ולדימיר הורוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולדימיר הורוביץ

ולדימיר הורוביץ (Vladimir Horowitz;‏ 1 באוקטובר 1904 - 5 בנובמבר 1989) היה פסנתרן רוסי-אמריקאי ממוצא יהודי, אחד מגדולי הפסנתרנים של המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוביץ נולד בעיר קייב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום בירת אוקראינה) למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת, והתגלה כילד פלא שיודע לנגן בעל פה יצירות שלמות של רחמנינוב. את השכלתו המוזיקלית הבסיסית רכש בעזרת אמו הפסנתרנית, והמשיך ללמוד בקונסרבטוריון של קייב. פרסומו הראשון היה כשניגן את הקונצרט הראשון שלו ב-1922 בחארקוב, ומאז החל להיות פסנתרן מבוקש באוקראינה וברוסיה, ובמשך שנתיים ניגן ב-70 קונצרטים הכוללים יצירות בסגנונות שונים.

בעקבות המהפכה הבולשביקית איבדה משפחתו את רכושה, והמצב הכלכלי הקשה במדינה דחק אותו ב-1924 להגר מהמדינה. במשך שנים אחדות ערך מסע הופעות בגרמניה, צרפת, הולנד ואנגליה. מבקרי המוזיקה התפעלו מהמיומנויות הטכניות שלו והרגישות המוזיקלית. "מצטיין באינטרפרטציות לבאך וליסט אך יכול לנגן בצורה מושלמת גם את רוול ודביסי" כתבו, והישוו את נגינתו לענקי הפסנתרנים של התקופה.

ב-1928 נסע הורוביץ לארצות הברית, שם הוזמן על ידי הנשיא הובר לנגן בבית הלבן. ב-1932 בחר בו המנצח טוסקניני לנגן בניצוחו את הקונצ'רטו "הקיסר" של בטהובן, ובמהלך החזרות התפתח רומן בין הורוביץ לוונדה טוסקניני, בתו של המנצח. השניים נישאו ואף נולדה להם בת. נטייתו ההומוסקסואלית של הורוביץ, ופרשיות רומנטיות סוערות שהיה מעורב בהן, לא הפרידו ביניהם, והם המשיכו להתגורר תחת קורת גג אחת במשך מרבית שנות חייהם.

הורוביץ פיתח תכונות של אמן קפריזי והתפרסם בדרישות המוזרות שהגיש לתזמורות אשר ביקשו אותו לנגן עמן. הוא גם דרש סכומי כסף גבוהים ביותר עבור הופעותיו, אהב את מנעמי החיים וצבר רכוש רב. בהופעות עצמן בלטה במיוחד הדרך בה ניגן – גו זקוף ללא תנועה, ופנים חתומות מהבעה, רק אצבעותיו מטיילות על קלידי הפסנתר בעוצמה הנכונה ליצירה. כישרונו של הורוביץ נמתח על פני טווח רחב של סגנונות מוזיקליים, אך היטיב לבצע במיוחד רפרטואר רומנטי – שופן, צ'ייקובסקי, שומאן. הביצועים שלו ליצירות רחמנינוב היו מושלמות עד כדי כך שרחמנינוב עצמו אמר עליו כי אין טוב מהורוביץ לנגן את יצירותיו.

פעמים אחדות פרש מהופעות אך שב להופיע. בין פרישה להופעה סבל מבעיות נפשיות, אושפז בבתי חולים ואף טופל בנזעי חשמל. ב-9 במאי 1965, הופיע ברסיטל מפורסם בקרנגי הול בניו יורק בקאמבק הגדול ביותר שלו, אחרי 12 שנות פרישה שבהן שהה בשווייץ. מאז הספיק לנדוד במסע הופעות בעולם, שכלל בין היתר הופעה בלתי נשכחת ברוסיה, לאחר שעזב אותה 60 שנה קודם לכן.

בשנות ה-70 הוחתם על חוזי הקלטה עם החברות הגדולות בעולם. תקליטי RCA, דויטשה גרמופון, וסוני התחרו על ביצועיו של הורוביץ, וכל אחת מהן שילמה לו בתורה מחירים אסטרונומיים עבור הקלטות שנמכרות עד היום.

לאורך השנים זכה בפרסי גראמי רבים, ב-1982 זכה בפרס וולף לאמנות, ב-1986 זכה במדליית החירות הנשיאותית וב-1990 בפרס על מפעל חיים.

הורוביץ נפטר בניו יורק בנובמבר 1989, במהלך חזרות להקלטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]