הוצאת זרע לבטלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הוצאת זרע לבטלה הוא מונח הלכתי המתייחס להוצאת נוזל זרע בין על ידי אוננות ובין בקרי לילה.

בתלמוד מופיעים ביטויים חריפים מאד על הוצאת שכבת זרע לבטלה[1]. איסור הוצאת זרע לבטלה והחומרה שיוחסה לו הביאו לשימוש במונחים ייחודיים לאיסור זה: העבירה נקראת "החטא הידוע" וכן "פגם הברית", השמירה מפניה "שמירת הברית", והכפרה עליה "תיקון הברית".

למרות היחס ההלכתי החמור לעניין, מובא להלכה שבאופנים מסוימים - ובראשם חיי נישואין עם אשתו - ניתן לעתים לאדם להוציא זרעו למען "השקטת יצרו".

הגדרת המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר האיסור בהוצאת זרע לבטלה היא כשזה נעשה במכוון. עם זאת גם קרי לילה למרות שזו פליטת זרע שאינה רצונית, יש בה פגם שעסקו בו בספרי הקבלה. ההלכה מתייחסת בחומרה יתירה לאיסור הוצאת זרע לבטלה כאשר זה נעשה בעת קיום יחסי מין בין בעל ואשתו, ובמסגרתו הגבר "דש מבפנים וזורה מבחוץ"; כלומר, מוציא את איבר מינו רגע לפני יציאת הזרע (משגל נסוג)‏[2].

בספרות ההלכה דנים בשאלות הלכתיות רבות סביב איסור הוצאת זרע לבטלה: למשל, האם מותרת הוצאת זרע באוננות לשם בדיקה רפואית או להפריה מלאכותית.

היחס לאוננות של אישה מתון יותר בהלכה, אף שיש פוסקים כמו הרב יוסף חיים ("הבן איש חי") והרב משה פיינשטיין[3], שאוסרים אותה ומשווים אותה לאוננות של גבר, רוב הפוסקים סוברים שהאיסור הוא על הוצאת זרע לבטלה, שאינו קיים באישה.

מקורות האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה שבכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמז ליחס השלילי למעשה זה ניתן למצוא כבר בפרשת וישב, שם רש"י מסביר שער ואונן מתו בגין חטא זה של הוצאת זרע לבטלה: "וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה, לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה' אשר עשה, וימת גם אותו." יש הרואים בכך מקור לאיסור האוננות, למרות שמדובר בתקופה של לפני מתן תורה, לעומת זאת, הפרשנים חלוקים בעניין, האם חטאו של אונן היה השחתת הזרע כשלעצמה או אף סירובו לייבם את גיסתו ו"לתת זרע לאחיו".

בתורה שבעל פה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שאיסור האוננות אינה מפורשת בתורה, ההלכה ומסורת התורה שבע"פ רואות בה איסור הלכתי וחטא גדול. התלמוד מייחסת את האוננות לאיסורים אחרים כמו "לא תנאף" או "ונשמרתם מכל דבר רע". היחס אל הזרע הוא כאל חי בפוטנציה, ואל האוננות כמעין רצח שבו האדם מחסל את בניו הפוטנציאליים ‏[4]. היו כאלו שסברו שאיסור האוננות הוא תת-איסור של גילוי עריות, כיון שבו מגלה אדם את ערוות עצמו.

ההלכה היהודית מתירה לקיים יחסי מין עם נשים הרות, עקרות או מבוגרות, על אף שאין בהן פוטנציאל רבייה, לשם קיום מצוות עונה. מכאן ניתן ללמוד שהמונח "זרע לבטלה" אינו מכוון לבטלה מהולדה אלא פשוט לבטלה "שלא לצורך". כלומר כל סוג של שפיכת זרע שלא במהלך קיום יחסי מין עם אישה נקרא "זרע לבטלה".

מקורות להיתר בחיי הנישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מניעת הריון בהלכה

בתלמוד מובא שיטתו של התנא רבי אליעזר ורבי מאיר שלמשך כ"ד חדשים מלידה, אדם "דש מבפנים וזורה מבחוץ" בקיום ייחסי מין עם אשתו‏[5][6]. אמנם, לא נפסק כן להלכה.

ואילו בתוספות הובאה דעתו של הר"י הזקן שבאקראי בעלמא מותרת לאדם ביאה שלא כדרכה גם אם מוציא זרעו שלא בבית רחם האשה אם ירצה‏[7].

כמו כן, הובא בבית חדש כי רבנו אשר מתיר הוצאה כזו בהתאם לשיטתו של הר"י הזקן.‏[8].

דעתו של בעל האליה רבה הוא כי הוצאת זרע בקיום ייחסים עם אשתו שלא בבית רחמה אינו נחשב כ"הוצאת זרע לבטלה" כל עוד שכוונתו של האדם אינו למנוע הריון מאשתו (כפי שכיוון אונן במעשהו עם תמר) וכן שאינו "רגיל" לעשות כן.‏[9], וכן הובא בפסקי האגודה[10] המהרש"א גם מיקל‏[11] באקראי בעלמא.

אכן יש מהראשונים ומהם בעל התוספות רי"ד שהתירו באופנים מסוימים הוצאת זרע שלא בבית הרחם של האשה בחיי הנישואין על מנת להשקיט יצרו של אדם, וזו כפי ביטוי התלמוד "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה";

Cquote2.svg

תני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך...אי קשיא היאך התירו חכמים להוציא זרע לבטלה לעשות כמעשה ער ואונן? תשובה, איזה מעשה ער ואונן שאסרה תורה כל שכוונתו שלא תתעבר כדי שלא יכחיש יופיה ואינו רוצה לקיים פריה ורביה ממנה. אבל אם כונתו שלא תבוא לידי סכנה מותר, וכן נמי אם מתכוין לתאות יצרו ואינו מתכוין שלא תתעבר מותר... מי שכוונתו להשלים תאות יצרו אינו עובר, שכל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה ולא יקרא משחית זרעו...

Cquote3.svg
– תוספות רי"ד למסכת יבמות יב עמוד ב, יד הרב הרצוג, ירושלים תשל"ג


דעתו זו של תוספות הרי"ד הובא גם בפירוש נכדו הריא"ז: "...ער ואונן היינו משחיתים זרעם בכוונה, אבל אם אדם רוצה למלאות תאותו מותר, דכל מה שרוצה אדם לעשות באשתו עושה, וכך פירש מז"ה בפסקיו בפ"ק דיבמות"‏[12].

מן הראשונים, נמנה הרב אלעזר מגרמייזא עם הסוברים להקל, וכן מפרש על הפסוק "אדם ואשתו ולא יתבוששו" (בראשית) ש"כל מה שהאדם חפץ לעשות באשתו עושה כדי ליישב יצרו"‏[13].

חשיבות מיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר מכל נושא אחר בתחום הארוס והדת, זכתה סוגיית שכבת הזרע לפיתוח מיסטי בדורות האחרונים‏[14], ובקבלה קיימת דעה כי מניצוצות החיים המתפזרים עם הזרע המבוזבז נוצרים מלאכי חבלה. בכתבי האר"י כתוב כי האוננות במיוחד מאריכה את הגלות ומעכבת את הגאולה. בספר הזוהר אף נאמר כי חטא הוצאת זרע לבטלה הוא החטא היחיד שאין לו כפרה. יש שפירשו שאין כוונת הזוהר כפשוטו, אלא שהכוונה היא להרתיע את האדם מן החטא. ידועים מאמרי חז"ל הרבים האומרים כי תמיד אפשר לחזור בתשובה, ואין דבר עליו אי אפשר לעשות תשובה, אף על חטא חמור שכזה, ובזוהר פירוש הסולם אומר, שאפשר לעשות על החטא תשובה חלקית (בחינת ו"ק), אומנם רק שיבוא המשיח יהיה אפשר לעשות תשובה מלאה על החטא (בחינת ג"ר).

ביטוי מובהק ליחס החמור לעוון זה, נמצאת בטור ובשולחן ערוך חלק אבן העזר (סימן כה), שבו נכתב שהוצאת שכבת זרע לבטלה היא העבירה החמורה ביותר בתורה. דוגמה נוספת היא בקיצור שולחן ערוך, בפרק הלכות צניעות, בו נכתב: "ואלו שמנאפים ביד ומוציאים זרע לבטלה - לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר (ישעיה א,טו) 'ידיכם דמים מלאו', וכאלו הורג את הנפש". ומוסיף: "ולפעמים בעונש זה, חס ושלום, בניו מתים כשהם קטנים או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות"‏[15].

תיקון הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי נחשב עיסוק פומבי בנושא כלא צנוע ורק ספרים מעטים נכתבו בתחום.

בשנים האחרונות מופצים ספרים וחוברות בנושא שמירת הברית ובתוכם הכותרים "אות ברית קודש", "מלחמתה של מחשבה" ועוד. בשנת 2011 פרסם הרב יהושע שפירא ספר בשם "אשיב ממצולות" שמסכם מקורות רבים בנושא שמירת הברית ומתמקד בדרכי התשובה והכפרה על פגם הברית.

אחד מן הביטויים של היחס הציבורי לאוננות מצד היהדות בדורנו הוא ארגון עצת נפש שהקים הרב שלמה אבינר, שכחלק מפעילותו מנסה לעזור לנערים להפסיק לאונן.

התלמוד בבלי נותן פתרונות: "אמר ר' יוסי מימי לא נסתכלתי במילה שלי איני והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש אמר להו מימי לא נסתכלתי במילה שלי ברבי מילתא אחריתי הוה ביה שלא הכניס ידו תחת אבנטו"   (שבת, קיח) "התניא ר"א אומר כל האוחז באמתו ומשתין כאילו מביא מבול לעולם" (נידה, יג)

בתלמוד ירושלמי נאמר: "'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' - אמר רבי לוי: ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה, דכתיב (משלי כג) "תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה" - אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי (=אם נתת לי את לבך ועיניך, אני יודע שאתה שלי)."‏[16]. דהיינו שמראה העיניים הוא המוביל לחטא הוצאת זרע לבטלה, כפי שמובא גם במסכת נדרים: "כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה"‏[17].

מקור נוסף בתורה שבו תולים חז"ל עניין זה הוא: "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ - וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע"[18] ממקור כללי זה, חז"ל לומדים הלכות רבות בעניינים מגוונים הקשורים לתפיסתם את הרע. בין היתר "שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת"‏[19]. מקור זה אינו אלא אסמכתא, שכן לא פורש בו האיסור באופן קונקרטי, ופשטו של הפסוק הוא כפרשנות הספרי (קי"ט) ובעקבותיו הרמב"ן והמלבי"ם , שמדובר בעבירות חמורות הקשורות בעיקר לשדה הקרב‏[20].

במניין המצוות של ספר החינוך נמנית מצווה זו במצווה שפ"ז - "איסור ההליכה לרעה אחר מחשבת הלב ומראה העיניים" - "שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו" (ואילו ברמב"ם לאו מ"ז ובסמ"ג לאו ט"ו)‏[21].

רבי נחמן מברסלב התנגד לדעת ספר הזוהר[22] בעניין זה, ולדעתו ניתן לתקן את הנזקים הרוחניים שאוננות גורמת. לצורך זה, חיבר את תיקון הכללי, קובץ פרקי תהילים ותפילות שנועדו לתקן את פגם הברית, בנוסף על טבילה במקווה שנחשבת על ידו לעיקר התיקון. יש הטוענים‏[23], כי הגידול המאסיבי במספרם של החרדים, שהצטרפו לחסידות ברסלב החל מאמצע שנות ה-90 של המאה העשרים, נעוץ במדינויותה הליבראלית בנושא "פגם הברית".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"ג, עמוד א'.
  2. ^ בראשית רבה, פרשת וישב, פה.
  3. ^ שאלות ותשובות "אגרות משה", חלק אבן העזר א', סימן סט
  4. ^ בבלי, מסכת נידה יג א
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ד, עמוד ב' ואילו לדעתו של בעל המשך חכמה, התנא בעצמו לא עשה כך להיות זורה מבחוץ: ...שאלו לאמא שלום דביתהו דרבי אליעזר מפני מה בניך יפיפין ביותר. נראה דשאלו לה ע"ז מפני דאמרו (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל"א) ג' חדשים האחרונים יפין לה ולולד וכו' וכן דרשו בפרק בן סו"מ (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע', עמוד ב') על קרא דמה בר בטני כו' ורבי אליעזר סבר כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ כו' (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ד, עמוד ב') ובטח גם במעוברת סבר כן כיון דלא סבר מן השמים ירחמו (עיין תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף י"ב, עמוד ב') ובשמוש במוך אסר וא"כ הפירוש דאם אינו יכול לפרוש ממנה יעשה כן אבל אסור לעשות כן ורבי אליעזר ודאי דלא עשה כן וא"כ לא היה עמה כל ימי עיבורה ומפני מה הן יפיפין ביותר... -משך חכמה לספר בראשית %74
  6. ^ תוספתא נדה ב
  7. ^ תוספת יבמות לד עמוד ב, תוספות סנהדרין נח עמוד ב (ושם: אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי)
  8. ^ רבנו אשר ליבמות פ"ג סימן ט (ושם: לא הוי כמעשה ער ואונן אלא א"כ רגיל לעשות כן תמיד אבל אי באקראי בעלמא מתאוה לאשתו לשמש שלא כדרכה שרי... כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר הבא מן הטבח ודגים מבית הצייד. וכן: "תירוץ תוספות עיקר") והגהות הב"ח על הרא"ש אות ו. דעה זו הובאה בטור אבן העזר סימן כה ושם: ר"י פירש דאפילו בהוצאת שכבת זרע נמי מותר לשמש שלא כדרכה ובלבד שלא יהא רגיל כן
  9. ^ אליה רבה לאורח חיים סימן רמ סימנים י-יא ושם: באמת אינה זרע לבטלה (במתאוה לה שלא כדרכה)... והא דאסור... משום שעושה כדי שלא תתעבר. כך להלכה, אך מסיים שיש לירא שמים להחמיר כדברי הזוהר
  10. ^ דף קטו טור ב ושם : ישראל מותר באשתו שלא כדרכה וכן משמע בנדרים גבי שולחן ערכתי לו והפכו. וקשה דפרק יבמות חשיב שלא כדרכה מעשה דער (וזה אסור לכאורה כדאיתא רע בעיני ה')... וי"ל דלא אסיר (מעשה ער) אלא בעושה כל שעה אבל באקראי בעלמא מותר
  11. ^ מהרש"א לנדרים כ ושם: "ביאה בבית הרעי שרי מד"ת" וכן הובא ברמ"א: "יש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפילו אם מוציא זרע אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך.. מותר בכל אלה" -רמ"א לשולחן ערוך אבן העזר כה,ב
  12. ^ ריא"ז, ישעיה בן אליהו טראני (ישעיה האחרון), י"ם תשנד
  13. ^ פירוש הרוקח על התורה מהדורת יואל קלוגמאןן, בראשית דף פג
  14. ^ מאיר בניהו, מעמדות ומושבות; ספר זיכרון לרב יצחק נסים, ירושלים תשמ"ה.
  15. ^ איסור הוצאת זרע לבטלה ותיקונים למי שנכשל בו בקיצור שולחן ערוך
  16. ^ ירושלמי ברכות א ה
  17. ^ מסכת כלה פרק ב, מסכת דרך ארץ רבה פרק א, בבלי, מסכת נדרים כ עא. פרשנים מבארים שלא מדובר במאורע חד פעמי אלא שצופה באופן תמידי.
  18. ^ (דברים כג י
  19. ^ עבודה זרה כ א, וכן ספרי על דברים כג י
  20. ^ "והנכון בעיני בעניין המצוה הזאת כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו, והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה, כצאת מחנה על אויב, ועל כן הזהיר בו הכתוב ונשמרת מכל דבר רע ועל דרך הפשט היא אזהרה מכל הנאסר" (רמב"ן)
  21. ^ נראה שעיקרו של הלאו הוא הנתירה אחרי מחשבות הלב וראית העיניים באמונות זרות ומחשבות שליליות כפי שמרחיב בכך ספר החינוך. ‏מונה המצוות מציינים כי בלאו זה אין מלקות, מכיוון שייתכן שלא יהיה בו מעשה‏
  22. ^ ראה "שיחות הר"ן" שיחה ע"א
  23. ^ ראה התוכנית פנים אמיתיות בעניין חסידות ברסלב

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.