נחל הבשור
נחל הבשור הוא מגדולי הנחלים בנגב. אורכו כ-80 קילומטרים ושטח אגן הניקוז שלו, כולל נחל באר שבע ונחל גרר, כ-3,400 קמ"ר.
ראשיתו של נחל הבשור בהר מחיה, שבגבול רמת עבדת ורכסי הנגב הצפוני. מכאן יורד הנחל אל המישור הרחב המפריד בין מתולי הגיר של רמת עבדת לבין קמר חלוקים וקמר בוקר שמצפון. לאחר כ-4 קילומטר מצפון להר מחיה נכנס הנחל לקער המפריד בין קמר חלוקים לקמר בוקר, וממשיך לאורכו עוד כ-4 קילומטר, עד למפגשו עם נחל הרועה. כאן פונה הנחל חדות מערבה, ותוך כדי יצירת מפער מים עמוק ומרשים (בערבית "דייקה"), הוא חוצה את קמר בוקר, ולאחריו ב"דייקה" נוספת את הקמר של כתף שבטה. ליד מושב אשלים, שעל כביש טללים-ניצנה, יוצא נחל הבשור מתחום הרי הנגב הצפוני, אל מישורי חולות חלוצה. מכאן הוא ממשיך צפונה, מהלך 17 ק"מ, עד חלוצה העתיקה. מחלוצה ממשיך הנחל במישור עוד כ-12 קילומטר, עד לחיבורו עם נחל באר שבע, ליד באר אסנת. כאן פונה הנחל לצפון-מערב, לעבר צומת צאלים, שהוא נקודת המעבר של הנחל מתחום החולות של חלוצה אל מישורי הלס הגדולים של מערב הנגב הצפוני. נחל הבשור נשפך לים התיכון סמוך לעיר עזה, מדרום לה.
באפיקו התחתון של הנחל, בעיקר בבתרונות הלס הנאספים אל האפיק הראשי ולפני חצותו את הגבול לרצועת עזה, יש בוסתנים יפים של עצי שקד ותאנה וגם שקמה.
תופעה ייחודית ומעניינת הקשורה למהלכו של נחל הבשור היא העובדה שבחלקו התחתון, הצפוני, אגן הניקוז שלו אינו סימטרי - לנחל יש יובלים רק בגדה הימנית (המזרחית).
בקטע הנחל שמצאלים ועד קיבוץ רעים מצויות נביעות מים. לאורכו קיימת לסרוגין זרימת מים המזינה חישות קנה וסוף סבוכות, עצי אשל היאור ושיחי טבק השיח. עין צאלים, עין שרוחן ועין בשור הם מקורות המים העיקריים של הנחל בקטע שבין צאלים לרעים, קטע שאף הוכרז כשמורת טבע ב-1967 אשר שטחה הוא 6250 דונם. בחלק מהשמורה, סביב עין בשור, נמצא גן לאומי אשכול.
השפעת הזרמת שפכים
מעדויות הקיימות מתקופת מלחמת העולם הראשונה ומ-1929, עת חפר פיטרי בתל שרוחן, עולה כי רוב אפיק הנחל היה ריק מצמחייה וזו הייתה קיימת רק באזורים הקרובים לנביעות המים. גם בסקר שנעשה בנחל בשנות ה-70 לגבי הצמחייה המצב היה דומה. אז נסקרו בנחל גם סירה קוצנית, לכיד הנחלים, ירבוז, כף אווז האשפתות, קייצת, דטורה, סמר, ינבוט השדה, הגה מצוי ועוד צמחים חד שנתיים. בעקבות הקמת מפעלי רמת חובב החלה הזרמת שפכים תעשייתיים לנחל סכר, אשר מתנקז לנחל הבשור. בנוסף, החלה הזרמת שפכים ממחנות הצבא באזור צאלים, כולל שפכים של סדנאות הרכב. בנוסף להשפעות האקולוגיות הרגילות של זיהום מי התהום ושל משקעים רעילים, חל שינוי במאזן הצמחייה באפיק הנחל. הקנה, הסוף, האשל וטבק השיח, אשר התגלו כעמידים לשפכים השתלטו על שטח המחייה של הצמחים החד שנתיים וכתוצאה מהגידול בכמויות המים הרחיבו בצורה ניכרת את שטח גידולם וכך יצרו בשנות ה-80 את נוף האפיק הנוכחי עתיר הצמחייה.
שינוי נוסף שחל היה הצטברות גדולה של קנים יבשים בבסיס הצמחייה. זו הסיבה העיקרית לפריצה ספונטנית של שריפות מדי כמה שנים באפיק הנחל. בגלל רציפות הצומח השריפות אף מתפשטות לחלקים גדולים של הנחל. הצומח שנפגע בשריפה מתחדש במהירות אך הנפגעים העיקריים הם בעלי החיים של חישת הקנים. גם בפאונה חלו שינויים בעקבות השינויים האקולוגיים והתערבות האדם. חלק מהעופות ומהזוחלים שהיו קיימים באזור נעלמו ובמקומם הגיעו חזירי בר, צבי מים, נוטריות ודגי נאווית המליחות המיועדים להדברת זחלי יתושים.
בקטע המעיינות של נחל הבשור נמצא ריכוז של אתרים ארכאולוגיים שהחשוב שבהם הוא תל שרוחן, על גדתו המערבית של נחל הבשור.
גשר הרכבת המשוחזר
בשנת 2004 שוחזר גשר הרכבת מעל נחל הבשור. הגשר שימש את מסילת הרכבת בין רפיח לבאר שבע אשר נסלל על ידי הבריטים ביוני 1917 ונחנך במאי 1918. הרכבת פעלה שלושה ימים בשבוע וחדלה לפעול בשנת 1927.