נתן מילשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נתן מילשטיין

נתן מירונוביץ' מילשטיין (31 בדצמבר 1903 - 21 בדצמבר 1992) היה כנר יהודי יליד רוסיה, שקיבל אזרחות של ארצות הברית בשנת 1942, לאחר שהתגורר בה רוב ימיו. מילשטיין נחשב לאחד הכנרים הראשונים במעלה במאה ה-20.

נתן מילשטיין נולד באודסה. בילדותו אילצה אותו אמו לקבל שיעורי כינור כדי למנוע אותו ממעשי שובבות. כילד, למד אצל פיוטר סטוליארסקי (שהיה גם מורו של דוד אויסטרך). כאשר היה בן 11, הזמין אותו ליאופולד אאואר להימנות עם תלמידיו בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג. הוא היה אחרון תלמידיו של אאואר שעסק בנגינה באופן פעיל.

כאשר נסע אאואר לנורבגיה בשנת 1917, חזר מילשטיין לאודסה. בשנת 1921 יצא לקייב, שם פגש את הפסנתרן ולדימיר הורוביץ. השניים ניגנו בצוותא ונקשרה ביניהם ידידות אמיצה. בשנת 1925 יצאו יחד למסע קונצרטים במערב אירופה. בערך באותה תקופה נעשה מילשטיין לתלמידו של אז'ן איזאיי למשך כמה חודשים.

מילשטיין הופיע לראשונה בארצות הברית בשנת 1929, עם לאופולד סטוקובסקי ותזמורת פילדלפיה. בסופו של דבר השתקע בניו יורק, אם כי יצא שוב ושוב לסיורי הופעות ברחבי אירופה.

מילשטיין נודע בעיקר בפרשנויותיו לסונאטות ללא ליווי של באך וליצירות מן התקופה הרומנטית. עוד נודע בקריירה הארוכה שלו: הוא המשיך להופיע בפומבי עד אמצע שנות ה-80 לחייו, ופרש רק לאחר שידו נשברה.

מילשטיין היה גם מעבד ומלחין, שעיבד יצירות רבות לכינור וכתב קדנצות משלו לקונצ'רטי רבים. אחד מעיבודיו הנודעים ביותר הוא "פגניניאנה".

הוא קיבל פרס גראמי בשנת 1975 ואת אות לגיון הכבוד מממשלת צרפת בשנת 1968.

נתן מילשטיין נפטר בלונדון עשרה ימים לפני יום הולדתו ה-89.