חילוניות
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
חילוניות היא ההנחה כי נהלי הממשל ומוסדותיו צריכים להתקיים בנפרד מהדת ו/או אמונות דתיות[דרוש מקור].
במובן מסוים, החילוניות מניחה את הזכות להיות חופשי משליטה דתית והטפות, וחופש מכפייה דתית של הממשל על האנשים, בתוך מדינה שהיא נייטרלית בענייני אמונה, ולא נותנת העדפות או תמיכה כספית לדתות. (ראה הפרדת הדת מהמדינה וחופש מדת) במובן אחר, היא מתייחסת להשקפה שהתנהגויות של בני אדם והחלטות, במיוחד כאלו פוליטיות, צריכות להיות מבוססות על הוכחות ועובדות ללא משוא פנים של השפעה דתית.
בצורתה הבוטה ביותר, החילוניות היא ביקורתית כלפי אדיקות דתית ומניחה שהדת מונעת את ההתקדמות האנושית בגלל ההתמקדות שלה באמונות טפלות ודוגמה במקום על היגיון ושיטות מדעיות. החילוניות לוקחת את השורשים האינטלקטואלים שלה מהפילוסופים היוונים והרומים מרקוס אורליוס ואפיקורוס. והוגי הנאורות כדני דידרו, וולטר, תומאס ג'פרסון ותומאס פיין. וכמובן מאנשים בעלי מחשבה חופשית, אתאיסטים ואגנוסטיקנים כמו ברטראנד ראסל, רוברט ג. אינגרסול, אלברט איינשטיין, סם האריס וריצ'רד דוקינס.
המטרות והטיעונים בעד החילוניות משתנים ביותר. בקונספט האירופי הנקרא לאיסיטה נהוג לטעון שהחילוניות היא תנועה החותרת למודרניזציה, והרחק מערכים דתיים ומסורתיים. סוג זה של חילוניות, ברמה חברתית או פילוסופית, לפעמים מתרחש בזמן גם בזמן שאין ביטוי מדיני או משפטי לחילוניות, כמו במדינות כמו ישראל, נורבגיה והממלכה המאוחדת.
בארצות הברית, יש הטוענים כי החילוניות המדינית הגנה על הדת מהתערבות של הממשלה, בזמן שחילון חברתי הוא פחות שכיח. בתוך מדינות שונות, תנועות פוליטיות או חברתיות תומכות בחילוניות מסיבות שונות.
את המונח "חילוניות" טבע הסופר הבריטי ג'ורג' הוליוק ב1846 על אף שהמושג היה חדש, הדעות המחשבה חופשית שעליהם המושג היה מבוסס היו קיימות לאורך ההיסטוריה. לדוגמה, הרעיונות החילונים שכוללים הפרדה בין דת לפילוסופיה של אבן רושד. הוליוק המציא את המונח "חילוניות" כדי לשקף את השקפתו הרואה סדר חברתי הנפרד מהדת, בלי לבטל או לבקר בצורה פעילה את האמונה הדתית. כאגנוסטיקן הוליוק טען כך:
 |
"החילוניות אינה טענה כנגד הנצרות, היא עצמאית ממנה. היא לא מבקרת את הטענות של הנצרות; היא מקדמת טענות אחרות. החילוניות לא אומרת שאין אור או הדרכה במקום אחר, היא שומרת על כך שיש אור והדרכה באמת החילונית, שתנאיה ועונשיה קיימים באופן נפרד, ומתקיימים תמיד. ידע חילוני הוא זה שבבירור בבסיס החיים הללו, זה שמתייחס לנוהל החיים הללו, גורם לרווחת החיים הללו, והוא יכול לעבור בדיקה על ידי הניסיון של החיים הללו." |  |
בארי קוזמין מהמוסד לחקר החילוניות בחברה ובתרבות מפצל את החילוניות לשני סוגים: חילוניות חזקה וחילוניות חלשה. לפי קוזמין, "הדוגל בחילוניות חזקה מתייחס לטענות דתיות כלא-לגיטימיות מבחינה אפיסטמולוגית, שאין להן הצדקה על ידי היגיון או ניסיון." לעומת זאת, ההשקפה של החילוניות החלשה היא "השגה של אמת מוחלטת הייתה בלתי אפשרית ולכן ספקנות וסובלנות צריכים להיות עקרונות העולים על הערכים בשיחה על מדע ודת."
תוכן עניינים |
[עריכה] חילוניות מדינית
במונחים פוליטיים, החילוניות היא תנועה למען הפרדת הדת והממשל (ראו הפרדת הדת מהמדינה). זה מתייחס בדרך כלל להפרדת הקשרים בין הממשלה לדת המדינה, והחלפת חוקים המבוססים על כתבי דת (כמו התורה והשריעה), עם חוקים אזרחיים, ומניעת אפליה על בסיס דתי. זה נאמר כדי להגן על זכויות של מיעוטים דתיים.
החילוניות, לרוב, משויכת לעידן הנאורות באירופה, ומשחקת תפקיד מרכזי בחברה המערבית. העקרונות, ולאו דווקא הנהלים, של הפרדת הדת והמדינה בארצות הברית והלאיסיטה בצרפת מתבססים בצורה חשובה על החילוניות. מדינות חילוניות התקיימו גם בעולם האסלאם בסוף ימי הביניים.
רוב הדתות מקבלות את העליונות של העקרונות של חברה חילונית ודמוקרטית אך עדיין מנסות להשפיע על החלטות פוליטיות או להשיג הטבות ספציפיות או השפעה, רבים מהנוצרים תומכים במדינה חילונית ויודעים כי לרעיון יש תמיכה בכתבי הקודש, במיוחד הצהרתו של ישו "תנו מה שלקיסר, לקיסר. ומה שלאלוהים לאלוהים". למרות זאת ישנם פונדמנטליסטים נוצרים (בעיקר בארצות הברית) המתנגדים לחילוניות, וטוענים כי יש "חילוניות קיצונית" אידאולוגית בזמן האחרון וכי זה איום על "זכויות הנוצרים" והביטחון הלאומי. הכוחות הדתיים הפונדמנטליסטיים העיקריים בעולם המודרני באים מהאסלאם הפונדמנטליסטי ומהנצרות הפונדמנטליסטית, על אף זאת, זן מיוחד של חילוניות בא ממיעוטים דתיים שרואים בחילוניות מדינית חלק מרכזי בשימור זכויות שוות.
ישנן מדינות מוכרות כ"חילוניות חוקתית", כמו צרפת, הודו, דרום קוריאה, יפן, טורקיה, וארצות הברית, אך לא לכולן יש צורות ממשל דומות.
[עריכה] חילוניות בתנועה הציונית
על אף שבכל זרמי הציונות הדעות נעות מדעות חילוניות או או לפעמים אנטי-דתיות בציונות הסוציאליסטית עד דיעות המנסות לכפות דתיות או לכפות דתיות לאחר נקודה מסוימת(כמו הקמת המדינה, או לחלופין חזון של "מדינת תורה") לרוב מוסכם כי התנועה הציונית היא חילונית ביסודה כיוון שהיא בוססה על השקפות מתחום החולין, כמו לאומיות, תוך כדי כפירה במסורת ההלכתית בפרהסיא, והעברת הדת אל תחום הפרט. מלבד זאת, על אף שיתוף הפעולה עם האורתודוקסים, הרצל כיוון אל עבר מדינה חילונית שבה אנשי הדת לא יתערבו בפוליטיקה:
"לא ניתן כלל לדחפים תיאוקרטיים של אנשי דת שלנו להרים ראש. אנו נדע להחזיקם בבתי כנסת שלהם. בענייני המדינה, עם כל ההערכה כלפיהם, אל להם להתערב, פן יביאו עליה קשיים מבית ומחוץ"
עקב חששות לחילוניות-יתר בתנועה הציונית, והתנגדות ללאומיות-חילונית, היהדות החרדית התנגדה באופן חריף לתנועה הציונית.
את דגל החילוניות המדינית נשאו לרוב הציונים הכללים, גורמים רוויזיוניסטיים-ליברליים וכן גורמים סוציאליסטיים, אם כי לבסוף המודל שנקבע בהקמת המדינה לא היה חילוני-מדינית כפי שרצו הגורמים הליברלים, אלא ניסיון שליטה על הדת מצד הגורמים הסוציאליסטיים, שגרם להתנגשויות בן דת ומדינה.
כיום המצב שונה, ורק מפלגות ציוניות-סוציאליסטיות כמו מרצ או מפלגת העבודה דוגלות בחילוניות מדינית.
[עריכה] חברה חילונית
בלימודי דת, חברות מערביות מודרניות בדרך כלל נחשבות חילוניות. זה בגלל החופש הדת הכמעט מושלם(אדם יכול להאמין בדת כלשהי, בהרבה דתות או באף דת, ללא שום אפליה משפטית או חברתית), כולל האמונה הכללית שהדת בסופו של דבר לא מחליטה החלטות פוליטיות. אף על פי כן, ההשקפות המוסריות שנובעות ממסורות דתיות עדיין חשובות מבחינה פוליטית בהרבה מהארצות הללו, כמו קנדה, צרפת, טורקיה וארצות הברית.
בחלק מהן, התייחסויות דתיות נחשבות לא במקום בפוליטיקה השלטת. לדוגמה, אחד מהראשונים לזהות את טבעה של החברה החילונית, די אל מונבי, מאפיין את החברה חילונית כך:
- מסרבת להתמסר כליל להשקפה אחת על העולם ותפקידו של האדם בו.
- אינה בהכרח הומוגנית, אך פלורליסטית.
- היא סובלנית, וזה מגביר את המעגל של החלטות פרטיות.
- בזמן שלכל חברה יש מטרות משותפות, מה שמרמז שחייבים להחליט על דרך לפתירת בעיות, ומסגרת דומה לחוק; בחברה חילונית זה מוגבל ככל האפשר.
- לפתירת בעיות ניגשים ברציונליות, תוך כדי בחינת עובדות. בזמן שהחברה חילונית לא שמה מטרה ראשית, היא עוזרת לחבריה להגשים את מטרותיהם.
- החברה החילונית היא חברה ללא תדמית רשמית. וללא שאיפה דומה לסוג התנהגות מסוים עם יישום אונברסלי.
שאיפות חיוביות מאחורי החברה חילונית:
- כבוד עמוק לפרט ולקבוצות קטנות שאליהן הוא משתייך.
- שוויון לכל האנשים.
- צריך לעזור לכל אדם לממש את המצוינות הפרטית שלו.
- שבירת החומות בין מעמדות חברתיים וכתות.
בסוציולוגיה המודרנית, שנולדה ממשבר לגיטימציה לדמויות סמכות דתיות מערביות מסורתיות, אמיל דורקהיים עסק בשאלת הסמכות בחברות שעברו חילון ועם החילון כתהליך חברתי והיסטורי. עם אנשי האקדמיה שעבודתם עזרה להבנה של דברים אלו נמנים די אל מונבי, מקס ובר, קארל ל. בקר, האנס בלומנברג, מ. ה. אברמס, קארל לווית', פיטר ל. ברגר ופול בניצ'ו בן השאר.
חילוניות יכולה להיות גם אידאולוגיה חברתית שבה הדת ואמונות על-טבעיות לא נראות חשובות להבנה של העולם ובמקום זה מופרדות מעניינים של הסקת מסקנות והיגיון. במובן הזה, החילוניות יכולה להיות קשורה בקידום של מדע, היגיון, וחשיבה נטוריאליסטית.
חילוניות כזו, היא חילוניות אידאולוגית, שיונקת את שורשיה מהפילוסופיה של המחשבה החופשית ומהתבונה לצד התרכזות בענייני העולם הזה. ברוך שפינוזה לדוגמה דרש בכל תוקף חירות מחשבתית, ודרש חופש דת וחופש מדת. למרות זאת, התעוררות האידאולוגיה החילונית המודרנית החלה בעיקר לאחר הפצת הספר עידן התבונה של תומאס פיין.
חילוניות יכולה להיות גם צידוד בכל סוגי החילוניות, או סוג אחד בלבד. כלומר, אחד המצדד בחילוניות במובן אחד, יכול להיות שלא יהיה מצדד בחילוניות במובן אחר. החילוניות לא בהכרח שווה לאתאיזם; הרבה מאלו המצדדים בחילוניות הם דתיים (כישעיהו ליבוביץ'[דרוש מקור]), בזמן שיש אתאיסטים המקבלים את השפעת הדת ומוסדותיה על הממשלה או על החברה. החילוניות היא רכיב מרכזי בעמדה חילונית הומניסטית פוליטית וחברתית.
חלק מהחברות, כמו החברה הישראלית הן חילוניות כחלק מהתקדמות חברתית, ולא כתוצאה ממעשים של תנועה חילונית מסוימת; תהליך זה נודע גם כחילון.
[עריכה] אתיקה חילונית
ג'ורג' הוליוק בפרסום מ-1896 מגדיר חילוניות כך:
|
חילוניות הוא קוד ההתנהגות הנוגע לחיים הללו, המבוסס על שיקולים אנושיים, ומיועד בעיקר לאלו המוצאים את התאולוגיה סתמית או לקויה, לא מהימנה ולא אמינה. העקרונות שלה הן שלושה: (1)שיפור החיים הללו באמצעיים חומריים (2)המדע הוא ההשגחה העליונה הזמינה לאדם (3) שזה טוב לעשות טוב. בין אם יש טוב אחר או לאו, הטוב של החיים הקיימים זה טוב, וזה טוב לדרוש את הטוב הזה. | |
הוליוק החזיק כי החילוניות והאתיקה חילונית לא צריכה לקחת חלק בכלל בשאלות דתיות(כיוון שאינם רלוונטיות), ולכן יש להבחין בינה לבין מחשבה חופשית חזקה ואתאיזם. בזאת הוא חלק על צ'ארלס בראדלו והמחלוקת פיצלה את התנועה החילונית בין אלו שטענו כי אין צורך או רצון בתנועות אנטי-דתיות אקטיביסטיות ובין אלו שטענו כי הדבר דרוש.
[עריכה] טענות כנגד החילוניות
מתנגדי החילוניות סבורים כי העלייה הכללית של החילוניות בכל המובנים במדינות חילוניות, היא תוצאה בלתי נמנעת של עידן האורות, כשאנשים פונים למדע ולרציונליות והרחק מהדת ואמונות טפלות.
המתנגדים טוענים כי ממשל חילוני יוצר יותר בעיות ממה שהוא פותר, וכי ממשלה עם אתוס דתי (או לפחות לא חילוני) היא טובה יותר. מתנגדים נוצרים לחילוניות טוענים כי מדינה נוצרית יכולה לתת יותר חופש דת ממדינה חילונית. כעדות, הם מביאים את דנמרק, פינלנד, איסלנד ונורבגיה כמדינות מתקדמות עם קשר חוקתי בין הכנסייה למדינה הנחשבות מתקדמות וליברליות ממדינות ללא קשר כזה. לדוגמה, איסלנד הייתה מבין המדינות הראשונות בעולם שאישרה הפלות בחלק הראשון של המאה ה-20, וממשלת פינלנד ממנת בניה של מסגדים. חלק מביאים כתגובת נגד את הולנד, ולאחרונה גם שבדיה, שהיא כבר מדינה חילונית וגם מפותחת מבחינה פוליטית וחברתית על אף ביטול כנסיית המדינה ב-2000.
מתנגדי החילוניות מזכירים כי מדינות סקנדינביה הן מהחילוניות בעולם מבחינה חברתית, עם כמות אנשים נמוכה מאוד המחזיקים באמונות דתיות. לאחרונה, הטענה הזאת נידונה בציבור בנורבגיה שבה תנועות דרשו להפסיק את מיסוד הכנסייה הלותרנית של המדינה.
מבקרים מודרניים של החילוניות ביקרו את החילוניות על ידי צירוף של החילוניות עם אנטי-דת, אתאיזם, ואפילו שטניזם. המונח חילוניות משומש כביטוי מזלזל אצל שמרנים דתיים בישראל ובארצות הברית. האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר הכריז על החילון המתמשך כבעיה מרכזית בחברה המודרנית, ושם לו למטרה בכהונתו למנוע חילוניות ורלטיביזם מוסרי. למרות שהמטרה של מדינה חילונית הוא להיות ניטראלית בענייני דת, חלק טוענים כי היא מדכאת חלקים מסוימים בדת. ולמראית עין, היא מדכאת בצורה שווה את כל הדתות מלהתערב בעניינים אחרים. ויליאם א. קונולי, מתנגד ראוי לציון לחילוניות כותב כך:
"חילוניות אינה רק חלוקה בין הממד הציבורי והפרטי שנותן לשונות דתית לשגשג בזה האחרון. היא עצמה נושאת בתוכה מניעה תקיפה. והיא מצפינה בתוכה משמעות חדשה של "דת" שמסתירה כמה ממנהגיה הבעייתיים מעצמה."
כמה פילוסופיות פוליטיות, כמו המרקסיזם, בדרך כלל סוברות כי כל השפעה דתית על המדינה או החברה היא שלילית. באומות שאימצו רשמית אמונות כאלו, כמו מדינות הגוש הקומוניסטי המזרח אירופי, מוסדות הדת נהיו כפופים למדינה, לשם האינטרס הציבורי. חופש הפולחן היה נתון לצנזורה להגבלות שונות, וההטפות של הכנסייה היו תחת מעקב בשביל להבטיח כפיפות לשלטון החילוני, או אפילו כפיפות לפילוסופיות רשמיות.
בצורה אירונית, זה נעשה כדי להבטיח את ביטחון הציבור והיציבות, ממשלות אלו גם השתמשו בפשעים כדי להחזיק את כוחן; אירועים כמו הטיהורים הגדולים, המהפכה התרבותית ומעשי הקמר רוז' הם כמה מהדוגמאות שצוטטו כנגד יכולת הקיום של ממשלות חילוניות לחלוטין (ראו אתאיזם מדיני). במדינות דמוקרטיות, מוסכם בדרך כלל על שמעשים אלו נגדו את הזכות לחופש דת.
אנשים מסוימים הדוגלים בחילוניות טוענים כי המדינה צריכה להיות מופרדת לחלוטין מהדת, ומוסדות דת צריכים להיות חופשים לחלוטין מהתערבות ממשלתית. כנסיות שמפעילות את סמכותן הדתית בנפרד מתמיכות ממשלתיות, ושיסודותיהן אינם במדינה, בדרך כלל נקראות כנסיות "חופשיות", חופשיות כמובן במובן של עצמאיות.
ויש אנשים שגם דוגלים בחילוניות חלשה יותר, ורוצים לתת למדינה יכולת לעודד את הדת (כמו מתן פטור ממס למוסדות דת, מתן מימון לפרויקטים של חינוך וצדקה, כמו שנותנים לפרויקטים "חילוניים"), אבל מתעקשים על כך שהדת לא צריכה למסד דת אחת כדת המדינה, לדרוש שמירת דת כזאת או אחרת, או לחוקק דוגמה דתית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- ידידיה יצחקי, בראש גלוי: עיקרים של חילוניות יהודית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תש"ס
- דנה פריבך-חפץ, חסד חילוני, הוצאת רסלינג, 2009
- עוזי אורנן, ציפורניו של אשמדאי: שמונה פרקים בחילוניות, הוצאת עינם 1999
- סם האריס, מהומת אלוהים: דת, טרור ועתיד התבונה תירגמה מאנגלית יעל סלע-שפירו הוצאת עברית 2006
- Secularism: the true philosophy of life : an exposition and a defence By G. W. (George William) Foote, Secular Society (G.W. Foote) Ltd.
- Victorian infidels: the origins of the British secularist movement, 1791-1866 By Edward Royle.
- Freethinkers: a history of American secularism, By Susan Jacoby.
- Secularism, By Mike King, James Clarke & Co., 2007
| חוסר דת | ||
|---|---|---|
| אתאיזם |
דמוגרפיה • דת • היסטוריה • אתאיזם מדיני • ביקורת • הפליה • חלש וחזק • אתאיזם אגנוסטי • מרומז ומפורש • אנטיתאיזם • התנגדות לדת • ברית האתאיסטים הבינלאומית • אתאיזם יהודי |
 החד-קרן הוורודה הבלתי נראית |
| אגנוסטיות |
תאיזם אגנוסטי • אתאיזם אגנוסטי • אגנוסטיות חלשה • אגנוסטיות חזקה • איגנוסטיציזם • אפאתאיזם |
|
| נונתאיזם |
הומניזם חילוני • פוסט-תאיזם • חשיבה חופשית • חילון • חילוניות • חילונים • ביקורת הדת • טרנסתאיזם • קנקן התה של ראסל • דת פרודית • מפלצת הספגטי המעופפת |
|
