סינוסיטיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סינוסיטיס
Maxilar sinusites.jpg
דלקת בגת הלסת (Maxillar sinusitis) השמאלית; הגודש נראה בצבע לבן
שם בלועזית Sinusitis
ICD-10
(אנגלית)
J01., J32.
ICD-9
(אנגלית)
461, 473
DiseasesDB
(אנגלית)
12136
eMedicine
(אנגלית)
med/536 
MeSH
(אנגלית)
D012852

סינוסיטיס (בכתיב לועזי: Sinusitis; בעברית: דלקת גַּת) היא דלקת של הגתות (הסינוסים). הגתות הן חללים בעצמות הגולגולת, תפקידם קשור ככל הנראה בתהודה ובהפחתת משקל של הגולגולת. דלקת גת היא דלקת של ציפוי אותם החללים, משמע, דלקת של הרירית שבתוך הגתות. קיימות ארבע גתות בדפנות הגולגולת:

הגתות הן כיסי אוויר המצופים באפיתל נשימתי, העשוי תאי אפיתל עם שׂעריות (Cilia) ותאים המייצרים ריר. הגתות נפתחות לחלל האף ומתנקזות לכיוון הלוע האחורי (nasopharynx) ומשם ללוע התחתון. דלקת גת מתפתחת במצבים שבהם קיים ייצור מוגבר של ריר (למשל, זיהום נגיפי, המהווה את הסיבה השכיחה לדלקת), חסימת הפתחים ועיכוב בפעילות השׂעריות. גת הלסת (הסינוס המקסילרי) היא הפגיעה יותר לדלקת. למעשה בכל נזלת האזור מתמלא בהפרשה, כאשר לרוב יש ניקוז טבעי דרך פתחי הגתות. כאשר אין ניקוז, על רקע הנפיחות והחסימה המקומית, הרירית נעשית בצקתית ונפוחה, מפרישה ביתר ועלולה להתפתח דלקת.

דלקת גת יכולה להיות חריפה או כרונית, כאשר דלקת חריפה יכולה להיות חד פעמית.

הגורם הנפוץ ביותר לדלקת גת חריפה, הוא זיהום ויראלי, כגון הצטננות חורף רגילה. אלרגיות יכולות לגרום נפיחות מקומית ולהפריע למנגנוני ההגנה הנורמליים, כך שתיתכן נטייה לדלקת גת חוזרת. הגורמים העיקריים לדלקת גת חיידקית הם סטרפטוקוקוס פנאומוניה (Streptococcus pneumoniae או pneumococcus) והמופילוס אינפלואנזה (Haemophilus influenzae). גורמים נוספים ונדירים יותר לדלקת גת יכולים להיות דלקת בשורש שן בלסת העליונה הנכנסת לגת הלסת, מחלת הסיסטיק פיברוזיס, פטרת, או גידולים.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמינים של דלקת גת כוללים בדרך כלל כאב ראש מקומי באזורי הגתות (לרוב באזור המצח או הלסת העליונה, בהתאמה למיקום גתות המצח והלסת). החולים מתלוננים על נזלת והצטברות של ליחה מוגלתית. תיתכן תחושה של "ראש כבד" ולחץ בראש, ולעתים גם חום. בדלקת גת כרונית יש במקרים רבים רקע אלרגי. לרוב, אין חום כשבנוסף האף עשוי להיות גדוש ועם פוליפים שעשויים לגרום לקושי בנשימת אף.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיבחון הראשוני לסינוסיטיס מתבצע אצל רופאי אף אוזן וגרון. ניתן להסתייע בצילום, אולם לרוב רופאים יכולים לאבחן גם בלעדיו. במקרים של דלקת גת כרונית חוזרת יש לשקול ביצוע טומוגרפיה ממוחשבת (CT). הטיפול בדלקת גת חשוב, אין להזניחו ובעיקר במצב חריף, בשל הקרבה למוח ולארובות העיניים.

גורם הזמן חשוב להצלחת הטיפול, בשל החשש כי אי טיפול או עיכובו יוביל לסיבוכים. סיבוכים אפשריים של דלקת גת הם צלוליטיס פרה-אורביטלית (באזור גלגל העין) – למשל כתוצאה מסיבוך בגת הכברה, הקרוב לארובת העין; או חדירה של הזיהום לחלל המוח. במקרים שבהם דלקת הגת כרונית, אחד הסיבוכים העיקריים הינו דלקת סימפונות כרונית.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול הוא בהתאם לאיבחון ולסיבת המחלה. בדלקת קלה ויראלית וללא סיבוכים, די בטיפול תומך על ידי נוגדי גודש וכאב, לעתים טיפות אף לכמה ימים, שתייה רבה ומנוחה. לעומת זאת, בזיהום חיידקי יש להוסיף סוגים שונים של אנטיביוטיקה. אם הרקע לכאבים הוא מחלת שיניים, אז נדרש טיפול לכך. אם הרקע אלרגי יש להוסיף טיפול אנטי אלרגי על מנת למנוע חזרה של דלקת הגת.

במקרים מסוימים יש להשתמש באופן חד פעמי בטיפול תרופתי בקורטיזון (סטרואידים) להפחתת הגודש, ולעתים כאשר המחלה כוללת פוליפים רבים, יש צורך בחסימה ושינוי אנטומי, אם מדובר בגידול אז יש לנתח את הגתות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.