ריר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תאי ריר

ריר (בלועזית: מוקוס, Mucus) הוא נוזל צמיג המופרש על ידי קרום רירי, בגופם של יצורים שונים.

לריר המופרש בתוך גופם של בעלי חיים שני תפקידים עיקריים:

  • סיכוך: הריר מסייע למעבר חומרים דרך צינורות בגוף; לדוגמה, המזון עובר ביתר קלות דרך הוושט, בדרכו אל הקיבה, הודות לריר המופרש מהדפנות הפנימיות של הוושט.
  • הגנה: הריר לוכד בתוכו מיקרואורגניזמים וחלקיקים אחרים (עשן ואבק, למשל). בכך הוא מונע מהם (במקרה של חיידקים או נגיפים) מלהגיע ליעדם (תאי הרקמה), להתיישב שם, להתרבות ולהזיק באמצעות שחרור רעלנים. בנוסף, הריסים (שעריות) הנמצאים לעתים קרובות בדפנות הפנימיות של האיברים מסלקים את הריר על החלקיקים הלכודים בו, ובכך שומרים על ניקיון הרקמה. התהליך שתואר כאן מתרחש בריאות ובמעי, בין השאר. סוג אחר של הגנה מספק הריר המכסה את הדופן הפנימית של הקיבה; כאן מגן הריר על תאי הקיבה מפני עיכול עצמי על ידי חומצת מימן כלורי, החומצה החזקה הנמצאת בקיבה.

בנוסף, יצורים רבים מפרישים ריר חיצוני:

  • דו-חיים, כגון צפרדעים וקרפדות, מפרישים ריר על עורם. הדו-חיים, אשר מבחינה אבולוציונית התפתחו מהדגים והיו היצורים הראשונים שיצאו מן המים, מעולם לא הסתגלו באופן מושלם לחיים על-פני היבשה. אחד המאפיינים של זה הוא הצורך התמידי בלחות. הריר המכסה את עורם של הדו-חיים מספק להם את הלחות הנדרשת כשהם נמצאים מחוץ למים.
  • חלזונות, תולעים ויצורים דומים נעים באמצעות התכווצויות של גופם. יצורים אלו מפרישים ריר לשם סיכוך המשטח עליו הם נעים ובכך הקלה על תנועתם.

הריר המופרש בתוך גופם של בעלי חיים מורכב ממים, בהם מומסים מלחים שונים וכן חלבונים הנקראים מוצינים. בנוסף מכיל הריר חומרים אנטיספטיים (נוגדי מיקרואורגניזמים), כגון ליזוזיםאנזים המצוי בדמעות) ונוגדנים. את הריר מפריש סוג מיוחד של תאי אפיתל.

בעיות רפואיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגופם של בעלי חיים, מיקרואורגניזמים פתוגניים (מחוללי מחלות) רבים מצאו דרכים להילחם בריר. רבים מהם מפרישים רעלנים הגורמים להרס התאים המפרישים ריר. חלקם מייצרים אנזים הקרוי מוּצינאז, המפרק את המוצינים שבריר.

בזיהומים רבים של דרכי הנשימה מיוצרות כמויות גדולות מהרגיל של ריר, כמנגנון של הגוף ללחימה בפתוגנים. זוהי הסיבה לגודש באף ולנזלת אותם חווים אנשים מצוננים.

כשהריר מיוצר באופן כרוני בכמויות גדולות מהרגיל, עלול הדבר לגרום נזק חמור לאיברים השונים. תופעה זו מתרחשת בחולי סיסטיק פיברוזיס.

תרופות מסוימות גורמות לפגיעה בתאים מייצרי ריר. אספירין, למשל, פוגע ברירית הקיבה, דבר הגורם לעתים לכיבי קיבה (אולקוס).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]