המרכז הבהאי העולמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המקומות הקדושים לבהאים
בחיפה ובגליל המערבי
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
The Bahai Temple in Haifa Israel.jpg
מקדש הבאב בחיפה וטראסות גני המרכז הבהאי העולמי
מדינה Flag of Israel.svg ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 3, 6
BahaiHaifaAkka he.png

המרכז הבהאי העולמי הוא המרכז המנהלי והדתי של הדת הבהאית, השוכן בצפון ישראל - בערים חיפה ועכו ובסביבותיהן. המרכז כולל את אתרי העלייה לרגל הבהאים העיקריים ואת המבנים המשמשים משכן למוסדות הבינלאומיים של הדת, ובהם מבני משרדים, בתים לעולי רגל, ספריות, ארכיונים, מרכזי מבקרים, מקדשים וגנים נרחבי ידיים. שורשיו של המרכז הבהאי העולמי בשהותו של הבהאא אוללה בארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני, במחצית השנייה של המאה ה-19.

כל הפעילות הבהאית במישור הבינלאומי מרוכזת על ידי המרכז הבהאי העולמי, ובכלל זה ניתוב משאבים וקבלת החלטות המשליכות על הדת הבהאית כולה. בית הצדק העולמי השוכן בחיפה הוא הסמכות העליונה של הדת, והוא נעזר בפעולותיו במרכז ההוראה הבינלאומי הסמוך ובמוסדות הבהאים האחרים.

מבני המרכז הבהאי העולמי וסביבותיהם, ובמיוחד המתחם הבהאי על הר הכרמל ומתחם אל-באהג'ה בעכו, מעוצבים בקפידה, תוך שימת דגש על יופי, אסתטיקה ועיצוב נופי הנחשבים לעקרון חשוב בדת הבהאית. הם מהווים מוקד עלייה לרגל לבהאים מרחבי העולם, ויעד תיירותי לתיירים ולמבקרים אחרים. בשנת 2008 הוכרזו 26 ממבני המרכז השוכנים ב-11 אתרים שונים בחיפה ובגליל המערבי כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

לכשיושלמו מבני (המרכז הבהאי העולמי), הם יעמדו ככס גלוי של מוסדות רבי כוח, שמטרתם להעניק רוחניות לאנושות ולשמר את הצדק והאחדות ברחבי העולם. יתר על כן, הטראסות והגנים הנפלאים... מסמלים את טבעה של ההשתנות העתידה להתרחש בליבותיהם של עמי העולם כמו גם בטבעו החומרי של כוכב הלכת".

Cquote3.svg
– בית הצדק העולמי‏‏‏[1]
האובליסק המסמן את המקום בו יוקם בית התפילה הבהאי בחיפה
הגנים הבהאיים - שלט הסבר

בשנת 1868 הגלו השלטונות העות'מאניים את מייסד הדת הבהאית, הבהאא אוללה, לארץ ישראל וכלאוהו בכלא עכו. הוא נותר באזור עד סוף חייו, ונפטר ב-1892. הבהאא אוללה הורה לבנו, עבדול בהאא, על המקום ברכס הכרמל שבו יוקם מקדש הבאב, בעת ביקור שערכו השניים בחיפה ב-1891. הר הכרמל נחשב לקדוש בדת הבהאית, כפי שתיארו הבהאא אוללה בכתביו:

"השב תודה לאלוהיך, הו כרמל... צהל, כי ביום זה קבע את כס שלטונו עליך, עשך למקום נביעת אותותיו ולשחר עדות התגלותו... ויאהב באמת ובתמים את המקום שהיה לכס מלוכתו, בו פסע, בו שרה כבודו, ממנו העלה את קריאתו ועליו שפך דמעותיו".‏‏‏[2]

ההר נזכר גם בדברי עבדול בהאא:

"באותה שנה הוקם אוהלו של הבהאא אוללה, 'סוכת התהילה', על הר הכרמל, 'גבעת האל וכרמיו', ביתו של אליהו, אותו פיאר ישעיהו כ'הר האלוהים', 'ונהרו אליו כל-הגויים'".‏‏‏[3]‏‏‏[4]

ב-21 במרץ 1909 הונחו שרידיו של הבאב, מפיצה הראשון של הדת הבהאית, במאוזוליאום בן שישה חדרים, אשר הוקם במקום בו ניצב כיום מקדש הבאב. באחד החדרים במבנה הונחו גם שרידיו של עבדול בהאא בחודש נובמבר 1921, וב-23 במאי 1944, מאה שנים לאחר הכרזת הבאב, הוצג דגם של המקדש העתידי.

במהלך מלחמת העצמאות עזבו רוב הבהאים את ישראל, ורק קומץ מאמינים נותרו בה. ב-1949 הונחה אבן הפינה למקדש הבאב, שהושלם ב-1953 והיה למבנה הראשון של המרכז הבהאי העולמי. ב-1957 הושלם מבנה הארכיון הבהאי הבינלאומי. חברי בית הצדק העולמי הראשונים נבחרו ב-1963, וגם מיקומו של מוסד זה נקבע בחיפה. בשנות ה-70 החלה הקמת בניין בית הצדק העולמי, והוא הושלם ב-1983. בשלב הבנייה האחרון עד כה הוקמו הטראסות והגנים האחרים, ושלושה מבני ציבור נוספים: המרכז ללימודי הכתבים הקדושים, מרכז ההוראה הבינלאומי ושלוחה של מבנה הארכיון הבינלאומי‏‏[1].

על המבנים הנוספים המתוכננים לקום במתחם או בסביבתו נמנים הספרייה הבהאית הבינלאומית, מקדש נוסף שבו יונחו שרידיו של עבדול בהאא, ומבנה שישמש כמשכן לבית התפילה הבהאי. באתר שבו אמור לקום המבנה האחרון, ברחוב טשרניחובסקי בכרמל הצרפתי, הוצב אובליסק בחודש אוגוסט 1971‏‏‏‏‏[5]‏‏‏[6].

יחסי המרכז העולמי וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חופש הפולחן מובטח לדת הבהאית כלכל יתר הדתות במדינת ישראל. ישראל הכירה בבית הצדק העולמי כגוף ההנהגה החוקי של הדת הבהאית, ואף שהבהאים דוגלים בעשיית נפשות לדתם, קיבלו על עצמם מנהיגי הדת מרצונם את האיסור ללמד את הדת הבהאית בארץ. למרות חשיבותו המרכזית של המרכז העולמי הבהאי, אין בישראל קהילה בהאית רשמית, ואין מתקיימות בה פעילויות קהילתיות בהאיות אופייניות, כמו 19 ימי המפגש הקהילתי הנהוגים בכל אחד מראשי החודשים הבהאים, או כינוס של האסיפה הרוחנית הלאומית, שכן זו אינה קיימת בישראל. גישה זו נובעת, לפחות בין היתר, מהצורך לשמור על יחסים תקינים עם שלטונות המדינה ועם אוכלוסייתה. במכתב מ-1995 הבהיר בית הצדק העולמי את מדיניותו בעניין:

"לתושבי ישראל יש גישה למידע עובדתי אודות הדת, תולדותיה, ועקרונותיה הכלליים. ספרים אודות הדת מצויים בספריות ברחבי ישראל, וישראלים מתקבלים בזרועות פתוחות במקדשים ובגנים שסביבם. עם זאת ובהתאם למדיניות שיושמה באדיקות מאז ימי הבהאא אוללה, בהאים אינם מורים את דתם בישראל. ברוח דומה, בהאים אינם מלמדים את דתם לישראלים גם מחוץ לישראל אם האחרונים מתכוונים לשוב לארץ. כאשר שואלים ישראלים שאלות אודות האמונה הבהאית, הם זוכים למידע עובדתי מבלי לעודד עניין נוסף".‏‏‏[7]

המתחם הבהאי על הר הכרמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחם הבהאי על הר הכרמל בחיפה משתרע לאורך של כמעט קילומטר, בין המושבה הגרמנית מצפון-מזרח, לבין מרכז הכרמל מדרום-מערב. במרכזו רחבה שבה גן מטופח ובו שבילי הליכה מרוצפים בחצץ בגוון אדמדם. הרחבה פונה אל שדרות הציונות שמדרום לה והחוצות את המתחם ממזרח למערב במנהרה. בקצה הצפוני של הרחבה ניצב מקדש הבאב. מעל לרחבה מטפסות תשע טראסות במעלה הכרמל המשמשות כציר האורך העיקרי של המתחם כולו, ומסתיימות בכניסה העילית אל המתחם ברחוב יפה-נוף. תשע טראסות נוספות מהוות את המשכו של ציר זה במורד ההר, והן מסתיימות בכניסה התחתית של המתחם, הפונה אל שדרות בן-גוריון. בצידו הדרום-מזרחי של המתחם משתרעת ה"קשת", ארבעה מבנים הערוכים בצורת קשת, והכוללים את בית הצדק העולמי, מרכז ההוראה הבינלאומי, המרכז ללימודי הכתבים הקדושים ואת הארכיון הבינלאומי. ארבעת המבנים סוגרים מדרום על הגנים המונומנטליים.

Mapka Centr Bahai.jpg

הטראסות והגנים המונומנטליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזרקה בטראסה התחתונה
מראה של חלק מהטראסות העליונות

19 הטראסות מהוות את הציר המרכזי של המתחם, המוביל מפינתו הצפון-מזרחית אל קצהו הדרום-מערבי. פתיחתן הסופית של הטראסות התקיימה ב-22 במאי 2001, ערב יום השנה ה-158 להכרזת הבאב לפי לוח השנה הבהאי‏‏‏‏[8]. תשע הטראסות הראשונות הוקמו בחלקו הצפוני של ההר בשנות ה-30, ולאחר מכן נרכשו יתר הקרקעות בסביבתו של המתחם המקורי. בשנת 1990 החל השלב האחרון של הקמת הגנים והשלמת תשע הטראסות הנוספות. אלה מובילות מגובה של 60 מטר מעל פני הים עד לגובה של 400 מטר מעליו, ועל מנת ליצור המשכיות, הוקמו גשרים מעל שני הרחובות החוצים את המתחם ממזרח למערב. הטראסות מעוגלות כך שכל אחת מהן מקיפה את זו שמתחתיה בחלק העליון של הציר, ואת זו שמעליה בחלק התחתון של הציר. מאפיין זה יוצר תחושה כי הטראסות קורנות ממקדש הבאב לשני הכיוונים. אלפי מטרים מעוקבים של אדמה הוסרו ממדרון ההר כדי להשיג שלמות טופוגרפית, סימטרית וחזותית, ובקצה התחתון של הטראסות, הסיטה עיריית חיפה את שדרות בן-גוריון במטר ו-86 ס"מ, כדי שאלה ימשיכו את ציר הטראסות במדויק. שטח בנוי בהיקף של 2,000 מ"ר הוקם מתחת לטראסות, וזה כולל, בין היתר, את מרכז המבקרים התת-קרקעי השוכן מתחת לטראסה האחת-עשרה ואשר הגישה אליו היא משדרות הציונות. חומרי הבנייה לטראסות הובאו מהיישובים סאג'ור ויאנוח ג'ת ועובדו בנצרת. בתעלות ובמזרקות שחלקן יוצרו באיטליה, זורמים מים במורד ההר, וקול הזרימה מאפיל על שאון העיר. גם המעקות לאורך המדרגות והשבילים הובאו מאיטליה. בטראסה התחתונה שבה שוכנת רחבת הכניסה הצפונית למתחם, הוקמו מפל עשוי שיש, ומזרקת מים ייחודית בצורת כוכב הוצבה במרכזן של 16 בריכות נוי בצורת יהלום.

מראה בגנים המונומנטליים
מראה במרכז המבקרים התת-קרקעי

19 הטראסות נושאות יסודות סמליים בהאים שונים. המספר 19 הוא מספר מקודש בדת הבהאית, ומסמל את הבאב - הטראסה המרכזית שבה ניצב המקדש - ואת 18 בני קהילתו הראשונים. תאורת הטראסות ומקדש הבאב עומדת בניגוד לתנאי כליאתו הקשים של הבאב, ממנו נמנע אפילו נר להאיר את תאו בשעות החשיכה. הזרעים לשני עצי תפוז בגן הובאו מעץ תפוז אשר ניצב בעבר בחצר ביתו של הבאב בשיראז שבאיראן, לפני שנהרס ב-1979 במהלך המהפכה האיראנית. בכל טראסה שלוש רצועות גנים רוחביות, שהמרכזית שבהם היא גן "רשמי" המעוצב לפי כללים פורמליים, השנייה מעוצבת בסגנון חופשי יותר, והשלישית נותרה חופשית להתפתח באופן טבעי. שורת גנים חופשיים אלה תוכננה כמעבר אקולוגי, ובהם חופשיים בעלי חיים דוגמת קיפודים, צבים וזוחלים אחרים לנוע. בגנים אלה פורחת גם אוכלוסיית העופות והחרקים, וחלק מהמינים הובאו למקום במכוון, על מנת לווסת את אוכלוסיית המזיקים ולצמצם את הצורך בשימוש בחומרי הדברה. מערכת ההשקיה מבוססת על מיחזור מי המזרקות, ותוכננה כך שתקטין את רמת התאיידות המים ככל הניתן. במורדות התלולים, ששיפועם נע בין 30 ל-60 מעלות, נשתלו צמחים שביכולתם למנוע את סחיפת הקרקע. כ-70 גננים וכ-30 מתנדבים בהאים עושים בתחזוקת הגנים והטראסות.

המתחם הבהאי מהאוויר

הגנים המונומנטליים שוכנים ממזרח לשורת הטראסות העליונה. הם משתרעים על פני שטח בצורת חצי מעגל שגבולו מוכתב על ידי ארבעת מבני הקשת מדרום, ועל ידי שדרות הציונות מצפון. בגנים אלה שוכנים שלושה קברים של ארבעה מבני משפחתו של הבהאא אוללה, ובהם בנו, בתו ואשתו הראשונה, וכן קברה של אשתו של עבדול בהאא. הגנים הוקמו החל בשנת 1932.

מקדש הבאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מקדש הבאב

מקדש הבאב הוא המקדש בו שמורים שרידיו של עלי מוחמד, מייסד הבאביזם שנודע בכינוי ה"באב" ("השער"). הבאב נחשב למפיצה הראשון של הדת הבהאית. אף שהמקדש נחשב בעיני הבהאים כמקום השני בקדושתו לאחר אל-באהג'ה בעכו, הוא ללא ספק המבנה הבהאי הידוע ביותר בישראל ובעולם כולו, והוא מזוהה עם הדת יותר מכל. המקדש הוא כיום אחד משני אתרי העלייה לרגל החשובים ביותר למאמיני הדת הבהאית.

אבן הפינה למבנה הונחה ב-1949, והקמתו הסתיימה ב-1953 בעלות של 750,000 דולר שמומנה על ידי תרומות. המבנה משלב סגנון בנייה מזרחי ומערבי; בקומתו הראשונה ארקאדה רבועה שעמודיה עשויים גרניט ורודה. מעליה רחבה רבועה, שבמרכזה ניצבת הקומה השנייה והמתומנת של המבנה. קומתו השלישית של המבנה היא בצורת גליל בגובה של 11 מטר, שבו קבועים 18 חלונות. מעל לאחרונה קבועה כיפת המבנה המוזהבת, שעשוייה מ-12,000 אריחי זהב מזוגגים בחמישים צורות וגדלים. המקדש היה לסמלה המוכר ביותר של העיר חיפה; הוא בולט למרחוק בכיפתו המוזהבת באור יום, ומואר בלילה.

"הקשת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת מבני הקשת ("The Arc") זכו לשמם בשל אופן העמדתם בצורת קשת, אך לשם נודעת גם משמעות סמלית המתקשרת לאמור בספר הכרמל, בו נאמר כי במקום זה ישיט האל את "תיבתו". המילה האנגלית ל"תיבה" ("Ark") משמשת כחלק מהביטויים תיבת נוח ("Noah's Ark") וארון הברית ("Ark of the Covenant") באנגלית, ולזהות בצלילי שתי המילים - "קשת" ("Arc") ו"תיבה" ("Ark") - נודעת משמעות מטאפורית. כל המבנים בקשת בנויים בהשפעה של אדריכלות יוונית קלאסית. הם אינם מתנשאים לגובה אלא משתלבים במורדות ההר ובגנים המקיפים אותם, וקומותיהם מעמיקות אל תוך האדמה.

הארכיון הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבני הקשת מימין לשמאל: הארכיון הבינלאומי, המרכז ללימודי הכתבים הקדושים, בית הצדק העולמי ומרכז ההוראה הבינלאומי

מבנה הארכיון הבינלאומי הושלם ב-1957, והיה המבנה הראשון בקשת. צורתו, כשל מקדש יווני, שואבת את השראתה מהפרתנון באקרופוליס של אתונה. למבנה 50 עמודים בסגנון איוני, וגגו ירקרק. בארכיון שמורים ספרים וכתבים שנאספו על ידי הדת הבהאית במשך 150 שנות קיומה, ובין היתר נמצאים בו תצלומו היחיד של הבהאא אוללה וציורים שלו ושל הבאב. הציורים והתצלום מוצגים לציבור. עד פתיחת המבנה שימשו שלושה מחדרי מקדש הבאב והמבנה בשדרות הציונות 75 כארכיון הבינלאומי.

בית הצדק העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הצדק העולמי

מאז הקמתו ב-1963 בית הצדק העולמי משמש כמוסד העליון של הדת הבהאית. בבית הצדק תשעה חברים, הנבחרים אחת לחמש שנים על ידי ועדת בחירה המורכבת מנציגי כל האסיפות הרוחניות הבהאיות. בית הצדק העולמי הוא גוף בעל סמכות חקיקתית ושיפוטית - הוא רשאי לחוקק חוקים ולשנותם, והוא משמש כערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר במבנה הארגוני של הדת הבהאית. פרסומיו נחשבים מחייבים, ובהתאם לקביעת הבהאא אוללה עצמו החלטותיו החקיקתיות נחשבות לחסינות מטעות. עם זאת, רק הבית כגוף זכה להנחייה אלוהית זו, ולא היחידים המרכיבים אותו. לבית הצדק מסורה הסמכות להתאים את הדת הבהאית להתקדמות החברתית, ומכאן נובעת סמכותו החקיקתית לפרש ולהוסיף על כתבי הדת הקדושים, אך הוא אינו רשאי לשנותם או לבטלם‏[9].

משרדיו הראשונים של בית הצדק שכנו בבית עולי הרגל המערבי השני ברחוב הפרסים 10 בחיפה, וב-1983 נחנך הבניין ב"קשת". על תפקידיו של בית הצדק נמנים קידום האיכויות הרוחניות של הדת הבהאית, שימור כתבי הדת, הגנת הקהילה הבהאית העולמית, שימור המרכז הבהאי העולמי ופיתוחו הן במישור הרוחני והן במישור האדמיניסטרטיבי, וכן עידוד התרחבותה של הקהילה הבהאית העולמית. בנוסף לכך, על בית הצדק להפעיל את "השפעתו החיובית" על ענייניה הכלליים של האנושות כולה, לקדם את השלום בין העמים ולהגן על המין האנושי ועל כבודו.

המרכז ליועצים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו של המרכז ליועצים בינלאומיים הוא ללוות ולתאם את עבודתם של תשעה יועצים הנמצאים בחיפה ו-81 יועצים ברחבי העולם. יועצים אלה ממונים על ידי בית הצדק העולמי במטרה לייעץ ולסייע למועצות המקומיות הבהאיות ולמועצות הלאומיות הבהאיות ברחבי העולם. היועצים נבחרים על ידי בית הצדק העולמי בשל היותם חברים ותיקים בקהילות השונות, והם ממונים לכהונה של חמש שנים. היועצים אינם נחשבים לאנשי דת ואינם יכולים לקבל החלטות דתיות. המרכז נוסד ביולי 1973‏‏‏[10], ובו תשעה חברים הממונים על ידי בית הצדק העולמי. הוא משתרע על פני תשע קומות בשטח כולל של 19,000 מ"ר. בתחילה שכן בבית עולי הרגל המערביים השני (ראו להלן), והעבודות להקמת המבנה הנוכחי החלו ב-1992 והסתיימו בשנת 2000.

המרכז ללימודי הכתבים הקדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הוא מקום מושבם של מלומדים בהאים העוסקים בלימוד ובתרגום כתבי הדת הקדושים. המבנה הושלם בשנת 1999, ויחד עם שלוחת הארכיון הבינלאומי הצמודה לו, הוא משתרע על פני שטח של 16,000 מ"ר. עד שיוקם מבנה הספרייה הבהאית הבינלאומית, מאוכסנים ספריה במבנה זה‏‏‏[11].

מבנים מתחת לפני הקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מבנים גדולים שוכנים מתחת מתחת לפני הקרקע, ואלה כוללים כלבו המספק מוצרים ללא תמורה אך ורק למתנדבים במקום, חדר אוכל, משרדים, שני מגרשי חנייה, אולם השוכן בעומק של 25 מטרים מתחת לפני האדמה ובו 400 מקומות ישיבה, וכן חמישה מקלטים. סך הכל משתרעים המבנים התת-קרקעיים מתחת לגנים על-פני שטח של מאות מטרים רבועים‏[12][13].

בתי עולי הרגל ומבנים אחרים בחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית ברחוב הפרסים 10
בית עולי הרגל המזרחי
בית הקבלה לעולי רגל
בית הקברות הבהאי ברחוב אלנבי, בין מוזיאון ההעפלה וחיל הים (בקדמת התמונה) למוזיאון הימי הלאומי (מאחור)

כיום העלייה לרגל בדת הבהאית מתבססת על ביקור המאמינים במקומות הבהאים הקדושים הכלולים במרכז הבהאי העולמי. על מנת לקבל את פניהם של העולים לרגל השוהים בחיפה ולארח אותם, נבנו בעיר מספר בתי עולי רגל. בעבר הופרדו עולי הרגל שבאו מארצות המזרח מאלה שהגיעו מארצות המערב בשל הבדלים תרבותיים, אך נוהג זה הופסק ב-1951.

בית עולי הרגל המערביים הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית עולי הרגל המערביים הראשון שוכן ברחוב הפרסים 4, במושבה הגרמנית, וכיום אינו פעיל. בתחילת המאה ה-20 הוא שימש עולי רגל מארצות המערב‏‏‏[14]. בתחילה נשכר ולאחר מכן נרכש, ולאחר שנבנה בית עולי הרגל המערביים השני, התגורר עבדול בהאא בבניין הישן עם בני משפחתו. לאחר מכן נמסר לבעלים זרים, אך שב ונרכש בידי בית הצדק העולמי לאחר מכן.

בית עולי הרגל המערביים השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית עולי הרגל המערביים השני, ברחוב הפרסים 10, החליף את קודמו ואף הוא אינו פועל כיום למטרה זו. לפי המסורת הוא ניצב באחד המקומות בהם נטה הבהאא אוללה את אוהלו כאשר ביקר בחיפה‏‏‏[15]. הבית הוקם במימונה של בהאית אמידה מארצות הברית, שחשה כי המבנה הקודם אינו ראוי למטרתו. המבנה חדל מלשמש עולי רגל, ונעשו בו מספר שימושים אחרים. בין היתר היה זה משכנו הראשון של בית הצדק העולמי, מהקמתו ב-1963 ועד לחנוכת המבנה הנוכחי ב"קשת" ב-1983, וכמשכנו של מרכז ההוראה הבינלאומי מ-1983 עד 2000. כיום משמש המבנה את מזכירות הקהילה הבהאית הבינלאומית.

בית עולי הרגל המזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית אבן זה נבנה על ידי בהאי מאיראן, אשר מימן את הקמתו ופיקח עליה‏‏‏[16]. המבנה אירח משך עשרות שנים את עולי הרגל מאיראן, וב-1951 הפך למשכנם של כל עולי הרגל, הן ממזרח והן ממערב. ב-1969 התקבלה החלטה עקרונית כי עולי הרגל ישהו בבתי מלון, והמבנה מוגדר כיום כ"מרכז לעולי רגל".

בית הקבלה לעולי רגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנין זה הוא החדש שבין המבנים הבהאים לשירות עולי הרגל בחיפה, והוא שוכן סמוך לגנים המונומנטליים. הוא מסוגל לאכסן עד 500 איש, ובין היתר הוא משמש את 150 עולי הרגל השוהים באזור בכל פרק זמן נתון במהלך עונת העלייה לרגל. האתר מורכב משני מבנים ששימשו בעבר כמרפאה, וחידושו החל בחודש יולי 1998 והסתיים באוקטובר 2000. שני המבנים חוברו זה לזה במעבר, וכיום משתרע הקומפלקס על פני שטח של 1,069 מ"ר‏‏‏[17]. במקום אודיטוריום ובו 300 מקומות ישיבה.

שדרות הציונות 75[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין בשדרות הציונות 75 בחיפה מהווה חלק מן המרכז הבהאי העולמי, אף כי אינו ידוע במיוחד. הוא שימש במשך השנים כמוקד ממנו פיקח שוגי אפנדי על התפתחות הגנים, כמשרד האדריכלים שהופקדו על הקמת ה"קשת", וכחלק מהארכיון הלאומי (לפני הקמתו של הארכיון הנוכחי ב-1957). כיום משמש המבנה כמשכנה של מחלקת המקומות הקדושים הבהאית.

בית הקברות הבהאי בחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקברות הבהאי בעיר שוכן בקצה המערבי של רחוב אלנבי, בין מוזיאון ההעפלה וחיל הים מצפון למוזיאון הימי הלאומי ממזרח. אורכו כ-110 מטרים ורוחבו המרבי הוא 70 מטרים. בית הקברות מטופח ומתוחזק בהתאם לעקרונות האסתטיים המנחים את האמונה הבהאית, והוא נחצה במרכזו על ידי שדרת עצי דקל.

חלקת הקבר של ראבאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהצטלבות הרחובות הפרסים ואירן שוכנת חלקת הקבר של מאדאם ראבאני. ראבאני, אמריקאית במקורה, הייתה אשתו של שוגי אפנדי, אחיינו של עבאס אפנדי. מאדאם ראבאני, הנחשבת לבהאית הקדושה האחרונה משושלת המייסדים, התגוררה בבית הסמוך, ביתו של עבאס אפנדי, ולאחר מותה נקברה כאן. המצבה עשויה מפיסת שיש קרארה בעובי של 25 ס"מ והיא מעוטרת בערבסקה החרוטה בלייזר.

מבני המרכז בעכו ובגליל המערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתרים הבהאים בעכו ובגליל המערבי
כלא עכו - האגף בו הוחזקו הבהאא אוללה ובני משפחתו מימין
הבית במזרעה
גן רידוואן
בית עבדאללה פאשה

לעכו חשיבות רבה בדת ובמסורת הבהאית; בה נכלא הבהאא אוללה, בה התגורר לאחר ששוחרר בתנאים מגבילים, ובה מת ונקבר. האתר החשוב ביותר בסביבותיה של העיר הוא אל-באהג'ה שבו ניצבים אחוזתו וקברו, אולם מספר מבנים נוספים בעיר ובסביבותיה נקשרו בחייו, והם מתוארים להלן בהתאמה לסדר הכרונולוגי של תולדות חייו:

תא הכלא של הבהאא אוללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 באוגוסט 1868, לאחר שהשלטונות העות'מאניים הגלו את הבהאא אוללה לארץ ישראל, הוא נכלא יחד עם בני משפחתו בשבעה חדרים בקומה העליונה של האגף הצפון-מערבי בכלא עכו‏‏‏[18]. בחלקים אחרים של המבנה נכלאו חלק ממאמיניו אשר הוגלו עמו. הוא נותר בכלא עכו במשך שנתיים, ובחודש נובמבר 1870 שוחרר בתנאים מגבילים, כאשר השלטונות העות'מאניים החליטו להפוך את הבניין לקסרקטין. שחרורו בא זמן קצר לאחר שאחד מבניו נפל אל מותו דרך צוהר שהיה קבוע בתקרת אחד התאים.

המקום הפך לאחד מיעדיהם של עולי הרגל הבהאים, ולאחר 15 שנות מחקר בעזרת מומחים מהטכניון ומגעים עם ממשלת ישראל, נחתמו הסכמים על שיפוצו. בהסכמים נקבע כי פנים המבנה ישוחזר למצב בו היה לפני שנת 1920, ומעטפתו החיצונית תושב למצבה בעת המאבק במנדט הבריטי ב-1947‏‏‏[18]. שנת 1920 נבחרה כשנה הקובעת ביעד השחזור, שכן עד מועד זה נותר הבניין במצבו עת שהה בו הבהאא אוללה, ולאחריו ערכו בו הבריטים שינויים רבים. העבודות, במימונו של המרכז הבהאי העולמי, החלו בשנת 2003 והסתיימו ביוני 2004.

בית עבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית עבוד בעיר העתיקה בעכו הוא למעשה שני מבנים נפרדים - הבית המערבי הקרוי על שם בעליו, עבוד, והבית המזרחי שהיה שייך לעודי חאמר, סוחר אמיד מעכו, אשר מסרו מאוחר יותר לבהאא אוללה ולבני משפחתו. חאמר גם היה בעליה של אחוזת אל-באהג'ה, שנרכשה מאוחר יותר על ידי משפחתו של הבהאא אוללה.

הבהאא אולה התגורר בחדר בבניין לאחר ששוחרר מכלא עכו, ובו כתב את ספר החוקים כיתאב-אי אקדס בשנת 1873 לערך‏‏‏[19]. במקום נערכה חתונת בנו, והבהאא אוללה הוכרח להמשיך ולהתגורר במקום במשך שבע שנים עד שנת 1877. בשל כך מקובל לקבוע כי היה נתון במאסר או מעצר במשך תשע שנים בסך הכול.

הבית במזרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית במזרעה, השוכנת בין עכו מדרום לנהריה מצפון, שימש את הבהאא אוללה כבית קיץ, עת התגורר בו בשכירות בין השנים 1877-1879, ולפני שעבר לאחוזתו באל-באהג'ה. עבדול בהאא, בנו של הבהאא אוללה, העיד כי:

"יום אחד אמר (הבהאא אוללה): 'לא שמתי מבטי בירק מזה תשע שנים. השדה הוא עולם הנפש, העיר היא עולם הגוף'. כאשר שמעתי בעקיפין על אמירה זו הבנתי כי הוא משתוקק לשדות הפתוחים... באותה עת היה בעכו איש בשם מוחמד פאשה סאפוואט אשר היה בין מתנגדינו הקשים. היה לו ארמון בשם מזרעה, כשישה קילומטרים צפונית לעיר, מקום מקסים, מוקף גנים, עם ערוץ מים זורמים... השגתי את הבניין במחיר נמוך מאוד, כחמש לירות לשנה, שילמתי לו לחמש שנים וכרתתי עימו חוזה. שלחתי עובדים לשפץ את המקום, לסדר את הגן ולהתקין בו אמבט..."‏‏‏[20].

גן רידוואן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן רידוואן השוכן בחלקה הדרום-מזרחי של עכו, בין רחוב עליית הנוער לנחל נעמן[21], היה ידוע בשם "נעמין" כשמו של הנחל בערבית. הוא נשכר על ידי עבדול בהאא עבור אביו, אשר אהב להעביר במקום את זמנו בערוב ימיו. הבהאא אוללה העניק למקום את השם "רידוואן", היינו גן עדן, ונהג לכנותו גם בשמות "ירושלים החדשה" ו"האי הירוק שלנו"‏‏‏[22].

אל-באהג'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אל-באהג'ה

אל-באהג'ה ("מחוז ההנאה") שוכן צפונית-מזרחית לעכו, בין בוסתן הגליל ממערב לשמרת ממזרח. באתר שוכנים "אחוזת אל-באהג'ה" בה התגורר הבהאא אוללה בשנותיו האחרונות החל ב-1879, ובה מת בשנת 1892; ו"מקדש הבהאא אוללה" בו שמורים שרידיו. שני המבנים מוקפים בגנים מטופחים ורחבי ידיים, והאתר ידוע בשם "המתחם הקדוש". "החצר הקדושה" (חארם-אי אקדס) היא חלקו של "המתחם הקדוש" הכולל את שני המבנים ואת הגנים הצמודים להם. מקדש הבהאא אוללה הוא המקום הקדוש ביותר לבהאים, והוא מסמן את הקיבלה‏‏‏[23], אליו הם פונים בעת תפילה. במקום פועל גם מרכז מבקרים.

בית עבדאללה פאשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית זה שוכן בפינה הצפון-מערבית של העיר העתיקה בעכו (כיום רחוב ההגנה). הוא היה אחד מנכסיה של משפחת הבהאא אוללה, ונרכש על ידי עבדול בהאא על מנת לשכן בו את המשפחה המתרחבת וכדי לשמש כמקום לקבל בו את פניהם של עולי הרגל שהגיעו אל העיר. שמו של הבית בא משמו של אחד מבעליו הקודמים, עבדאללה פאשה, מושל עכו בשנות העשרים של המאה ה-19. עבדול בהאא המשיך להתגורר במקום משך 13 שנים עד שעקר לחיפה, ובבנין זה הוחזקו שרידיו של הבאב בהיחבא, עד שהונחו במאוזוליאום שנבנה עבורו בחיפה ב-1909‏‏‏[24].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנים הבהאים בלילה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg