טיגריסי השחרור של טאמיל אילם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגל של הנמרים הטמילים
סירת תקיפה של הנמרים הטאמילים המאוישת בצוות שכולו נשים
אחוז האזרחים הטאמילים במחוזות שונים של סרי לנקה. המספרים מציינים אחוזים. מבוסס על סקר שנערך בשנת 2001.

נמרי השחרור של טאמיל אלאם או טיגריסי השחרור של טאמיל אילםטאמילית: தமிழீழவிடுதலைப்புலிகள், באנגלית: Liberation Tigers of Tamil Eelam, או בקיצור LTTE, מבוטא: אל-טי-טי-אי) היה ארגון טרור טאמילי בסרי לנקה שפעל נגד הממשלה בין השנים 1976-2009 במסגרת הסכסוך הסינהאלזי-טאמילי.

הארגון שאף להקמת מדינה עצמאית למיעוט הטאמילי בסרי לנקה, שתיקרא טאמיל אלאם ותשכון בצפון מזרח האי. רוב מימונו הושג מתרומות טאמילים בעולם. מספר האנשים שנהרגו במאבק עד סופו בשנת 2009 נאמד בכ-70 אלף איש‏‏‏[1].

מנהיג הארגון היה ולופילאי פרבאקראן, שדגל בגישה של לחימה כוללת ואלימה הכוללת פיגועי התאבדות כנגד אזרחים. למרות שהיו שהגדירו את הנמרים הטאמילים כארגון טרור, כוחם היה קרוב יותר לזה של ארגון צבאי סדיר. הנמרים הטאמילים לא חששו לפגוע גם במקדש הבודהיסטי הקדוש ביותר בעולם בקאנדי ולגייס לשורותיהם חיילים ילדים.

למרות שהארגון הוגדר כארגון טרור בארצות רבות (ביניהן ארצות הברית, בריטניה, הודו, אוסטרליה ומלזיה), רבים בסרי לנקה הכירו בו כגוף עמו צריכה הממשלה להשיג רגיעה על מנת להשכין שלום עם הטאמילים, ולכן הוא לא הוצא מחוץ לחוק בסרי לנקה. מועמד נתמך הארגון זכה בלמעלה מ-90% מהקולות המצביעים בבחירות המקומיות במחוז ג'אפנה.

מאבקו של הארגון זכה בתחילתו לתמיכה ניכרת של הודו, ובפרט מדינת טאמיל נאדו שהזדהתה עם המיעוט הטאמילי. בעקבות הסכם השלום בין הודו וסרי לנקה ב-1987, הוצב כוח שמירת שלום הודי בצפון מזרח האי, הושגו הקלות לטאמילים ונאספו כלי הנשק שלהם בידי ההודים. עם הזמן, החלה מתגברת בקרב הטאמילים התחושה כי שאיפותיהם לא ייענו. גם ממשלת סרי לנקה חששה מנוכחות הכוח ההודי וכרתה לכאורה ברית עם הנמרים הטאמילים. אלו החלו בפעולות אלימות כנגד הכוח ההודי שהגיעו עד רצח ראש הממשלה ההודי רג'יב גנדי בידי מתאבדת טאמילית. מאז 2002 הארגון הכריז על הפסקת אש שהושגה בתיווך נורבגיה, אולם הלחימה בין הארגון לצבא סרי לנקה התחדשה ביולי 2005[2] ובינואר 2008 בוטלה הפסקת האש באופן רשמי על ידי ממשלת סרי לנקה. בשלהי 2007 הרג חיל האוויר של סרי לנקה את מנהיג האגף המדיני של הארגון, ס.פ טאמילסלבאן.‏[3]

בסוף שנת 2008 ובתחילת 2009 התעצמה הלחימה בין הממשלה לנמרים הטמילים, והממשלה הצליחה לכבוש את המעוזים האחרונים שלהם. ב-2 בינואר כבשה את בירת המורדים קילינוצ'צ'י ודחקה את המורדים למובלעת קטנה בג'ונגלים בצפון מזרח האי.‏[4][5] ‏‏ב-16 במאי הכריז נשיא סרי לנקה על ניצחון הצבא על המורדים, ויום אחר כך, הכיר גם הארגון בהפסדו אחרי שנמצאה גופתו של מייסד הארגון, ולופילאי פרבאקראן. ב-17 במאי 2009 הכריז ארגון הנמרים על הנחת נשקו, משום שאין בכוחו להגן על תומכיו. בנוסף קרא הארגון לממשלה לפתוח בשיחות שלום. הדבר הוצג על ידי ממשלת סרי לנקה כניצחון על הארגון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוכנויות הידיעות, צבא סרי לנקה השתלט על כל מעוז המורדים, באתר nrg‏, 14 בינואר 2009
  2. ^ איי.פי, סרי לנקה: חשש לקריסת הפסקת האש, באתר ynet‏, 13 באוגוסט 2006
  3. ^ סוכנויות הידיעות, נהרג מנהיג המורדים הטמילים בסרי לנקה, באתר ynet‏, 2 בנובמבר 2007
  4. ^ סוכנויות הידיעות, סרי לנקה: בירת המורדים נפלה, מה צפוי כעת?, באתר ynet‏, 4 בינואר 2009
  5. ^ רויטרס, סרי לנקה: האם מנהיג המורדים נמלט מהמדינה?, באתר ynet‏, 18 בינואר 2009