ניקולס רידלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקולס רידלי
הבישופים האנגליקנים יו לטימר, תומאס קרנמר וניקולס רידלי מועלים על המוקד. ויטרז' בכנסייה אנגליקנית בארקנסו

ניקולס רידליאנגלית: Nicholas Ridley;‏ 1500 לערך - 16 באוקטובר 1555) היה בישוף לונדון והכומר האישי של הנרי השמיני, מלך אנגליה. היה מבין ראשי הכנסייה האנגליקנית והוצא להורג בעוון כפירה ובגידה על ידי מרי הראשונה, מלכת אנגליה הקתולית. מרטיר (קדוש מעונה) של הכנסייה האנגליקנית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רידלי היה נצר למשפחה מיוחסת מנורת'מברלנד שבצפון אנגליה. ב-1518 החל ללמוד בקולג' פמברוק שבאוניברסיטת קיימברידג'. ב-1526, לאחר קבלת תואר מוסמך אוניברסיטה, עבר ללמוד בסורבון ובאוניברסיטת לוון. עם שובו התמנה לאחד ממשגיחי האוניברסיטה (פרוקטור) ולאחר מכן היה לכומר האוניברסיטה. ב-1534 חתם על גילוי דעת של כמרי האוניברסיטה המכריז על חוסר הסמכות החוקית של האפיפיור באנגליה. הוא נודע כמטיף, נואם ואיש ויכוח מוכשר. ב-1537 זכה לתואר בתאולוגיה ומונה על ידי הארכיבישוף מקנטרברי, תומאס קרנמר לאחד מעוזריו. ב-1541 התמנה לכומר האישי של המלך הנרי השמיני ולקאנון של קנטרברי. ב-1547 התמנה לבישוף רוצ'סטר וסייע לקרנמר בהשלמת ספר התפילות של הכנסייה האנגליקנית. ב-1549 התמנה לבישוף לונדון.

בתפקידו כבישוף לונדון חתם ב-9 ביולי 1553 על ההצהרה הכנסייתית לפיה, כיוון שהן נישואיו של הנרי השמיני לקתרין מאראגון, אמה של מרי והן נישואיו לאן בולין, אמה של אליזבת הוכרזו כמבוטלים, הרי שהן מרי והן אליזבת הן ממזרות ואינן ראויות לרשת. לפיכך היורשת החוקית של הכתר לאחר מות אדוארד השישי, מלך אנגליה היא הליידי ג'יין גריי. ב-10 ביולי הוכתרה ג'יין גריי כמלכה ומרי נמלטה, אך תשעה ימים לאחר מכן חזרה מרי ללונדון ותפסה את הכס. ג'יין ורידלי נתפסו ונכלאו במצודת לונדון.

ב-1554 נכלאו יחד עם רידלי גם בישוף ווסטר, יו לטימר והארכיבישוף מקנטרברי, תומאס קרנמר, תחילה במצודת לונדון ולאחר מכן בכלא פוקסום באוקספורד. השלושה הואשמו בכפירה (עקב אמונתם הפרוטסטנטית) ובבגידה (עקב תמיכתם בהכתרתה של ג'יין גריי למלכה) ועברו עינויים. ב-16 באוקטובר 1555 הוצאו לטימר ורידלי להורג על ידי העלאה על המוקד ברחבה שלפני קולג' באליוול באוקספורד (כיום נמצאת במקום אנדרטה ויקטוריאנית לזכרם). הם קרויים "המרטירים מאוקספורד" (כחצי שנה לאחר מכן הצטרף אליהם גם תומאס קרנמר) וב-16 באוקטובר מצוינת הכנסייה האנגליקנית את זכרם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bernard, G. W., The King's Reformation: Henry VIII and the Remaking of the English Church, London: Yale University Press, 2005 ISBN 0300122713
  • Diarmaid MacCulloch, Thomas Cranmer: A Life, Yale University Press, 1998 ISBN 9780300074482

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]