סאז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שני סוגי סאז- טמבורה ובגלמה

סאז הוא כלי מיתר הנפוץ בטורקיה, כורדיסטן, איראן, ארמניה, אזרבייג'ן ומדינות הבלקן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש השם "סאז" בפרסית הוא "כלי-מוזיקלי". קודמו של הסאז הינו כלי נגינה שהומצא במאה ה-10 ושמו קוֹ‏פוּ‏ז. גוף הכלי היה עשוי מעור. צוואר הכלי היה ארוך וחסר סריגים כשעליו מתוחים 2 - 3 מיתרים העשויים שיער סוס או כבשה. כלי נגינה דומים לקוֹ‏פוּ‏ז נפוצים בקווקז, מרכז אסיה.

בחלוף השנים נכסנו שינויים בקופוז: המיתרים הוחלפו במיתרי מתכת (המאה ה-15) וגוף העור הוחלף בגוף מגולף בעץ (המאה ה-17). במאה ה-18 מוזכר לראשונה השם "בָ‏גלַ‏מה" שהוא הסאז של ימינו.

בשנות ה-60 החל ייצור של כלי סאז חשמליים בעלי פיקאפ בתוך תיבת התהודה של הכלי (בדומה לגיטרות אקוסטיות מוגברות). במרוצת השנים, הסאז התפשט לארצות שונות במזה"ת ובארצות הבלקן וממנו התפתחו הבוזוקי היווני והבוזוק הסורי, הצ'פטלי האלבני, ומשפחה שלמה של כלי נגינה דומים וכמעט זהים לסאז מארצות הבלקן

מבנה הכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה המקובלת כיום לבניית גוף הסאז היא חיבור חתיכות עץ מכופפות (בדומה לשיטה לייצור עו‏ד). שיטה נוספת היא גילוף הגוף מיחידת עץ אחת (בדרך כלל עץ תות). הצוואר הינו ארוך ודק בעל סריגים מניילון הניתנים להזחה לשינוי הצליל. המפתחות, שבעה במספר, עשויים עץ או פלסטיק.

לסאז שלושה מיתרים כאשר השניים העליונים כפולים ואילו התחתון משולש (בסך הכול שבעה מיתרים).

סוגי סאז נפוצים הם:

  • דיוואן - הכלי הגדול ביותר, משמש לנגינת צלילים נמוכים.
  • טמבוּ‏רה - בעל גוף קטן וצוואר ארוך.
  • בגלמה - בעל צוואר ארוך או קצר וגוף קטן. הסוג הנפוץ ביותר של הסאז.
  • כוּ‏רה - הקטן מבין הכלים, בעל גוף קטן וצוואר קצר וכמו כן בעל שישה מיתרים בלבד.

נגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון המיתרים משתנה מארץ לארץ ואף בין חלקים שונים של טורקיה אך הכיוון המקובל הוא: G,D,A. הנגינה מתבצעת באמצעות פריטה בעזרת האצבעות או מפרטים העשויים פלסטיק או עץ.