סמלים בהאיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כוכב מחומש
כתובת בצורת הייכאל מאת הבאב

הסמל הרשמי של הדת הבהאית הוא הכוכב המחומש, המכונה "הייכאל" ("היכל", "מקדש"). לצדו משמשים מספר סמלים נוספים, ובהם הכוכב בעל תשעה קודקודים, הבהאא, סמל אבן הטבעת, ועיצוב קליגרפי של "השם הגדול".

הייכאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיכאל, כוכב מחומש, נקבע כסמל באבי על ידי הבאב, והוא הרבה לכתוב מכתבים, תפילות וכתבים אחרים בצורת כוכב. ההייכאל מסמל את גופם של הנביאים המכונים ה"ההתגלמות" או ה"גילוי" (Manifestations), והוא מופיע גם בסמל אבן הטבעת (ראו להלן). הבהאא אוללה אימץ את הסמל ואף הוא הרבה לכתוב כתבים בצורה זו.

הכוכב בעל תשעת הקודקודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוכב בעל תשעת הקודקודים

הכוכב בעל תשעת הקודקודים, או אניאגרם, הוא כיום הסמל המזוהה ביותר עם הדת הבהאית למרות שאין לו מעמד בכתבי הדת הבהאיים. ניתן להשוות את מעמדו וסמליותו למגן דוד ביהדות. זיהוי הדת עם הסמל נובע מכך שהספרה 9 מזוהה עם שלמות, אחדות ועם המילה "בהאא" ("זוהר"), שבגימטריה ערבית מסתכמת בסכום של 9. בענינו של סמל זה ציין שוגי אפנדי:

"הכוכב בעל תשעת הקודקודים אינו חלק מהתורה הבהאית, ומשמש רק כסמל המסמן את הספרה "9". בכל מובן הכוכב המחומש הוא סמל הדת".‏‏‏[1]

"...הכוכב בעל תשעת הקודקודים לא היה סמל מיוחד של הדת הבהאית, אך הוא התפתח... לסמל שניתן לעשות בו שימוש. שוגי אפנדי אף אישר את השימוש בסמל על מצבות בהאיות"‏[1]

לא קיימות הנחיות מפורשות על דרך העמדתו של הסמל, אך מקובל שאחד הקודקודים מצביע כלפי מעלה.

הבהאא[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה הערבית "בהאא"

המילה הערבית "בהאא" (بهاء) שמשמעותה "זוהר" או "תהילה" אומצה על ידי הדת כשמה, והיא נכתבת בסמלים בהאיים בסגנון קליגרפי קבוע. "בהאא" מופיעה, בין היתר, בשמה של הדת ובשמם של מאמיניה, בשמו של הבהאא אוללה (זוהר/תהילת האל), בשמו של עבדול בהאא (עבד הזוהר/תהילה) וב"שם הגדול" (ראו להלן). עוד היא מופיעה במשפט "אללה(ו) אבהא" ("האל זוהר/רב תהילה"), שהבהאים מצווים לדקלמו 95 פעמים בעת תפילה או מדיטציה.

אבן הטבעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן הטבעת

סמל זה עוצב על ידי מירזא חוסיין-אי איספהאני, קליגרף שנודע בכינוי "מישקין קלאם" (مشكن قلم - "העט השחור" או "העט עוטה המסיכה")‏‏‏[2], והנחשב לאחד משליחי הבהאא אוללה. מישקין קלאם עיצב את הסמל לבקשת הבהאא אוללה בהיותם באדירנה. הסמל מופיע פעמים רבות על טבעות, ומכאן שמו, אך גם על שרשראות, כריכות ספרים ובציורים. הוא מורכב משני כוכבים מחומשים (הייכאל) המייצגים את הבאב ואת הבהאא אוללה, וביניהם המילה "בהאא" בעיצוב מיוחד. הקו התחתון מייצג את האנושות, העליון את האל והאמצעי את הנבואה. הקו האנכי מחבר בין השלושה ומייצג את רצון האל העובר דרך הנבואה אל האנושות.

"השם הגדול"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"השם הגדול"

"השם הגדול" (של האל) הוא עיצוב קליגרפי של המשפט הערבי "يا بهاء الأبهى" ("יא בהאא אל-אבהא"), היינו, "הו, הזוהר רב הזוהר"/"הו, עטור התהילה רב התהילה" (באנגלית "O Thou the Glory of the Most Glorious"), וגם הוא עוצב על ידי "מישקין קלאם". "השם הגדול" מופיע בבתי הבהאים ומונח על ארונות קבורה בעת הלוויות, אך לא על מצבות, ולעתים גם על טבעות. סמל זה נחשב לשמו המפורש של האל, ועל כן הוא הקדוש מבין כל הסמלים הבהאיים, והשימוש בו הוא בהתאם.

המספרים 9 ו-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, המספר 9 מזוהה עם הדת הבהאית. בגימטריה סכום האותיות במילה "בהאא" ("זוהר") הוא תשע, וזהו המספר הגבוה ביותר המיוצג בספרה בודדת, דבר שנודעת לו משמעות סמלית של "שלמות". תשע הוא, לדוגמה, מספר החברים בבית הצדק העולמי ובאסיפה רוחנית בהאית ומספר צלעות מבנה בית התפילה הבהאי.

סכום האותיות במילה הערבית "וחיד" (אחדות) הוא 19, ולכן גם מספר זה נחשב לבעל משמעות לבהאים. שליחי הבהאא אוללה מנו 19 איש, בכל חודש בהאי 19 ימים והשנה הבהאית מונה 19 חודשים. הכרזת הבהאא אוללה על עצמו כנביא התרחשה בגני רידוואן בבגדאד ב-1863, דהיינו, בשנה ה-19 לספירה הבהאית, הנמנית מ-1844.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]