ירבוז

יַרְבּוּז (בלועזית: אמרנט או אמרנטס; שם מדעי: Amaranthus) הוא סוג של צמח עשבוני בעל פרחים דמויי שיבולת, הנפוץ בכל רחבי הגלובוס. אף על פי שרבים מהמינים מזוהים כעשבים שוטים, למיני ירבוז רבים ישנם שימושים שונים לתועלת האדם: כתבואה (בעיקר זרעים ועלים), להפקת צבע ולנוי.

תיאור

הירבוז הוא סוג של צמחים ממשפחת הירבוזיים (אותה משפחה שאליה משתייכת הקינואה). קרוב ל-60 מינים של ירבוז זוהו בעולם ולהם קשת רחבה של גוונים הן בפריחה והן בעלים. לצמחים תפרחת דמוית שיבולת בעלת פרחים קטנים ומרובים, דו- או חד-מיניים, מואבקי-רוח. לפרח שלוש חפיות ועלי עטיף שאינם צבעוניים לרוב. מספרם נע בין 3 ל-5. מספר הצלקות בין 2 ל-4; הפרי הוא שקיק עם זרע יחיד שיכול להיפתח או לא להיפתח. בישראל קיימים לפחות 12 מיני בר של ירבוז, מרביתם (ויש האומרים כולם^{[דרוש מקור]}) מינים פולשים.

אטימולוגיה

מקור השם ירבוז הגיע לשפה העברית כנראהמפרסית, שבה הוא נקרא 'יארבוז'. בארמית הוא קרוי 'ירבוזא'. בתוספתא הוא מוזכר כאחד ממיני הירקות (כלאים, א, יא). אולם לראשונה מוצאים אותו במסכת שביעית, דווקא כצמח-בר: "הפיגם והירבוזין השוטים..." (פ"ט, מ"א). שמו גם נשתמר בכמה מקומות בארץ בפי הערבים בצורת 'ארבוז, או 'ג'רבוז'. מקור השם המדעי 'אמרנטס' (amaranthus) הוא מהמילה היוונית ἀμάραντος שפירושה "אינו נובל" וזאת משום שלמינים אחדים של הירבוז יש "פרחי אלמוות".

מיני ירבוז בר בישראל

• ירבוז הגדות (A. rudis)
• ירבוז מופשל (A. retroflexus)
• ירבוז פלמר (A. palmeri)
• ירבוז קוצני (A. spinosus)
• ירבוז שרוע (A. blitoides)
• ירבוז לבן (A. albus)
• ירבוז יווני (A. graecizans)
• ירבוז נטוי (A. deflexus)
• ירבוז מוריגי (A. muricatus)
• ירבוז עדין (A. viridis)
• ירבוז מבריק (A .blitum)
• ירבוז ירוק-שיבולת (A. cruentus)

שימושים

ירבוז ענק המשמש למאכל

כצמח מאכל: הפלאחים הערבים בארץ ישראל היו אוכלים את העלים הצעירים והגבעולים, טריים או מבושלים, של מין ירבוז הקרוי 'ירבוז מופשל' (Amaranthus retroflexus). אולם, ירבוז שצמח באדמה עשירה בחנקות עלול להיות רעיל עקב הצטברותם בעלים. Amaranth greens (מוכר גם בשם תרד-סיני) ובשמו המדעי Amaranthus viridis הוא אחד ממיני הירבוז המשמשים כירק מאכל. השימוש בצמח נפוץ באזורים טרופים במזרח ובעיקר בהודו. ירק זה הוא מקור טוב לויטמינים כגון A, K, B6, C, B2, ו-B9 ומינרלים כגון סידן, ברזל, מגנזיום, אשלגן, אבץ, נחושת ומנגן. ירבוזים שונים גודלו באסיה, אמריקה ואפריקה להפקת זרעיהם. האינדיאנים באמריקה מנצלים את זרעי הירבוז כמרכיב בתבשיל. בחלק מארצות המגרב כותשים את זרעי הירבוז לקמח, המשמש להכנת קציצות צמחוניות - מאכל שהגיע לצרפת (וכבר גם לארצות אחרות) והפך שם למעדן טוניסאי במסעדות. ניתן לאוכלו בשתי צורות: פיקנטי (בפתיחת הארוחה), או מתוק (בסוף הארוחה). את קמח הירבוז ניתן להשיג בחנויות טבע שונות בארץ. הוא אינו מכיל גלוטן ועל כן חביב על חולי הצליאק.

ירבוז המשמש לנוי (Amaranthus caudatus) ומכיל כמות רבה של ביטאציאנינים המקנים לו את צבעו האדום

כצמח מרפא: הצמח מכיל בין השאר את החומרים קליום וניטרוגן. משרה המיוצרת מאבקת עלי ירבוז יבשים, משמשת באינדונזיה כתרופה לפצעים חיצוניים, לזירוז המחזור החודשי וכנגד ברונכיטיס. לטענת האינדונזים המשרה מזרזת השתנה ולכן היא טובה גם כנגד מחלת המין זיבה. הסינים משתמשים בצמח כנגד הכשות נחשים, להורדת חום גבוה, בצקת, שלשול ודיזינטריה.

כצמח נוי: מינים שונים של ירבוז משמשים כצמחי נוי פופולריים ברחבי העולם. בגינות רבות בארץ ניתן למצוא את הירבוז המזניב (A. caudatus) שתפרחתו אדומה עזה ואת ירבוז שלוש-גוני (A. tricolor) שעליו מכוסים בכתמים אדומים דקורטיביים.

כמקור לצבע: הירבוז שימש כמקור לצבע אדום חזק את ההופי (Hopi)- שבט אינדיאני שחי במערב ארצות הברית באזור אריזונה של היום. החומר המעניק לצמח את צבעו האדום הוא ביטאלנין (Betalains). כיום קיים צבע סינתטי בגוון דומה בשם "אמרנטס" (מוכר גם כ- Red No. 2 בצפון אמריקה וכ-E123 באיחוד האירופי).

ראו גם

• ירבוזיים
• כף אווז
• קינואה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ירבוז בוויקישיתוף

• על ירבוז באתר גאמנון (כולל מתכונים).
• מתכון לפסטו מירבוז באתר עץ בעיר

מקורות

• ניסים קריספיל, ילקוט הצמחים, כרך ט-מ, ערך: ירבוז, הוצאת יערה, י-ם, 1987.
• עזריה אלון, האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10, ערך: ירבוז, משרד הביטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת טבע, 1982. ISBN 965-05-0077-4
• ויקיפדיה האנגלית, הערך: ירבוז.
• צמחיית ישראל ברשת, הערך: ירבוז מופשל.
• צמח השדה, ערך ירבוז מופשל
• מילון אבן שושן החדש, כרך ו-ל, ערך: ירבוז, אברהם אבן-שושן, הוצאת קריית ספר בע"מ, י-ם, 1991.