עומאר בונגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עומאר בונגו
(30 בדצמבר 1935; לֵאַוִי (כיום בונגוויל)) (בן 78)
Omar Bongo crop.jpg

מדינה גבון
מפלגה המפלגה הדמוקרטית הגבונזית
נשיא גבון ה-2
תקופת כהונה נובמבר 1967 - 8 ביוני 2009 (כ־41 שנים)
הקודם בתפקיד לאון מ'בה
הבא בתפקיד עלי בונגו

אל חאג' עומאר בונגו אונדימבה (30 בדצמבר 1935 - 8 ביוני 2009) היה שליט גבון מ-1967 ועד מותו. תקופת שלטונו הייתה הארוכה ביותר מכל שליטי אפריקה.

ראשית חייו ודרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1935 כאלברט-ברנאר בונגו בעיר לֵאַוִי (הקרויה כיום על שמו בונגוויל) בדרום-מזרח גבון, אז מושבה צרפתית. התחנך בברזוויל, ולאחר לימודיו עבד זמן-מה בשירות הציבורי ולאחר מכן שירת כקצין בחיל האוויר הצרפתי. השתלב בפוליטיקה של גבון עם קבלת עצמאותה ב-1960, ומילא תפקידים שונים בממשלו של הנשיא הראשון לאון מ'בה, שדאג לקידומו המהיר. ב-1966 התמנה לסגן הנשיא, ונשאר בתפקיד זה לאחר בחירות שנערכו ב-1967, ובהן נבחר מ'בה בשנית לנשיא. בנובמבר 1967 מת מ'בה מסרטן. בונגו ירש אותו בתפקיד, והוא בן 32 בלבד, והחל את תקופת שלטונו בת 42 השנים.

בשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עומאר בונגו לצידו של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש

תחת שלטונו נהנתה גבון מיציבות פוליטית, בניגוד לרוב שכנותיה. בונגו רכש לו מוניטין של משכין שלום כאשר תיווך בסכסוכים שונים במדינות אפריקה. בזכות מאגרי הנפט הגדולים והיציבות הפוליטית, זכתה גבון לצמיחה כלכלית גבוהה יחסית למדינות אפריקה שמדרום לסהרה. מנגד, משטר בונגו נטה לרודנות והואשם רבות בשחיתות, ורוב פירות הצמיחה הכלכלית הגיעו לשכבה צרה בלבד.

ב-1968 הכריז בונגו על מעבר למשטר חד-מפלגתי ואסר על פעילות אופוזיציה. הוא נבחר לנשיא (כמועמד היחיד בבחירות) ב-1973, 1979 ו-1986.

ב-1990 אישר את פעילותן של מפלגות נוספות. בבחירות לנשיאות שהתקיימו ב-1993 וב-1998 ניצח את יריביו בפער ניכר [1]. ב-2003 ביטל את ההגבלה החוקתית על מספר הכהונות של הנשיא וב-2005 ניצח שוב בבחירות לנשיאות ברוב של 79.2% והושבע לכהונה נוספת של שבע שנים. מבקריו של בונגו טענו שהבחירות אינן חופשיות והוגנות, עקב אי-עצמאותה של הרשות השופטת, קניית קולות על ידי הממשלה, שימוש בכספי ציבור לתעמולה לטובת הנשיא ועיוות נוהלי הבחירות.[2] לעתים קרובות סיכל בונגו אופוזיציה פוליטית לשלטונו באמצעות קואופטציה - שילובם של מנהיגי אופוזיציה בממשלה.

בשלהי שנות התשעים של המאה העשרים נכרך שמו של בונגו בשערוריות-ענק כספיות בחברת הנפט הצרפתית אלף אקיטן (Elf Aquitaine), אך לטענתו העניין הוא סוגיה צרפתית פנימית. נטען כי החברה שילמה מיליוני אירו ישירות לחשבונותיו של בונגו בתמורה לזיכיונות קידוח. כמו כן נערכה בצרפת חקירה נגדו ונגד חמיו, נשיא הרפובליקה של קונגו דֶנִי סאסוּ נְגוּאֵסוּ, בחשד כי השתמשו בכספי ציבור לרכישת נכסים פרטיים בצרפת. [3]

בונגו החזיק ברסן השלטון בגבון עד מותו ממחלה ב-2009.

משפחתו וחייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השבעים התאסלם בונגו, אף שהמדינה שבראשה הוא עומד היא נוצרית ברובה, ושינה את שמו הפרטי לעומאר. בשלהי 2003 הוסיף לשם משפחתו את השם אוֹנדימבַּה, שמו המסורתי של אביו.

אשתו הראשונה של בונגו הייתה הזמרת פּאטיֶנס דאבַּני. בונגו התחתן בשנית עם אדית לוסי, אשת עסקים ורופאה, בתו של נשיא הרפובליקה של קונגו, סאסו נגואסו. לוסי נפטרה במרץ 2009.

לבונגו נולדו ילדים רבים, לא כולם מאשתו. רבים מבני משפחתו מכהנים במשרות רמות. בתו הבכורה פסקלין מ'פרי כיהנה בעבר כשרת החוץ, ובעלה מכהן כשר האוצר. בנו עלי מונה ב-1999 לשר ההגנה, ולאחר מותו של עומאר נבחר לרשת אותו בנשיאות גבון.

כרבים מבני קבוצתו האתנית, היה בונגו נמוך-קומה, ולעתים הופיע בציבור בנעלי פלטפורמה המסוות מעט תכונה זו.

מעריכים כי בונגו היה אחד מראשי המדינה העשירים בתבל, הודות לכספים ששילמו לו חברות נפט בתמורה לזיכיונות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]