צמיחה כלכלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צמיחה כלכליתאנגלית: Economic Growth) היא גידול האפשרויות של משק לצריכה או לייצור מוצרים, דבר שלרוב גורם לגידול בתוצר הכלכלי. המושג מתייחס לרוב להתנהגות משק לאומי, קרי, מכלול הביצועים של כלל ענפי המשק (התוצר המקומי הגולמי, תמ"ג), לעתים נעשה בו שימוש גם בהקשר צר יותר, לגבי ענף כלכלי מסוים (חקלאות, תעשייה, או המגזר העסקי למשל), ואף לגבי חברה ספציפית.

תוצר המשק יבוא לידי ביטוי בכמות ההון הקיים בו, בגודל הייצוא ממנו, ובכל תפוקה אחרת של המשק. נתוני הצמיחה הם יחסיים - הם אינם מבטאים את גודל תפוקת המשק, אלא רק את השינוי החל בו. הנתון מוגדר לרוב לפי אופי שנתי (כשנאמר כי הצמיחה בסין ב-2005 הייתה 10%, למשל, המשמעות היא שתפוקת המשק הסיני בשנת 2005 גדלה ב-10 אחוזים לעומת התפוקה בשנה הקודמת). צמיחה נמדדת גם בתקופה קצרה יותר של רבעון, אך כדי שלא ליצור הטעיה עקב הבדלים עונתיים (באירופה, למשל, בחודשי הקיץ גדל משמעותית מספר התיירים לעומת חודשי החורף, אך אין הדבר משקף צמיחה), מושווה הרבעון לרבעון המקביל בשנה הקודמת.

פעמים רבות נתוני הצמיחה משמשים כנתון המרכזי לקביעת תפקודו של משק - כך, ירידה בתוצר (צמיחה שלילית, או לחלופין צמיחה חיובית נמוכה) תעיד על האטה או מיתון במשק, וגידול בצמיחה יעיד על שיפור כלכלי. מכאן גם מהווה הצמיחה יעד מדיניות מרכזי.‏[1]

עקומת התמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עקומת התמורה
עקומת תמורה (ראו הסבר מפורט תחת הכותרת 'עקומת התמורה')

לכל משק יש משאבים מוגבלים, אם זה כמות האדמה שברשותו, כמות משאבי האנוש או משאבי ההון, ולכן המשק מוגבל בבחירותיו הכלכליות. עקב כך המשק מחליט באלו תחומים ברצונו להשקיע ובאיזו כמות. לדוגמה משק לאומי יכול לבחור להשקיע בחינוך ובהשכלה על חשבון סלילת כבישים. צמיחה כלכלית מבטאת את הגידול במשאבים המאפשר להגדיל את התוצר הכולל שלא על חשבון תוצרים אחרים. במצב של צמיחה כלכלית המשק יוכל הן לסלול יותר כבישים והן להשקיע יותר בחינוך ובהשכלה. (ראו גרף עקומת התמורה)

עקומת התמורה מראה בצורה חזותית את הבחירה ששוק עושה. העקומה מבטאת את האפשרויות הכלכליות שעומדות בפני השוק. כפי שניתן לראות בגרף, נקודות A1, A2 ו-A3 מראות בחירות שונות ששוק עושה במסגרת האפשרויות שעומדות לפניו, לפי עקומת תמורה L, כך שבכל אפשרות השוק מחליט לקנות יותר ממוצר מסוים על חשבון המוצר האחר. לאחר צמיחה כלכלית המתבטאת בתזוזת עקומת תמורה L לעקומת תמורה H, למשק יש יותר אפשרויות בחירה ולכן הוא בוחר בנקודה B אשר מאפשרת לו להגדיל את הכמויות אותם הוא מייצר בלא ויתור.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברות המסורתיות של קדם המהפכה התעשייתית, המבנה הכלכלי היה כזה שבו לא הייתה משמעות למושג צמיחה. מבנה המשק היה משומר כשהיה במשך דורות, והתבסס כמעט בלעדית על חקלאות, כשכמות התוצרת החקלאית הייתה תלויה בצורך המקומי בלבד. ללא ענפי תעשייה, ללא ייצוא ובלא קיום של פעילות עסקית, כשמתלווה לכך הקיפאון בגידול האוכלוסייה, נמנעה מהמשק כל אפשרות של התפתחות וגידול.

צמיחה בקנה מידה ניכר לעין החלה להתפתח רק עם התפתחות התעשייה, עם תחילת המאה ה-18, ובאופן משמעותי יותר רק במאה ה-19. עם הופעת הקטר הראשון, גלגלי התעשייה באירופה ובעולם שלימים ייקרא המערבי החלו לנוע בקצב הולך וגובר, כשהפעילות החקלאית שהיוותה מאז ומעולם את רובה של הכלכלה מאבדת בקצב גדל והולך את מקומה לתעשייה.

בוא התעשייה אל עולם המסחר הביא עמו מספר תופעות שהניעו את הכלכלות אל המבנה בו הן מצויות כיום, אל כלכלת שוק ענפה המבוססת על הון ותחרות. התפתחותם של כלי תחבורה יעילים יותר הגדילו את טווח הפעילות העסקית (שורשי הגלובליזציה מצויים בכך); התפתחות הרפואה הביאה עימה גידול חסר תקדים באוכלוסייה, שהביא עמו דרישה הולכת וגדלה לצריכה; הון פרטי, יזמות וכלכלה חופשית נשמו את נשימותיהן הראשונות.
השימוש במושג "צמיחה" במובנה המדויק כפי שהוא נתפש היום, נעשה רק לאחר מלחמת העולם השנייה, בה פותח לראשונה המושג לפיו נמדדת הצמיחה - התוצר הלאומי הגולמי.

צמיחה שלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמיחה, כשמה, מבטאת גידול בתוצר המשק, אך לעתים המשק אינו נהנה מגידול אלא מקיטון - מצב זה של ירידה בתוצר הכולל של משק מכונה צמיחה שלילית.

צמיחה שלילית נדירה יותר, בעיקר בשל גידול האוכלוסייה - מגמת גידול האוכלוסייה ברוב מדינות העולם מביאה עימה יותר כוח בגיל העבודה, המביא עמו תועלת כלכלית, ותורם לצמיחה. מסיבה זו, צמיחה של 1% בישראל למשל תהווה מיתון, שכן גידול זה בתוצר קטן מגידול האוכלוסייה, ולכן המשמעות היא פחות תוצר לאדם.

פעולות לעידוד הצמיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו מגוון רחב של פעולות העשויות לתרום לצמיחתו של משק. ככלל כל פעולה אשר תגדיל את משאביו של משק או שתאפשר לו לבצע את פעולותיו בפחות משאבים תגרום לצמיחה כלכלית. עם זאת, נהוגות כמה פעולות הנעשות כדי להביא משק לצמיחה:

  • עידוד השקעות, בעיקר של גורמים חיצוניים: עידוד בעלי הון להשקיע בשוק המקומי, עניין זה יתבטא פעמים רבות בבניית מפעלים, ריכוז פעילויות במשק זה או הרחבת פעילויות קיימות. התרומה של השקעות אלה לצמיחה תתבטא בדרך כלל באמצעות יצירת מקומות עבודה, וכן הזרמת הון למשק והזרמת מטבע חוץ, התורם לייסוף המטבע המקומי, וככלל מהווה סימן להתעוררות המשק (בהודו למשל, הנחשבת לשוק מתעורר במיוחד, נהוג לציין כי השקעות החוץ במגמת עלייה תלולה על מנת להדגים התעוררות זו).
  • עידוד השתתפות בשוק העבודה: כאמור, צמיחה פירושה גידול בתוצר, ולשיעור ההשתתפות בשוק העבודה השפעה מכרעת על כך - מספר עובדים גדול יותר משמעותו למשק הכנסה גבוהה יותר ממסים, ירידה בתשלום קיצבאות לחסרי עבודה, וכמו כן תורמת להקטנת שיעור העוני. בנוסף, גידול בשיעור העובדים יגרור עלייה בצריכה שתוביל שוב למעגל הרצוי - הכנסות גבוהות יותר ממסים, ושיפור ביצועי המשק - צמיחה.
  • הגדלת שעות עבודה וקיצור ימי חופשה יגדילו את התוצר
  • תיעוש: בנייה מאסיבית של מפעלים, בעיקר של תעשייה כבדה. כפי שניתן לראות מדוגמאות היסטוריות (צמיחה של מאות אחוזים במשק הסובייטי בתוכנית החומש הראשונה, או צמיחה בשיעור דו ספרתי בסין בשנים האחרונות), תיעוש, ובעיקר כזה בעל אופי אינטנסיבי ומאסיבי, מוביל במהרה לגידול דרסטי בתפוקת המשק.

כמו כן, פעולות תיעוש יובילו בדרך כלל ליצירת מקומות עבודה רבים, שלרוב אף אינם דורשים השכלה או הכשרה מיוחדת, ולכן יתאימו לשכבות נרחבות בחברה, שכבות שבאופן מסורתי לא צלחו בהשגת עבודה.

מדינות מפותחות אל מול מדינות מתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצמיחה משמעויות שונות בכלכלות איתנות ומפותחות לעומת משמעותה בכלכלות חלשות הנמצאות ברמת תיעוש ופעילות מסחרית נמוכה. עבור כלכלה מתפתחת, צעדים קלאסיים שיינקטו, כדוגמת תיעוש מהיר, או ליברליזציה של המשק יביאו עימם לרוב נתוני צמיחה מרשימים.

יש הטוענים כי בכלכלתה של מדינה מפותחת, הנמצאת כבר ברמת תיעוש גבוהה ומצויה בכלכלת שוק יציבה, יש פחות מקום לרפורמות מרחיקות לכת בכלכלה, ופחות מקום לצמיחה - כלומר פוטנציאל הצמיחה שלהן יהיה קטן יותר משל כלכלה מתפתחת. מסיבה זו הכלכלות בהן קצב הצמיחה הוא הגבוה ביותר הן דווקא אלה של המדינות המתפתחות, בעוד בקרב המדינות המפותחות, קצב הצמיחה יציב ועל פי רוב אינו עולה אל מעבר אחוזים בודדים.

מהצד השני - יש האומרים שירידת קצב הצמיחה נובע ממקור אחר. במדינות מתפתחות הצומחות במהירות מבוצעות בעיקר רפורמות של תיעוש וליברליזציה, בזמן שבמדינות מפותחות יש תופעה הפוכה של הגברת הרגולציה, התערבות הממשל במשק, ושיפור בשירותי הממשל החורג מהיקף הצמיחה. מדינות שנמנעות ממגמה זו ממשיכות לצמוח באופן מהיר למרות שכלכלתן נחשבת למפותחת.

משמעויות הצמיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמיחה גבוהה יותר תוביל הגדלת הון המדינה, וכן הגורמים הפרטיים הפעילים בה. גידול זה מוביל בדרך כלל לשיפור השירותים מהמדינה (גידול בתקציבים השונים), והגידול בהכנסות הגורמים הפרטיים עשוי להוביל להגדלת משכורות העובדים ולהאצת יזמותם במשק המדובר, וכל אלה - לעלייה ברמת החיים. בשל כך, ראיית הצמיחה כגורם בעל חשיבות מכרעת היא עניין שבקונצנזוס.

על אף תמימות הדעים באשר לחשיבותה הלא מבוטלת של צמיחה חיובית ויציבה לקיומו של משק בריא משגשג ותאב חיים, יש רבים המערערים על המעמד הדוגמטי כמעט של נתוני הצמיחה העומד בבסיס מדיניותן הכלכלית של מדינות וארגונים כלכליים רבים. עימם נמנים:

בעלי אג'נדה שמאלית יותר יטענו כי הנהנים הגדולים, ולעתים אף הבלעדיים של הצמיחה הם השכבות החזקות וכמו כן יטענו כי החתירה המתמדת של מדינות רבות לגידול הצמיחה לא באה כדי לשפר את ביצועי המשק, אלא כדי להשריש במשק אופי ליברלי-קפיטליסטי, לכן, פעמים רבות חתירה זו לעבר הגדלת הצמיחה תכלול פעולות קפיטליסטיות מובהקות כמו הקטנת מסים, הקטנת קצבאות, חיזוק המעסיקים על פני העובדים, או הענקת הטבות למשקיעים ולבעלי הון. קיימת ביקורת נוספת על עצם יכולתו של מושג הצמיחה לתאר נאמנה את מצבו האמיתי של המשק; כך למשל, מנתונים שפורסמו על ידי ממשלת בריטניה, ההתחממות הגלובאלית גובה מחיר אסטרונומי של 7,000 מיליארד דולר בשנה - שווה ערך לכ-10% מהתוצר של העולם כולו, אלמנט זה ואחרים אינם באים לידי ביטוי בנתוני הצמיחה, ועלולים ליצור מצג שווא, לדוגמה - הקמתה של תחנה לייצור חשמל מפחם תהווה תועלת כלכלית אם זו תהיה יעילה ותיצור מקומות עבודה חדשים, אך למעשה, ייתכן כי נזקיה הסביבתיים של תחנה זו מביאים לכך שזו מהווה נטל כלכלי ולא נכס, או לכל הפחות תועלתה הכלכלית תהיה קטנה יותר מכפי שתוצג בנתוני הצמיחה. מאידך, יאמרו הכלכלנים השמרניים יותר, כי הצמיחה היא האינדיקציה הטובה ביותר, גם אם לא מושלמת, למצב המשק. לפי התפישה הניאו ליברלית, על אף נטייתה של הצמיחה להועיל יותר לשכבות העשירות יותר, סופה שתחלחל גם לשכבות העניות יותר, וגם אלה ייזכו ליהנות מפירותיה - פירות כגון עלייה בשכר ויצירת מקומות עבודה חדשים. לטענתם, הצעדים הננקטים פעמים רבות בליברליזציה של משק הם הכרחיים לצורך השגת צמיחה במשק. בנוסף, מלבד ההשפעות הכלכליות של צמיחה גבוהה, מציינים השמרנים כי קיים קשר חיובי חזק בין יציבות חברתית לבין צמיחה כלכלית.

בניתוח הצמיחה יש לשים לב גם למספר פרמטרים המשפיעים על החיסכון הלאומי, ובכמה הם גדלו לעומת התוצר הלאומי:

  1. היבוא
  2. הצריכה (סך הצריכה הפרטית והממשלתית)
  3. היצוא
  4. ההשקעות (וליתר דיוק ההשקעה הנקייה = ההשקעות פחות הפחת על ההשקעות).

כאשר אומרים, למשל, כי צמיחה היא מוטת יבוא, הכוונה היא כי היבוא גדל בקצב מהיר יותר מאשר קצב הצמיחה, הוא הדין גם לגבי המדדים האחרים אשר הוזכרו כאן.

בדרך כלל, מקובל להתייחס באופן שלילי לצמיחה מוטת יבוא או צריכה (ובעיקר, כאשר היא מוטת כל אחד משני המדדים הללו, או כאשר סך צירופם יחד גדל בקצב מהיר מקצב הצמיחה). באותה מידה, מקובל בדרך כלל להתייחס באופן חיובי לצמיחה מוטת יצוא או השקעות (ובעיקר כאשר היא מוטת כל אחד משני המדדים הללו, או כאשר סך צירופם יחד גדל בקצב מהיר מקצב הצמיחה). הסיבה לכך היא שכאשר סך היבוא והצריכה גדל בקצב מהיר מקצב הצמיחה, אזי שיעור החיסכון הלאומי ביחס לתוצר הלאומי ירד, בעוד ששיעור זה יעלה כאשר סך היצוא וההשקעות הנקיות גדל בקצב מהיר יותר מקצב הצמיחה. הגדלת היבוא היא גורם המשפיע לרעה על החיסכון הלאומי ואילו הגדלת היצוא וההשקעה הנקייה משפיעים לחיוב על החיסכון הלאומי. כמו כן, הגדלת הצריכה (ממשלתית ופרטית כאחת) אמורה, בדרך כלל, לגרום לגידול ביבוא ולהקטנת היצוא, אף שהשפעת הצריכה כשלעצמה על החיסכון הלאומי היא נייטרלית.

צמיחה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת ישראל

המשק הישראלי, על אף היותו צעיר יחסית בקרב השחקניות הגדולות בזירה העולמית, ידע כמה וכמה תמורות משמעותיות בטרם הגיע אל מקומו הנוכחי.

ממסד מאורגן יחסית, בסיס כלכלי של כמה עשרות שנים וסיוע בריטי ממושך, הביאו את ישראל לעמדת פתיחה יוצאת דופן ביחס לשכנותיה במזרח התיכון. למרות שהייתה שרויה במלחמת העצמאות, עדיין נהנתה ישראל מצמיחה חיובית, עובדה מפתיעה ויוצאת דופן במיוחד, שחזרה על עצמה מספר פעמים.

בתחילת שנות החמישים, בעקבות הוצאות ממשלתיות גבוהות לצורך קליטת העלייה המאסיבית והצורך בהזרמת כספים לצורכי ביטחון, ידעה ישראל משבר כלכלי חריף (תקופת הצנע), בו המשק סבל ממיתון והאטה כוללת. אך לגידול המאסיבי באוכלוסיית ישראל בשנותיה הראשונות יחד עם ההשקעה המאסיבית שנעשתה בתשתיות, כמו גם המתיחות בינה לבין מדינות ערב, שהביאה את ישראל לפיתוח סדיר ובקנה מידה רחב של אמצעי לחימה, ומשמעותי לא פחות מכך כספי השילומים מגרמניה - כל אלה הביאו את ישראל בסופו של דבר חזרה אל צמיחה כלכלית. מלחמת ששת הימים הביאה עימה פריחה מחודשת לכלכלה הישראלית, שהפיגה לחלוטין את המיתון שקדם למלחמה, ובשנים שלאחריה נהנה המשק מצמיחה גבוהה.

נאמנה למסורת כי ההשפעה הגדולה ביותר על הכלכלה הישראלית באה מהכיוון המדיני-ביטחוני, הביאה עימה מלחמת יום הכיפורים משבר קשה ביותר למשק הישראלי והאטה משמעותית ביותר בהתנהלותו, כשכמעט כל התחומים נפגעו ממשבר זה.

המשק הישראלי המשיך בדשדושו גם בשנות השמונים (נוסף לקיפאון הכולל גם משבר מניות הבנקים הפתאומי). המשק החל להתייצב רק באמצע עשור זה (שנות ה-80), בעיקר בזכות שורה של שינויים מהותיים בו - שעיקרם היה צמצום ההתערבות הממשלתית. בעקבות רפורמות אלו, וכן בשל גלי עלייה מאסיביים (ולמרות פרוץ האינתיפאדה הראשונה), המשק הישראלי פרץ לגאות צמיחה אדירה עם תחילת שנות התשעים. על אף האטה מסוימת באמצע שנות ה-90, חזר המשק הישראלי בשלהי העשור לנתוני צמיחה גבוהים - בעיקר בזכות ענף ההיי טק שזכה לפריחה חסרת תקדים. פריחה זו קיבלה מכה כואבת בסוף שנת 2000, בעקבות מיתון עולמי, ובעיקר - פרוץ האינתיפאדה השנייה.

לאחר המיתון שעבר המשק הישראלי עם פרוץ האינתיפאדה (הצמיחה ב-2001 הייתה 0% לעומת כשמונה אחוזים ב-2000) חזר המשק הישראלי, יחד עם רוב משקי העולם, להפגין ביצועים חיוביים יותר, כאשר כיום המשק הישראלי הוא מבעלי הצמיחה הגבוהה במערב, עם שיעור של כ-4%–5%, כשגם בישראל נסב דיון ציבורי רחב סביב שאלת המחיר החברתי של הצמיחה הגבוהה, מחיר שהתברר כגבוה למדי עם התרחבות תופעת העוני בישראל בשנים האחרונות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]