נחום עב
 | |
| לידה |
1923 אילניה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
16 במאי 2015 (בגיל 92 בערך) כ"ז באייר תשע"ה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי העתיק בטבריה |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה | |
  | |
נחום עב (עבו; 1923 – 16 במאי 2015, כ"ז באייר ה'תשע"ה) היה סופר ומשורר, איש ההגנה, ממשחררי טבריה במלחמת העצמאות, סגן-אלוף בצה"ל, איש עסקים, סגן ראש העיר טבריה ויקיר העיר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בסג'רה למזל ולאליהו עבו שנמנו עם ראשוני המתיישבים במושבה, בן למשפחת עבו שהתיישבה בגליל מספר דורות לפני כן. אביו יחד עם בן דודו, שלמה אל חייל (אלחיל), ייסדו בה את חוות סג'רה, והיוו את הבסיס לייסוד השמירה היהודית בגליל של אגודת השומר. בשנת 1925 עברה המשפחה להתגורר בטבריה. בצעירותו למד בבית הספר כי"ח כל ישראל חברים, ובמקביל הצטרף לארגון ההגנה.
בגיל 16 שימש גם כשומר, וקיבל רישיון לנשיאת אקדח. בשנת 1939 הואשם בירי והרג של פורע ערבי ב-7 במאי של אותה השנה, כתגובה לפציעת אחיו בידי ערבים במסגרת הטבח בטבריה. יגאל אלון הבריחו לכפר תבור, ולמשך תקופה של כשבועיים שימש שם כעוזר לרועה צאן. הוא נתפס לבסוף ונידון למוות בתלייה בבית הדין הצבאי הבריטי בחיפה. בשל גילו הצעיר, הומר עונשו למאסר עולם[1][2], למרות שהכחיש כי נכח בטבריה באותו היום. הוא ריצה את עונשו בכלא עכו, שם הכיר את אנשי המחתרות שבעתיד היו למפורסמים (משה דיין ויצחק שמיר), ובכך היה ראשון אסירי ההגנה בתקופתו. ביום סיום מלחמת העולם השנייה קיבל חנינה ממלך אנגליה לאחר שבע שנות מאסר. על מאסר זה הוכר כאסיר ציון.
עם תום תקופת מאסרו, חזר לפעילותו בהגנה ואף השתתף בקורס קציני הגנה בג'וערה בשנת 1946. במלחמת העצמאות לקח חלק מרכזי בשחרור טבריה, כמפקד העיר העתיקה.
בשנת 1949 נישא לרחל.
במלחמת העצמאות לחם במסגרת חטיבת גולני ולאחר מכן היה ממקימי היחידה למלחמה זעירה, שהייתה הבסיס להקמת הסיירות המובחרות בהמשך, ועל כך זכה בכנפי צניחה על רקע ירוק. בשנים שלאחר מלחמת העצמאות היה ממקימי חטיבה 300 ושימש בה כסגן מפקד פלוגת הסיור של החטיבה. מאז מלחמת העצמאות השתתף בכל מלחמות ישראל, עד מלחמת שלום הגליל והנסיגה הראשונה מלבנון.
מאמצע שנות ה-50 ועד לשנת 1974 שימש כיו"ר האיגוד המקצועי במועצת הפועלים בטבריה, שם סייע רבות לעובדים ודאג לשפר את תנאיהם. בבחירות לראשות עיריית טבריה שהתקיימו לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת 1974, נבחר למועצת העיר במסגרת רשימה מקומית בראשותו, וכיהן כסגנו בשכר של ראש העיר משה צחר. לאחר סיום הקדנציה בשנת 1979, עבד לפרנסתו בהסתדרות העובדים, נבחר כיו"ר בהתנדבות של המועצה הלאומית למניעת תאונות. בתפקיד האחרון כיהן עד לתחילת שנות ה-90.
בשנת 1983 ערך בבית יד לבנים בטבריה תערוכה שהציגה 40 שרידים ופריטי מלחמה ממלחמות ישראל, שאסף בעצמו[3].
ייסד ובנה בטבריה את חוף סירונית.
היה מקורב אישית לדוד בן-גוריון ויגאל אלון.
קיבל את תואר יקיר העיר טבריה על פעילותו ותרומתו לעיר.
במהלך העשור האחרון לחייו סבל מבעיות רפואיות, שהחמירו אט אט, עד שהלך לעולמו ב-16 במאי 2015, ונקבר בבית הקברות הישן של טבריה.
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נחום עב (עבו): המאבק על טבריה, הצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991
- אסיר ציון בכלא עכו, בהוצאת משרד הביטחון
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נחום עב ז"ל ממפקדי המאבק לשחרור טבריה, הלך לבית עולמו, באתר עיריית טבריה
- נחום עב עבו, באתר Billion Graves
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נחום עבו בפני בית הדין הצבאי, עיתון דבר, 19 ביולי 1939
- ^ נחום עבו נדון למאסר עולם, עיתון דבר, 20 ביולי 1939
- ^ ישראל וייס, שרידים חרוכים כהיסטוריה, בעיתון דבר, 19 באפריל 1983