נקרופיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נקרופיליהיוונית: νεκρός - גופות ו-φιλία - חיבה) הוא שמה של פאראפיליה המאופיינת במשיכה מינית לגופות. העדויות לקיום משיכה מינית כזו בפועל הן קלושות. בדרך כלל משמש המונח לתיאור תופעות כמו שאיבת הנאה מינית מהמתת אנשים אחרים, קיום קשר שבו הצד השני פסיבי ודומם לחלוטין, או לקיום דבקות חד-צדדית של אדם חי באדם שמת.

ברוב התרבויות נקרופיליה נחשבת כפגיעה מוחלטת בכבודו של האדם המת. ברוב המדינות המפותחות קיום יחסים עם גופת אדם נחשבים לעבירה פלילית ומוטל עליהם עונש. עבירה זו נחשבת לטאבו מוחלט ברוב הדתות ולאקט מיני לא לגיטימי. הנקרופילים נחשבים לרוב לסובלים מבעיה נפשית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ע"פ כתבי הרודוטוס, המצרים הקדמונים המתינו שלושה-ארבעה ימים בטרם הביאו לחניטה אישה יפה על מנת שתרקיב מעט, מחשש לפעילות מעין זו בקרב החונטים[1]. סיפור קדום של נקרופיליה מופיע בתלמוד: לאחר שמרים החשמונאית התאבדה, טמנה הורדוס בדבש על מנת לשמרה. לדעה אחת על מנת לשכב איתה ולדעה אחרת על מנת שיראו שנשא בת מלך.[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היסטוריות, ספר שני, 89
  2. ^ בבא בתרא ג ב
P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.