דלעת

זנים שונים ונדירים בפסטיבל דלועים בציריך

דלועים מוצעות למכירה בשוק קאריבי

דְּלַעַת היא סוג צמח ממשפחת הדלועיים. משפחה זו כוללת צמחי גן מוכרים כגון קישוא, מלון, מלפפון ואחרים. "דלעת" הוא גם השם העממי של כמה ממיני סוג זה, ביניהם דלעת הגינה, דלעת גדולה ודלעת השדה. הדלעת שכיחה ביותר בצבעי כתום כאשר היא בשלה. הדלעת פופולרית בבישול, ומשמשת לפיסול Jack-o'-lantern (ראו בהמשך) כחלק מחגיגות ליל כל הקדושים בארצות הברית, אירלנד וסקוטלנד.

אודות הצמח

צמחי דלעת נפוצים בחצי הכדור המערבי ופרי הדלעת הוא ענבה בשרנית גדולה. הדלעת משתנה בצורותיה, היא לעתים כדורית, אך לרוב מלבנית מוארכת או ביצתית. קליפתה חלקה וצבעיה משתנים. צבען של הדלעת הכתומות נגרם מתכולה של כמויות גדולות של הצבען הצהוב לוטאין, אלפא וביתא קרוטין. הרכיבים האלו הופכים בגוף לוויטמין A.

הזנים הגדולים שוקלים בין 18 ל-36 ק"ג. צמח הדלעת הוא חד ביתי (כולל הן פרחים זכריים והן פרחים נקביים, וצבעיהם צהובים). הדלעת היא פרי. לדלעת קירבה משפחתית לצמח המלפפון והקישוא.

גידול הדלעת

דלעת מגולפת בצורת ג'ק-או-לנטרן

בעבר הדלעת הייתה מואבקת על ידי דבורי Peponapis pruinosa, אך לא עוד, קרוב לוודאי בשל רגישותן לחומרים מדבירי חרקים, וכיום בגידולים חקלאיים מסחריים היא מואבקת על ידי דבורת הדבש. משרד החקלאות האמריקאי ממליץ על הצבת כוורת דבורים אחת לכל 4 דונם. גננים אשר להם מחסור בדבורים, עושים לרוב שימוש בהאבקה ידנית.

האבקת פרחי הדלעת נעשית באמצעות לקיחת אבקנים מפרח הדלעת הזכרי ומריחתם על פי פרח הדלעת הנקבי שהינו יחסית גדול יותר ורחב ממדים. דלועים אשר לא הואבקו בצורה מספקת לרוב תתחלנה לגדול, אך תפסקנה לפני התפתחותן המלאה. לעתים ישנן פטריות אשר בהן תולים הגננים את האשמה להפסקת הגדילה, אך הפתרון לבעיה זו כרוך בהאבקה טובה יותר ולא בקוטלי פטריות.

בגידול ביתי של דלעת בגינה יש להאביק את הפרחים בצורה ידנית באמצעות מכחול או בעזרת אחת מאצבעות היד (מדריך צעד אחרי צעד ניתן בקישורים).

בארצות הברית מגודלות הדלועים לצורכי קישוט יותר מאשר למאכל, ומתקיימות תחרויות פופולריות רבות לגידול הדלעת הגדולה ביותר. זהו תחביב עממי פופולרי. למגדלים ישנן טכניקות רבות בנושא, לעתים סודיות, הכוללות האבקה ידנית, הסרת כל הדלועים פרט לאחת מן הצמח, והזרקת דשנים או אפילו חלב ישירות אל תוך הצמח. ישנם ספרים רבים שנכתבו בנושא זה. באוקטובר 2009 נקבע שיא חדש לדלעת הגדולה ביותר אי פעם - זו שקלה כ-776 ק"ג, וגודלה באוהיו שבארצות הברית. היא הייתה מזן "ענק אטלנטי" (giant atlantic pumpkin"), שאוקלם לגידול בידי חוואים נלהבים בסוף המאה ה-19.

בבישול ובתרבות

כאשר היא בשלה, הדלעת יכולה להיות מבושלת, אפויה או קלויה, ולשמש לפשטידות, לבדה או בשילוב ירקות אחרים. כאשר היא קטנה וירוקה ניתן לאוכלה כמו קישוא. מאכלי דלועים פופולריים הם מרק דלעת, פשטידת דלעת (הנאכלת ב"חג ההודיה" האמריקאי), ודלעת מעוכה (פירה).

שמן מגרעיני־דלעת הוא תוצר אופייני של דלועים באוסטריה.

מלבד למאכל, מקובל להשתמש בדלועים בליל כל הקדושים. את הדלעת מרוקנים מתוכנה, ובקליפתה חורצים מעין פנים ובהן עיניים ופה מחייך. בתוך הדלעת מציבים נר דולק. המנהג הזה מבוסס על אגדה קלטית עתיקה אשר הובאה לאמריקה בידי מהגרים אירים. ליל כל הקדושים הנערך ב-31 באוקטובר סימן את סופה של השנה הקלטית העתיקה, ובלילה היו מציבים נרות בתוך כרוב מרוקן, סלק או לפת. אותם היו מניחים על אדן החלון או המרפסת כדי לקבל בברכה רוחות של אבות קדמונים וכדי למנוע את כניסתן של רוחות רעות ונשמה חסרת מנוחה הקרויה "ג'ק הקמצן", ומכאן השם "ג'ק הפָּנָס" (ג'ק-או-לנטרן, "Jack O’ Lantern").

גרעיני דלעת

גרעיני דלעת קלופים

נהוג לקלות גרעיני דלעת, והם נחשבים לחלק מזרעי ה"פיצוחים". גרעיני דלעת קלויים נקראים בלשון עממית "גרעינים לבנים" על שום מראם.

ראו גם

• דלעת הספגטי

קישורים חיצוניים

• כיצד להאביק ידנית דלעת
• דלועים גדולים
• nrg מעריב, לפני שנהפוך לדלעת: מתכונים להאלווין, באתר nrg מעריב, 31 באוקטובר 2011
• איל לביא, עושה פרצוף: מתכוני דלעת לליל כל הקדושים, באתר ynet‏, 31 באוקטובר 2012