משתמש:טונטוןפלפל/פלפל דרורה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
"אדם בערבה"
בפסק הדין כתבה השופטת ד"ר דרורה פלפל כי "יצירת אמנות אינה דומה למיטלטלין רגילים: אמן יולד את יצירתו, היא עבורו חלק מאישיותו ואינו מתייחס אליה כאל נכס קנייני רגיל. לכן, ככל שמדובר על נטישה אפשרית של יצירת אמנות - דרושה לכך (הוכחה) מעבר לעזיבת הפסל בשטח, כדי (לוודא) את כוונת הנטישה. דבר זה לא היה כאן".
"אדם בערבה" הוא פסל מאת הפסל הישראלי יחיאל שמי. הפסל שייך לפיסול המוקדם ביצירותו של שמי וסגנונו משויך אל האמנות הכנענית.
בית רייספלד
בפסק הדין כתבה השופטת ד"ר דרורה פלפל
בעשור הראשון של המאה ה-21, כאשר החלה התעניינות מחודשת בנדל"ן ברחוב הירקון ששב להיות מרכז תיירותי, פנו לעיריית תל אביב יזמים, שביקשו להרוס את הבניין ולבנות תחתיו בניין מגורים חדש ומפואר, בטענה שהמבנה הרוס ומסוכן. בהמלצת צוות השימור במינהל ההנדסה בעיריית תל אביב החליטה הוועדה המקומית שלא להתיר את הריסת הבניין. היזמים ערערו לוועדת הערר המחוזית, וערעורם התקבל. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל התנגדה להיתר ההריסה והשופטת דרורה פלפל ביטלה את ההחלטה של ועדת הערר. היזמים ערערו לבית המשפט העליון, וזה קבע בהחלטה תקדימית כי לא רק שהבניין ישומר, אלא שאף הפקעה מוקדמת של חלק מהמגרש על ידי העירייה תבוטל כדי לא לפגוע בשימור
הירקון 96, או בשמו הקודם, בית רייספלד, הוא בניין מגורים בן 9 קומות, ברחוב הירקון בתל אביב בסמוך לצומת רחוב הירקון עם רחוב בוגרשוב, מול מלון דן ובסמוך לגן לונדון. הבניין, שנבנה ב-1935 בסגנון הבינלאומי עבור בני הזוג קרל ואלה רייספלד, נחשב ל"אחד ממבני הבאוהאוס המרשימים ששרדו בתל אביב". בתחילת המאה ה-21 עבר שימור והרחבה: לבניין הישן נוסף מגדל מגורים מודרני.
העמותה למען מדע מוסרי
ניסויים בבעלי-חיים מתקיימים ללא כל הגבלה בפועל הודות למעטה הסודיות שמגן על מבצעי הניסויים ועל המנגנון שאמור לפקח עליהם. העמותה למען מדע מוסרי פועלת להגברת אכיפת החוק והפיקוח על הניסויים, לחשיפת מידע לציבור לצורך הגברת השקיפות בקרב עורכי הניסויים וגופי הפיקוח, לעידוד השימוש בהליכים מוכרים ומאושרים שיחליפו את הפגיעה בבעלי חיים, ולקידום פיתוחן של חלופות נוספות.
ב-2002 החלה העמותה בתהליך פריצת מעטה הסודיות של הנעשה במעבדות המבצעות ניסויים על בעלי חיים ושל עבודת הגופים המספקים אישורים לניסויים אלה (המועצה לניסויים בבעלי חיים) באמצעות עבודה משפטית מדויקת ושיטתית. במאבקה, הסתמכה העמותה למדע מוסרי על חוק חופש המידע אשר מחייב מסירת מידע בניגוד לחוק צער בעלי חיים.
לאחר שלא נמסר המידע והתכתבות נוספת עם משרד הבריאות, העמותה פנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בעתירה לחייב את משרד הבריאות לחשוף את המידע על פי חוק חופש המידע. העתירה הוגשה לבית המשפט ב-2002.
חודשיים לאחר מכן בטרם הוכרעה העתירה, המועצה לניסויים בבעלי חיים מסרה לעמותה רשימה המכילה את חברי הוועדות הפנימיות. בנוסף, המועצה גם הודתה כי לא גובשה רשית חלופות לניסויים.
בשנת 2003 פסקה השופטת דרורה פלפל, שהיא מקבלת את רוב סעיפי העתירה שהגישה העמותה למען מדע מוסרי בספטמבר 2002. השופטת הורתה למשרד הבריאות ולמועצה לניסויים בבעלי חיים לחשוף את הנתונים שהתבקשו.
בשנת 2004 נחתם הסכם, אשר קיבל תוקף של פסק-דין בבית-המשפט העליון, בין העמותה למען מדע מוסרי לבין הממונה על הבגצ"ים בפרקליטות המדינה (פרקליט המועצה לניסויים בבעלי-חיים ופרקליט משרד הבריאות). לפי ההסכם, בפרק זמן של עד חצי שנה, על המועצה ליצור ולהפעיל מערכת רישום ובקרה על הניסויים בחיות המתבצעים בישראל, ולפרסם את הנתונים שייאספו. המדינה (משרד הבריאות) ערערה על פסק-הדין, אולם שר הבריאות דני נוה, התערב והתעקש להסדיר את העניין באמצעות הסכם בין הצדדים, בהתאם לעקרונות השקיפות ולחוק חופש המידע. ההסכם כלל את ויתור העמותה על עיבוד מידע משנים קודמות והסכמתה לקבל את המידע שיופק מעתה ואילך. בנובמבר 2006, בעקבות התערבות נוספת של בית-המשפט, נמסר כי מערכת המידע הוקמה ועומדת לרשות הציבור.
קרן ליברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מייסדים | פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני ואל"ם (מיל') יריב שנפ |
|---|---|
| יושב ראש | עו"ד עפר פירט |
| תאריך הקמה | 2014 |
קרן ליברה (ברשם התאגידים: פירסט ליברה פאנד שותפות מוגבלת) היא קרן המתמחה במימון הליכים משפטיים. הקרן מציעה לתובע לקבל מימון לתביעה שברצונו להגיש בתמורה לחלק מרווחיו במקרה של זכייה. בעולם מוכר המודל בשם "Legal Financing".
הקרן התאגדה ברשם התאגידים בשנת 2014 כשותפות מוגבלת. מייסדיה הם מייסדי משרד עורכי הדין פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני אליהם חבר אל"ם (מיל') יריב שנפ. עו"ד עפר פירט מכהן כיו"ר הקרן. הקרן פועלת בהתאם לעקרונות ה- Code of Conduct, קוד אתי שפורסם על ידי מועצת הצדק האזרחי מטעם משרד המשפטים הבריטי.
על פי דיווחי הקרן, נכון למרץ 2018 היא מממנת 23 הליכים משפטיים בישראל ובחו"ל.
חברי ועדת ההשקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השופט בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד – שימש יו"ר הוועדה הראשון
- השופט בדימוס סלים ג'ובראן יו"ר הוועדה המכהן
- השופט בדימוס יהודה זפט
- השופטת בדימוס ד"ר דרורה פלפל
- פרופ' ציפורה כהן
- ד"ר עדי זרנקין
- עו"ד עפר פירט
זליגת תכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זליגת תכנים הוא מושג המתאר מהלך במסגרתו מועברים שידורים של תכנים מעוררי עניין או בעלי חשיבות ציבורית מערוצי טלוויזיה הפתוחים לציבור הרחב לערוצים בתשלום, לעיתים תוך הפרת תנאי רגולציה. במושג זה נעשה שימוש בעיקר בעניינם של תוכני ספורט בטלוויזיה בישראל
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001, כתנאי לעלייתו של ערוץ "ספורט 5 פלוס" כערוץ בת לצדו של ערוץ הספורט, קבעה המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין מדיניות רגולטורית שמטרתה למנוע העברתם של תכנים מעוררי עניין בקרב ציבור חובבי הספורט בישראל, ולפיה אין לשדר אירועים בעלי חשיבות ציבורית רבה בערוצים בתשלום וכי על ערוץ הספורט לשדר בערוץ הבסיס, הפתוח לכלל לקוחות הכבלים והלווין, תכנים שהוגדרו "אטרקטיביים".
ניסיונות למניעת התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בשנת 2002, כשנה לאחר השקתו של ערוץ הבת "ספורט 5 פלוס", הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה ייצוגית נגד חברות הכבלים, חברת Yes הטלוויזיה בלוויין, המועצה לשידורי כבלים ולווין ומשרד התקשורת. בתביעה נטען כי למרות הפיקוח, תכנים רבים הועברו בחודשים הראשונים לערוץ בתשלום ואיכות השידורים בערוץ הבסיס פחתה משמעותית. השופטת דרורה פלפל פסקה כי התובעים צודקים בטענתם אך בשל נוסח חוק הגנת הצרכן לא ניתן היה לקבל את התביעה כייצוגית. עוד ציינה השוטפת כי היה הגון אם מועצת הכבלים והלווין הייתה מחליטה להוזיל את חבילות הבסיס למנויי הכבלים והלווין כפיצוי על זליגת התכנים. בעקבות שינוי החוק וערעור שהגישו התובעים, הורה בית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי לדון מחדש בתובענה. לבסוף הושגה פשרה ולפיה התחייב ערוץ הספורט לשדר תכנים נוספים המוגדרים "אטרקטיביים" בערוץ הבסיס. תביעות נוספות הוגשו בתחילת שנות האלפיים אך רובן נדחו.