון). גם העובדה שבית אומיה בחר בדמשק לבירתו יצרה מצב בו מסופוטמיה ופרס המאוכלסות הרבה יותר מסוריה ראו עצמן כמחוזות כבושים על ידי מיעוט, אי שביעות נחת זאת גרמה למרידות אזוריות רבות עד שלבסוף בשנת 750 הודחה השושלת האומיית מן השלטון במזרח התיכון.

בסופו של דבר, התלכדו תומכי עלי (שיעת עלי, הסיעה של עלי) עם בית עבאס (ענף מבית האשם) והצליחו למגר את השלטון האומיי במזרח בשנת 750, בקרב הזאב, בו נרצח מרבית השבט בידי העבאסים, ובית עבאס הפך לשושלת הח'ליפים החדשה. נסיך מבני בית אומיה, עבד אל רחמן, נמלט מחרבם של העבאסים לספרד (דרך צפון אפריקה), כבש את קורדובה, וייסד שם שושלת בית אומיה חדשה. בית אומיה שלט בממלכה המוסלמית בספרד במשך כ-300 שנה, עד לשנת 1031.

קשרי החוץ של הח'ליפות האומיית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הח'ליפות האומיית הייתה אוטרקית כמעט לחלוטין. בניגוד לקשריה עם המזרח, במשך כל זמן שלטונה לא נוצרו קשרי דיפלומטיה או מסחר בינה לבין העולם המערבי.

בצפון קיימה הממלכה מלחמת התשה בלתי נגמרת במחוזות ההרריים של אנטליה כנגד הביזנטים. עם שאר שליטי אירופה הנוצרית - המרובינגים הקרולינגים והלומברדים, לא התקיימו קשרים פרט לפשיטות ימיות אקראיות.

במזרח קיימה הממלכה קשרים כלכליים עם עמים ומדינות השוכנים לאורך האוקיינוס ההודי והאוקיינוס השקט כגון סנד (היום בפקיסטן), זנזיבר, אינדונזיה ואפילו סין. מסעות אלו הם ההשראה לאגדות סינבד המלח. לעומת קשרי המסחר הימיים עם המזרח, פסק הסחר היבשתי עם המזרח בדרך המשי, בעקבות פלישת השבטים הטורקיים ממרכז אסיה.

בית אומיה היה הראשון שהתייחס לארץ ישראל כאל מחוז. מועאויה עצמו הושבע בירושלים ושם נשבעו לו אמונים. ארץ ישראל נקראה בשם ג'ונד (מחוז) פלסטין, יריחו שוקמה והפכה לעיר חורף ונבנה בה ארמון הישאם, רמלה, על אם הדרך יפו-ירושלים, הוקמה כעיר חדשה והפכה לעיר הבירה של המחוז.

כלכלה ומסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית אומיה טבעו מטבעות מוסלמים, כלומר מטבעות ללא דיוקן אלא עם כיתוב בלבד. היו להם קשרי מסחר ומס בדרום עם השבטים הנובים דרומית למצרים. אלו באו לידי ביטוי בעיקר ביבוא עבדים אפריקאים ויצוא מזון.

בית אומיה בנו ארבעה ארמונות באזור בו שוכן כיום הגן הארכאולוגי ירושלים, את מסגד עומר, מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע בירושלים, את המסגד האומיי בדמשק, חאן אל-מיניה על שפת הכנרת וארמון הישאם ביריחו.

שליטים מבית אומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת היוחסין של בית אומיה

הח'ליפים מבית אומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המופיעות לאחר כל שם הן שנות השלטון
  • מועאויה הראשון בן אבּו סופיאן, 661-680, מייסד השושלת.
  • יזיד הראשון בן מועאויה הראשון, 680-683 - הרג את חוסיין בן עלי, נכדו של מוחמד, בקרב כרבלא; זכור על ידי השיעים כשליט חלש אופי ואכזר.
  • מועאויה השני בן יזיד הראשון, 683-684, שלט רק ארבעה חודשים לפני שנפטר.
  • מרואן הראשון בן אל-חכּם, 684-685.
  • עבד אל-מלכ בן מרואן הראשון, 685-705, נחשב לשליט מלומד ומוצלח.
  • אל-וואליד הראשון בן עבּד אל-מלכּ, 705-715, הרחיב את גבולות האימפריה.
  • סולימאן בן עבּד אל-מלכּ, 715-717, אחיו הצעיר של אל וואליד הראשון, הח'ליף היחיד שקבע את מושבו ברמלה.
  • עומר השני בן עבּד אל-עזיז, 717-720, מונה בידי סולימאן לתפקיד למרות שלא היה בנו, בשל כישוריו והשכלתו. למרות שלטונו הקצר נחשב במסורת האיסלמית לאחד מטובי הח'ליפים, שני רק לארבעת הח'ליפים הראשונים (שלא היו מבית אומיה).
  • יזיד השני בן עבּד אל-מלכּ, 720-724, בן דודו של עומר. בתקופתו החלה מלחמת האזרחים עם בני בית עבאס.
  • הישאם בן עבּד אל-מלכּ, 724-743, אחיו של אל וליד הראשון.
  • אל וואליד השני בן יזיד השני, 743-744, אחיינו של הישאם. עלייתו לשלטון נתקלה בהתנגדות רבה בשל המוניטין שיצאו לו כמי שחי חיים לא מוסריים.
  • יזיד השלישי בן אל-ואליד הראשן, 744, אחיינו של אל וואליד השני. שלט במשך כחצי שנה בלבד, עד מותו. זכה לכינוי "זאזיד הגרוע", בין השאר בשל סירובו להעלות את שכר החיילים בצבא בהתאם להבטחת קודמו.
  • איברהים בן אל וואליד הראשון, 744, אחיו של יאזיד השלישי, שלט זמן קצר בלבד, ויתר על הכהונה ונמלט בשל חששו מאויביו הפוליטיים.
  • מרואן השני בן מוחמד, 744-750, בן דודו של איברהים. ירש אימפריה מתפרקת, והפסיד לבית עבאס בקרב זאב, בו נהרגו מעל 300 מבני בית אומיה.

אמירים מבית אומיה בקורדובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המופיעות לאחר כל שם הן שנות השלטון

ח'ליפים מבית אומיה בקורדובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המופיעות לאחר כל שם הן שנות השלטון



קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]