נורידג'ווק
נורידג'ווק (אנגלית: Norridgewock) היה כפר אינדיאני וגם של אנשי אבנאקי ("אנשי השחר") ילידי "העמים הראשונים" באמריקה, שבט מזרח אלגונקיאני בארצות הברית ובקנדה. הצרפתים תושבי "צרפת החדשה" קראו לכפר קנבק. השבט כבש שטח בתוך מדינת מיין. בתקופות הקולוניאליות היה אזור זה שנוי במחלוקת בין קולוניסטים בריטים וצרפתים, והשתרע לאורך הגבול המערבי של אקדיה, בגדה המערבית של נהר קנבק.
עדויות ארכאולוגיות זיהו כמה אתרים שונים הקשורים ליישוב המכונה נורידג'ווק. האחרון, בו היה המסיון של הכומר הישועי הצרפתי סבסטיאן רייל, נקרא כעת ״האזור העתיק״, ונמצא במדיסון. אתרים אחרים ממוקמים בסמוך בסטארקס ובעיירה של ימינו נורידג'ווק. שלושה מאותם אזורים משמעותיים מבחינה היסטורית וארכאולוגית הוגדרו באופן קולקטיבי כמחוז הארכאולוגי נורידג'ווק, ציון דרך היסטורי לאומי.[1][2]
כפר נורידג'ווק[עריכת קוד מקור | עריכה]
נורידג'ווק הוא שיבוש של המילה נאנראנטסוק, שמשמעותה "אנשי המים הדוממים בין המפלים". הכפר הראשי שלהם, שנקרא גם נורידג'ווק, היה ממוקם בסמוך ל-44.767 מערב° וצפון 69.8833 מעלות.
"על מישור שנמצא בעיקול רחב של נהר קנבק, מול מפגשו עם נהר סנדי", תיאר החייל והמודד ג'וזף הית' בשנת 1716 את המקום, כמצודה מרובעת המוקפת בגדר כניסה בגובה של כ-2.7 מ', כשכל צד אורכו 49 מטר עם שער במרכזו. קירות המצודה פנו לכיוונים העיקריים של רוחות השמיים. שני רחובות קישרו בין השערים ויצרו כיכר פתוחה במרכז שסומן על ידי צלב גדול. החומה הקיפה 26 בקתות "שנבנו הרבה אחרי "האחוזה האנגלית" - ככל הנראה מעצים.
סירות קאנו עגנו לאורך הנהר. שדות נרחבים עובדו בקרבת מקום לגידול תירס, חיטה, שעועית, דלעת. פעמיים בשנה, בקיץ ובחורף, השבט בילה כמה חודשים על שפת הים בצייד ודייג דגים, כלבי ים, צדפות ועופות ים.
צרפת טענה לריבונות בנהר קנבק כיוון שהוא סיפקה נתיב פוטנציאלי לפלישה לקוויבק (כפי שהפגין זאת בנדיקט ארנולד בשנת 1775). האנגלים טענו לריבונות בנהר סנט ג'ורג' מכיוון שהם החזיקו בשטח, אף על פי שבהסכמים שהם היו חתומים עליהם, צוין לעיתים קרובות, שהם רק מעניקים את הזכות לשימוש בשטח לציד, לדייג או למעבר בטוח. הצרפתים התעקשו כי לא ניתנה סמכות למכירת אדמות, שכן שטח אבנאקי היה שייך לשבט כולו. צרפת ואנגליה היו במצב שלום, וצרפת החדשה לא יכלה לנקוט בפעולות גלויות נגד ההתנחלויות באזור המחלוקת. במקום זאת, הממשלה הצרפתית העסיקה בסתר את האינדיאנים, בהדרכת מיסיונרים ישועיים צרפתים, כדי למנוע את התרחבות הריבונות האנגלית. מיסיונרים בעלי נאמנות כפולה לכנסייה ולמלך הוטמעו בתוך שטחי האבנאקי על נהרות פנובסקוט, סנט קרוקס וסנט ג'ון. עם זאת, כפר נורידג'ווק נחשב לותיק ביותר השולט באזור קוויבק.
בשנת 1694 הגיע האב סבסטיאן רייל (או ראסלה) לנורידג'ווק כדי להקים מיסיון ישועי, בית הספר הראשון במיין. הוא בנה קפלה בשנת 1698, ולמרות התנגדויות רייל המיר את מרבית התושבים לקתוליות הרומית. הקפלה נשרפה בשנת 1705, אך היא הוחלפה בכנסייה בשנת 1720. היא עמדה עשרים צעדים מחוץ לשער המזרחי, ומידותיה היו אורך 18 מ', רוחב 7.6 מ', עם 18 מ'ותקרה גבוהה. במכתב משנת 1722 שנכתב לג'ון גוטה, הכנסייה תוארה על ידי ג'ונסון הרמון וג'וזף הית' כבניין גדול ונאה מבולי עץ מעוטר בתמונות וקישוטים רבים כדי לרצות את האינדיאנים.
האב רייל, שדיבר בשפת אבנאקי בשטף, שקד בענייני האזור. "השפעתו המדהימה על דעתם" עוררה חשד שהוא מסית לעוינות כלפי הבריטים הפרוטסטנטיים, בהם הוא ראה כופרים.
מלחמת המלך ויליאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת המלך ויליאם, ב־18 ביולי 1694, פשטו החייל הצרפתי קלוד-סבסטיאן דה וילייה עם כ-250 אנשי האבנאקי מנורידג'ווק בפיקוד "סאגמור", שלהם בשם בומזין (או בומוזין) על היישוב האנגלי דוראם, ניו המפשייר. הם ביצעו את "טבח נהר פרל". הצרפתים והאבנאקי הרגו 45 מתיישבים אנגלים ולקחו 49 שבויים נוספים, שרפו את מחצית הכפר. הם השמידו את היבולים והרגו את כל בעלי החיים וגרמו לרעב ויגון לניצולים.
מלחמת המלכה אן[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשפרצה מלחמת המלכה אן, "צרפת החדשה" וניו אינגלנד שוב נלחמו על הגבול בין ניו אינגלנד לאקדיה, מושל מסצ'וסטס ג'וזף דודלי קבע בשנת 1703 ועידה עם נציגי השבטים, כדי להציע להם להישאר נייטרליים. אבל התרחש ההפך - בחודש אוגוסט אנשי נורידג'ווק הצטרפו לכוח גדול יותר של צרפתים ואינדיאנים, בפיקודו של אלכסנדר לנף דה ביובאסין, ותקף את וולס במערכה על החוף הצפוני-מזרחי. האב רייל נחשד בעיני רבים כמי שהסית את השבט נגד האנגלים מכיוון שהתנחלויותיהם ובתיהם התפשטו על אדמת אבנאקי, אך גם כי הם היו פרוטסטנטים ולכן נחשבו ככופרים. המושל דודלי קבע פרס על ראשו של רייל. בחורף 1705 נשלחו 275 חיילים בריטים בפיקודו של קולונל ווינתרופ הילטון כדי לתפוס את רייל ולהרוס את הכפר. רייל הוזהר בזמן, ונמלט ליער עם ניירותיו, אך המיליציה שרפה את הכפר ואת הכנסייה.[3]
עם חתימת חוזה אוטרכט והסכם פורטסמות' (1713), הוחזר השלום בין צרפת לאנגליה. תנאי האמנה דרשו מהצרפתים להעביר את אקדיה לאנגלים. גבול אקדיה נותר במחלוקת. שתי המדינות לא הסכימו, וכתוצאה מכך גבולות אימפריאליים בין קוויבק למחוז מפרץ מסצ'וסטס נותרו לא ברורים ובמחלוקת עד להסכם פריז בשנת 1763.
בשנת 1713 ביקשו תושבי נורידג'ווק להגיע למצב שלום עם האנגלים בהסכם פורטסמות', והוקמו תחנות סחר אנגליות באדמותיהם. אחרי הכל, ניתן היה להחליף עורות ביבר ועורות אחרים בסחורות זולות לאחר מסע של יום או יומיים. בהשוואה לזמן שנדרש לנסוע לקוויבק במעלה נהר הקנבק, עם המפלים והמיסים שלה, במשך 15 יום.
מלחמתו של האב רייל[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולם קבלתם את האנגלים דעכה כשהאב רייל עורר והתסיס את השבט כנגד התנחלויות של האנגלים שבאו בעקבות תחנות הסחר. הוא שכנע את אנשי האבנאקי שהם צריך להחזיק בשטחם עבור ילדיהם. ב־28 ביולי 1721 מסרו 250 אנשי האבנאקי מכתב בג'ורג'טאון המופנה למושל סמואל שוטה, בדרישה שהמתנחלים האנגלים יעזבו את אדמות אבנאקי. אחרת הם ייהרגו והיישובים שלהם נהרסו.
פשיטה על נוררידג'וק (1722)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתגובה, פשטו על האינדיאנים מנורדג'ווק בינואר 1722 300 חיילים אנגלים בפיקודו של הקולונל תומאס וסטברוק. הם גילו את הכפר כמעט שומם, כששעריו פתוחים לרווחה. השבט נעלם לצייד. החיילים חיפשו אחר רייל אך מצאו רק את מסמכיו, כולל מכתבים של מושל צרפת החדש, וודרוי. במסמכים הובטחה לאינדיאנים תחמושת בגין פלישותיהם והתקפותיהם על הבריטים.
השבט נקם בגין הפלישה לכפר, על ידי תקיפת התנחלויות בקנבק, הם שרפו את היישוב ברונזוויק ב־13 ביוני 1722. בחלק מהפשיטות ליווה האב רייל, כשמדי פעם הרשה לעצמו להיראות בין התוקפים.[4] ב־25 ביולי 1722 הכריז מושל מסצ'וסטס סמואל שוטה מלחמה על האינדיאנים המזרחיים.
הקרב על נורידג'ווק (1724)[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמוך לשעה 15:00 בערב ב־23 באוגוסט 1724, תקפו כוחות אנגלים בפעם האחרונה את נוררידג'ווק. כוח של 208 חיילים עזב את פורט ריצ'מונד והתפלג, והשאיר כ-80 חיילים בפיקודו של סרן ג'רמיה מולטון. המיליציה התקרבה בשקט לכפר. אינדיאני שזיהה אותם נבהל שהגיח מתוך אוהלו השמיע קולות מלחמה והסתובב כדי לקחת את רובה המוסקט שלו. הנשים והילדים החלו צורחים ורצו מהבתים לשחות מעבר לנהר ולברוח ליער.
לאותה נקודה כיוון הגדוד אש קטלנית. החיילים ירו שוב ושוב, ואז נסוגו מעבר לנהר והותירו 26 הרוגים ו-14 פצועים בקרב האינדיאנים. בומזין (או בומזין), שתקף עם סבסטיאן דה וילייה את ניו המפשייר ב־18 ביולי 1694, וטבח בנהר האויסטר - נורה ונהרג. בינתיים, מבקתה אחרת ירה האב רייל על החיילים. הוא סירב להיכנע, נורה בראשו תוך שהוא טוען מחדש את אקדחו.
קרקפותיהם של המתים נאספו עבור המפקדה בבוסטון. החיילים שדדו 3 חביות אבק שרפה, יחד עם כמה אקדחים, שמיכות וקומקומים, לפני שהם חזרו לסירות שלהם לחצות את מפלי טקוניק. אחד המוהוקים שהיו מצורפים לכוח, איש אמיץ בשם כריסטיאן, נותר מאחור כדי להצית את הכפר והכנסייה ואז הצטרף למיליציה. 150 הניצולים מנורידג׳ווק חזרו למחרת לקבור את ההרוגים. בהמשך, נטשו מרביתם של האזור ועברו להתגורר בסן-פרנסואה ובבקנקור בקוויבק. אולם כעבור מספר שנים, ניצולים רבים חזרו לקנבק העליון מקוויבק, ומיסיונר ישועי, בשם ז'אק דה סירן, הוטל טיפולם הרוחני.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחקירה ארכאולוגית של האזור העתיק בכפר, זוהו שלושה אזורים נפרדים הקשורים מבחינה היסטורית לשם "נורידג׳ווק". האתר הראשי באולד פוינט תועד זה מכבר, והוא נרשם בפנקס הלאומי של מקומות היסטוריים בשנת 1973 כ"אנדרטת פוינט העתיקה וסבסטיאן רייל ". שם התקיים טקס זיכרון בשנת 1833.[5]
אתר שני בשם ״חוות טרייסי״ ממוקם כ -500 מטר צפונה למפגש הנהרות סנדי וקנבק בסטארקס, בצד המערבי של קנבק. אתר זה נחפר לראשונה באופן מקצועי בשנת 1983, עם ממצאים תואמים תיאורים היסטוריים באזכורים מוקדמים מאוד לנורידג׳ווק. בחפירה נרחבת בשנת 1990 נאספו 15,000 חפצים, וזיהו אתר של בית ארוך אחד. אתר אחר, שנמצא קרוב יותר למפגש בין שני הנהרות, הניב גם עדויות למגורים בתקופה המאוחרת. באתר זה נמצאו עדויות לשיטפונות חוזרים ונשנים, מה שמצביע על כך ששטחי היישוב הועברו מאוחר יותר לאדמות גבוהות יותר.
שלושת האתרים הללו הוגדרו יחד כ״ציון דרך היסטורי לאומי״ ונוספו לרישום הלאומי של מקומות היסטוריים בשנת 1993.[6]
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Fiske, John (1902). "Norridgewock and Louisburg". New France and New England. Houghton Mifflin. pp. 233–257.
- Parkman, Francis (1893). A Half-Century of Conflict. Boston: Little, Brown, and Company.
- Prins, Harald E.L (with B. Bourque), 1987, "Norridgewock: Village Translocation on the New England Acadian Frontier." Man in the Northeast, No. 33, pp. 137–58.
- Sylvester, Herbert Milton (1910). Indian Wars of New England. Volume III. Boston: W.B. Clarke Company. ISBN 978-0-7884-1079-6.
- Matteo Binasco. "Few, Uncooperative, and Endangered: The Troubled Activity of the Roman Catholic missionaries in Acadia (1610-1710)", in Royal Nova Scotia Historical Society, Journal, vol.10 (2007), pp. 147–162.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "National Register Information System". National Register of Historic Places. National Park Service. April 15, 2008.
- ^ "Norridgewock Archeological District". National Historic Landmark summary listing. National Park Service. Archived from the original on 2010-09-23. Retrieved 2008-06-25.
- ^ Comeau, J.-Roger (1979) [1969]. "Leneuf de La Vallière de Beaubassin, Alexandre". In Hayne, David (ed.). Dictionary of Canadian Biography. II (1701–1740) (online ed.). University of Toronto Press.
- ^ Charland, Thomas (1979) [1969]. "Rale, Sébastien". In Hayne, David (ed.). Dictionary of Canadian Biography. II (1701–1740) (online ed.). University of Toronto Press.
- ^ "NRHP nomination for Old Point and Sebastian Rale Monument". National Park Service. Retrieved 2015-05-05
- ^ Research and Preservation and Norridgewock NHL" (PDF). National Park Service. Retrieved 2015-04-27.