נורמנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הנורמנים אשר שמם נגזר מכינוי ל"אנשי הצפון", היו פולשים סקנדינבים (במיוחד ויקינגים-דנים) אשר במהלך המחצית השנייה של המאה ה-9 לספירה החלו בכיבוש החלק הצפוני של צרפת הידוע כיום בשם נורמנדי, ממנו התפשטו לאיטליה; הם ידועים גם בשל הכיבוש הנורמני של אנגליה, שהחל עם קרב הייסטינגס ב-1066.

הנורמנים היו ממוצא ויקינגי, אבל היו למעשה בעיקר תושבים של בריטני ושל מערב פלנדריה. בשנת 911 העניק להם שארל התם מלך צרפת את אזור הסן התחתי, שהפך לאחר התפשטות מסוימת לדוכסות נורמנדי. מנהיג הפולשים, הרולף (הידוע יותר בשמו הלטיני רולו מנורמנדי), נשבע אמונים לשארל התם.

הנורמנים אימצו את הדת הנוצרית ואת השפה הצרפתית העתיקה ויצרו זהות תרבותית חדשה הנפרדת משכניהם הצרפתים ובני ארצות מוצאם הסקנדינביים.

התרבות הנורמנית כתרבויות מהגרים אחרות הייתה משתנה וסתגלתנית ולמשך זמן מסוים הובילה אותם לכיבוש שטחים בכל רחבי אירופה.

[עריכה] כיבוש אנגליה

כיבושי הנורמנים (באדום)

הנורמנים, להבדיל מגלי התפשטות והגירה אחרים, לא עצרו במקום אליו הגיעו. הם המשיכו במסעי כיבוש והתפשטות הן לכוון דרום, והן, ב-1066 בהנהגת הדוכס ויליאם הראשון מנורמנדי הידוע בכינויו "ויליאם הכובש" לכוון אנגליה.

הכוח הצבאי הנורמני היה קטן יחסית ומנה כ-6,000 לוחמים שלא נתקלו בהתנגדות מעשית מהותית. אחת מנקודות החוזק של הנורמנים הייתה ניהול ריכוזי ויעיל. ניהול זה, איפשר לאנגליה להפוך למעצמה.

הנורמניים וצאצאיהם שמנו בכל האיים הבריטיים סך הכול כ-20,000 נפש, החליפו את האנגלו-סקסונים כמעמד השליט באנגליה ולאחר תקופה של טינה ומרי התמזגו לבסוף שתי הקבוצות, הנורמנים והאנגלו-סקסונים עד שהחלו הנורמנים לקרוא לעצמם אנגלו-נורמנים. בעזרת הנאמנים האנגלו סקסים הצליחו הנורמנים לכבוש את סקוטלנד, ויילס ואירלנד. אחת הסיבות לכך שאנגלו סקסים לא התנגדו יתר על המידה הייתה העובדה שהנורמנים שימרו מוסדות מסורתיים, כולל מערכת המשפט הבין-אישית והמקומית.

במהלך מלחמת מאה השנים זיהו הנורמנים את עצמם יותר ויותר כאנגלים והשפות האנגלו-נורמנית והאנגלו-סקסונית התמזגו ליצירת האנגלית התיכונה.

[עריכה] כיבושים באיטליה

לשטחי דרום איטליה הגיעו נורמנים ב-999 כשכירי חרב בהזמנת שליטי ערי מדינה מקומיים שנזקקו לעזרה בהתמודדות עם הקיסרות הרומית המזרחית. במקביל, היו נורמנים ששימשו שכירי חרב באימפריה הרומית המזרחית. ב-1029 נתן להם הדוכס סרגיוס הרביעי מנאפולי מקום להקמת יישוב קבע. ב-1035 הגיעו ויליאם יד הברזל, אחיו דרוגו והצטרפו ללומבארדים בפוליה במלחמתם כנגד הביזנטים. כאשר הביזנטים הובסו ב-1040 קיבלו השניים את מלפי [1] כשלל.