משתמש:קוונטום דוץ/אביגדור שרץ

אביגדור שרץ
Avigdor Scherz
	אין תמונה חופשית
לידה	6 במאי 1948 (גיל: 75); ירושלים, ארץ ישראל המנדטורית
עיסוק	ביוכימאי, חוקר סרטן
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט	חיים לבנון
מוסדות	מכון ויצמן למדע
פרסים והוקרה	פרס רפפורט (2018)
תרומות עיקריות
	פיתוח התרופה "תוקד" לסרטן הערמונית, יישום שיטות מחקר הפוטוסינתזה בחקר הסרטן

אביגדור יהושע שֶׁרְץ (נולד ב-6 במאי 1948) הוא חוקר סרטן וביוכימאי ישראלי, פרופסור אמריטוס בפקולטה לביוכימיה במכון ויצמן למדע.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביגדור שרץ נולד בירושלים, בנם של אברהם שרץ וחוה לבית אדלסברג, אח לנירה. הוריו עלו בשנות ה-30 מפולין והוא נקרא על שם סבו מצד אמו.

התחנך בבית הספר היסודי ע"ש ארלוזורוב ובבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה. היה חבר ומדריך פעיל בתנועת הצופים, ובנערותו עסק בציור וברישום, בספורט, בקריאה ובלימוד של היסטוריה ופילוסופיה. במהלך לימודיו בתיכון, בחופשות ובשעות אחר הצהריים, השתתף בקבוצות מחקר במחלקות לביולוגיה ימית וגנטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-1966 התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. לחם במלחמת ששת הימים במתחמי אבו-עגילה ושירת במילואים עד 1991.

את כל לימודיו הגבוהים עשה שרץ באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1973 השלים את לימודיו לתואר ראשון בפיזיקה ובכימיה, ב-1975 השלים את התואר השני בביופיזיקה ובכימיה וב-1981 השלים את התואר השלישי בכימיה פיזיקלית. עבודת הדוקטורט שלו בוצעה בהנחיית פרופ' חיים לבנון, ונשאה את הכותרת "מצבי יסוד ומצבים מעוררים בפורפירינים ונגזרותיהם הביולוגיות: מחקר תהודה מגנטית אלקטרונית וספקטרוסקופיה אופטית".^[1]

בשנים 1981–1983 שהה כעמית בתר-דוקטורט באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, בהנחיית ג'ים נוריס ומייק וזלייבסקי ממעבדת ארגון ובאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, בהנחיית ביל פרסון ואריה ורשל, לימים חתן פרס נובל לכימיה.

עם שובו לישראל ב-1983 הצטרף כעמית מחקר במחלקה לביוכימיה במכון ויצמן למדע וכשנה לאחר מכן מונה למרצה בכיר. ב-1990 קודם לדרגת פרופסור חבר וב-1998 היה לפרופסור מן המניין. קרוב לשני עשורים כיהן כראש מרכז אברון לפוטוסינתזה במכון ויצמן.

ב-2016 יצא לגמלאות אך ממשיך לעסוק במחקר פעיל גם כיום (2024).

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר מרכזי פוטוסינתזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית דרכו במכון ויצמן, הקים שרץ מעבדה לחקר תהליכים ראשונים בפוטוסינתזה והחל להתחקות אחר הכוחות המניעים את ההתארגנות הספונטנית של מולקולות הכלורופיל וכיצד זו משפיעה ומושפעת מהשלד החלבוני העוטף את המולקולות. במסגרת מחקריו, הציע מודל לארגון מולקולות הכלורופיל והחלבונים האוחזים בהן למערכות אוספות אור - "אנטנות", מודל שפרטיו העקרוניים אוששו מאוחר יותר על ידי מיקרוסקופיה אלקטרונית וספקטרוסקופיית קרני רנטגן. בד בבד, מצא כי ניתן להתאים, על ידי שינויים גנטיים ספורים במבנה החלבון, את פעילות מרכזי התגובה לעולם מתחמם. במעבדתו החלו להרכיב מולקולות לאצירת אנרגיית האור והפיכתה לזמינה כאנרגיה חלופית. המחקרים קיבלו תהודה בינלאומית והציבו את מעבדתו בחזית המחקר בתחום.

המעבר לחקר הסרטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-90, בעיצומה של עשייתו המחקרית, חלה אחד מבני ביתו במחלת הסרטן. שרץ החליט להסב את מלוא מרצו, הידע והמומחיות שצבר למחקר ופיתוח של שיטת ריפוי חדשה לסרטן, אפקטיבית ופחות רעילה משיטות הריפוי המקובלות. הרעיון היה ליצור בכלי הדם של החולה "מרכזי תגובה" הדומים לאלו של המערכת הפוטוסינתטית. שרץ הניח כי הארה של הגידול בתחום התת-אדום הקרוב תשפעל את "מרכזי התגובה" הללו ליצירת רדיקלים טעונים, שיניעו שורת תהליכים, אופייניים לעולמות הצומח והחי, שיסתיימו בהרס הגידול, ריסוק התאים וחשיפתם למערכת החיסונית שתמנע התפשטות של גידולים נוספים.

המעבדה הצליחה לייצר נגזרות כלורופיל, שנצמדות לאחר הזרקתן לחלבוני דם (סרום אלבומין) באופן ספונטני ומייצרות קומפלקסים מוגדרים הפועלים כ"מרכזי תגובה אנימליים". שרץ חבר לפרופ' יורם סלומון מהמחלקה לרגולציה ביולוגית ויחד הראו שהארת כלי הדם הגידוליים, מיד לאחר הזרקת הכלורופיל לחיות נושאות גידולים שונים, מביאה להשמדה מהירה של הגידולים, לריפוי החיות המטופלות, ולהחלמה של הרקמה הנורמלית סביבה. נגזרות הכלורופיל מתפנות במהירות מהחיה המטופלת ואינן רעילות ללא הארה. השיטה כונתה "תרפיה פוטודינמית מוכוונת כלי דם – VTP".^[2]

בדרך לתרופה לסרטן הערמונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הבא היה התאמה לייצור תעשייתי ולצרכים קליניים והבנת תהליכים רגולטוריים. שרץ יצר שיתוף פעולה באופן הדוק עם המרחב התעשייתי כבר בשלב ההתחלתי של יצירת נגזרות הכלורופיל, ועם רופאים מובילים בקהילה הקלינית, בראשית השלב הפרה-קליני. כל זאת, לצורך בחירה מושכלת של האינדיקציות האונקולוגיות המתאימות לטיפול. כך נוצר משולש המחקר, הפיתוח והיישום בין מכון ויצמן, סטבה ביוטק והמרכז לסרטן ע"ש סלואן קטרינג בניו יורק (Memorial Sloan Kettering Cancer Center-MSKCC). יצירת המשולש התאפשרה בזכות תמיכה שגייס שרץ מהקרן הפילנתרופית של משפחת תומפסון.

תוקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 2017, לאחר סיום פאזת המחקר הקליני השלישית על ידי חברת סטבה ביוטק, שחתמה חוזה עם חברת "ידע" של מכון ויצמן למדע – התקבל אישור הקהילה האירופית (EMA) לטיפול בשלב מוקדם של סרטן הערמונית (גליסון 6) בעזרת נגזרת הכלורופיל "תוקד" (Padeliporfin).^[3]^[4]

בשלב זה, נותר שרץ לבדו לנהל את המחקר בגין מחלתו ופרישתו של יורם סלומון. כשנתיים מאוחר יותר, הסתיים בהצלחה הניסוי הקליני הראשון לטיפול בסרטן בדרכי השתן העליונות שהתבצע ע"י ד"ר קולמן ב-MSKCC. ניתוח השפעת הטיפול על המערכת החיסונית ועל סביבת הגידול בניסוי קליני זה, בטיפול בסרטן הוושט ובניסויים פרה-קליניים שנערכו במעבדות של אביגדור וקולמן על חיות מעבדה נושאות גידולים סרטניים שונים, הראה כי הארת הגידול אכן מביאה להפעלת המערכת החיסונית. לפיכך, שונה שם השיטה מ-VTP ל-ImPACT.^[2]^[5]

תוצאות הניסוי הקליני הראשון בסרטן דרכי השתן העליונות הניעו את ה-FDA לאשר את פאזת המחקר השלישית כטיפול יתום במסלול מהיר והיא מתרחשת במרכזי מחקר מובילים בארה"ב, אירופה וישראל. גילוי השפעול המסיבי של מערכת החיסון הביא את שרץ ושותפיו להניח נדבך נוסף במסע לריפוי הסרטן – שילוב Padeliporfin ImPACT - עם תרופות אימוניות במינון נמוך.

בד בבד מצאו שרץ ותלמידי המחקר שלו כי ניתן להשתמש בTOOKAD- (Padeliporfin) לריפוי קוצר ראייה דגנרטיבי (מיופיה) ומחלות עיניים נוספות חשוכות מרפא. גילוי זה הניע את שותפיו לקדם את יישומו הקליני של הטיפול.

הנחיה ופעילות ציבורית ותעשייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים הנחה שרץ עשרות תלמידי מחקר לתואר שני ושלישי וכן בתר-דוקטורנטים. הוא כיהן כיועץ בשורה של חברות תעשייתיות בתחומי הביו-רפואה וחקר הסרטן, וכן היה חבר בוועדות מרכזיות במכון ויצמן.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטיינות דקאן המכון לכימיה, האוניברסיטה העברית בירושלים (1973)
מלגת ללימודי תואר שני בביופיזיקה, האוניברסיטה העברית בירושלים (1973–1974)
מלגת סטודנט אורח במעבדת הקרינה באוניברסיטת נוטרדאם (1978)
מלגת מדרשת פיינברג (1984–1985)
מלגת בת שבע דה רוטשילד למצוינות (1984–1986)
הפרס השנתי בכימיה ע"ש סומך-זקס (1989)
מחזיק הקתדרה לחקר האנרגיה ע"ש רקאנטי (1985–1990)
עמית המכון למחקר מתקדם באוניברסיטה העברית בירושלים (1992)
מחזיק הקתדרה הפרופסוריאלית ע"ש רוברט ויאדל סקלאר (2002–2016)
פרס CapCure, יחד עם פרופ' יורם סלומון (2002–2003, 2000–2001)
פרס סוזן קומן לטיפול (2008–2011)
פרס סרג'יו לומברוזו לחקר הסרטן, יחד עם פרופ' יורם סלומון (2012)
פרס רפפורט על מחקרו המשותף עם פרופ' יורם סלומון (2018)
פרס אימפקט ע"ש טאיבה חסן (2019)

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרץ נשוי לזהבה (לבית לסקר), ד"ר להוראת המדעים ומומחית לבינה מלאכותית בחינוך. זהבה היא אחותה-למחצה של הנערה רותקה לסקר שנספתה בשואה וכתבה יומן בגטו בנדין.

לאביגדור וזהבה שני ילדים: פרופ' רות (רותי) שרץ-שובל,^[6] אף היא חברת סגל בפקולטה לביוכימיה, ובן, ישי. הם סבים לחמישה נכדים, מתגוררים בתל אביב.