דלעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דלעת
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	דלועאים
משפחה:	דלועיים
סוג:	דלעת
שם מדעי
Cucurbita

דלעת היא סוג צמח ממשפחת הדלועיים. סוג זה כולל צמחי גן מוכרים כגון קישוא, מלון, מלפפון ואחרים. "דלעת" הוא גם השם העממי של כמה ממיני סוג זה, ביניהם דלעת הגינה, דלעת גדולה ודלעת השדה. הדלעת שכיחה ביותר בצבעי כתום כאשר היא בשלה. הדלעת פופולרית בבישול, ומשמשת לפיסול Jack-o'-lantern (ראו בהמשך) כחלק מחגיגות ליל כל הקדושים בארצות הברית, אירלנד וסקוטלנד.

תוכן עניינים 1 אודות הצמח 2 גידול הדלעת 3 בישול 4 שמן גרעיני דלעת 5 גרעיני דלעת 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] אודות הצמח

צמחי דלעת נפוצים בחצי הכדור המערבי ופרי הדלעת הוא ענבה בשרנית גדולה. הדלעת משתנה בצורותיה, היא לעתים כדורית, אך לרוב מלבנית מוארכת או ביצתית. קליפתה חלקה וצבעיה משתנים. צבען של הדלעת הכתומות נגרם מתכולה של כמויות גדולות של הצבען הצהוב לוטאין, אלפא וביתא קרוטין. הרכיבים האלו הופכים בגוף לוויטמין A.

הזנים הגדולים שוקלים בין 18 ל-36 ק"ג. צמח הדלעת הוא חד ביתי (כולל הן פרחים זכריים והן פרחים נקביים, וצבעיהם צהובים). הדלעת היא פרי. לדלעת קירבה משפחתית לצמח המלפפון והקישוא.

[עריכה] גידול הדלעת

בעבר הדלעת הייתה מואבקת על ידי דבורי Peponapis pruinosa, אך כבר לא עוד, קרוב לוודאי בשל רגישותן לחומרים מדבירי חרקים, וכיום בגידולים חקלאיים מסחריים היא מואבקת על ידי דבורת הדבש. משרד החקלאות האמריקאי ממליץ על הצבת כוורת דבורים אחת לשטח של 4000 מטר רבוע. גננים אשר להם מחסור בדבורים, עושים לרוב שימוש בהאבקה ידנית.

האבקת פרחי הדלעת נעשית באמצעות לקיחת אבקנים מפרח הדלעת הזכרי ומרחיתם על פי פרח הדלעת הנקבי שהינו יחסית גדול יותר ורחב ממדים. דלועים אשר לא הואבקו בצורה מספקת לרוב תתחלנה לגדול, אך תפסקנה לפני התפתחותן המלאה. לעתים ישנן פטריות אשר בהן תולים הגננים את האשמה להפסקת הגדילה, אך הפתרון לבעיה זו כרוך בהאבקה טובה יותר ולא בקוטלי פטריות.

בגידול ביתי של דלעת בגינה יש להאביק את הפרחים בצורה ידנית באמצעות מכחול או בעזרת אחת מאצבעות היד (מדריך צעד אחרי צעד ניתן בקישורים).

בארצות הברית מגודלות הדלועים לצורכי קישוט יותר מאשר למאכל, ומתקיימות תחרויות פופולריות רבות לגידול הדלעת הגדולה ביותר. זהו תחביב עממי פופולרי. למגדלים ישנן טכניקות רבות בנושא, לעתים סודיות, הכוללות האבקה ידנית, הסרת כל הדלועים פרט לאחת מן הצמח, והזרקת דשנים או אפילו חלב ישירות אל תוך הצמח. ישנם ספרים רבים שנכתבו בנושא זה. הדלעת הגדולה ביותר אי פעם שקלה 720 ק"ג, וגודלה בניו המפשייר. היא הייתה מזן "ענק אטלנטי" (giant atlantic pumpkin"), שאוקלם לגידול בידי חוואים נלהבים בסוף המאה ה-19.

[עריכה] בישול

כאשר היא בשלה, הדלעת יכולה להיות מבושלת, אפויה או קלויה, ולשמש לפשטידות, לבדה או בשילוב ירקות אחרים. כאשר היא קטנה וירוקה ניתן לאוכלה כמו קישוא. מאכלי דלועים פופולריים הם מרק דלעת, פשטידת דלעת (הנאכלת ב"חג ההודיה" האמריקאי), ודלעת מעוכה (פירה).

מלבד למאכל, מקובל להשתמש בדלועים בליל כל הקדושים. את הדלעת מרוקנים מתוכנה, ובקליפתה חורצים מעין פנים ובהן עיניים ופה מחייך. בתוך הדלעת מציבים נר דולק. המנהג הזה מבוסס על אגדה קלטית עתיקה אשר הובאה לאמריקה בידי מהגרים אירים. ליל כל הקדושים הנערך ב-31 באוקטובר סימן את סופה של השנה הקלטית העתיקה, ובלילה היו מציבים נרות בתוך כרוב מרוקן, סלק או לפת. אותם היו מניחים על אדן החלון או המרפסת כדי לקבל בברכה רוחות של אבות קדמונים וכדי למנוע כניסת רוחות רעות ונשמה חסרת מנוחה הקרויה ג'ק הקמצן, ומכאן השם "ג'ק הפנס" ("Jack O’ Lantern").

[עריכה] שמן גרעיני דלעת

תוצר אופייני של דלועים באוסטריה הוא שמן גרעיני דלעת.

[עריכה] גרעיני דלעת

נהוג לקלות גרעיני דלעת, והם נחשבים לחלק מזרעי ה"פיצוחים". גרעיני דלעת קלויים נקראים בלשון עממית "גרעינים לבנים".

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דלעת

• כיצד להאביק ידנית דלעת
• דלועים גדולים