פוליטיקה של טורקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
טורקיה
סמל טורקיה

טורקיה היא דמוקרטיה פרלמנטרית ייצוגית.

החוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוקת טורקיה

חוקת טורקיה קובעת את המסגרת החוקית של המדינה. היא קובעת את עקרונות הממשל, ומבטאת את היותה של טורקיה מדינה אחדותית וריכוזית. חוקת טורקיה הרביעית הנוכחית התקבלה במשאל עם ב-9 בנובמבר 1982 לאחר שחוקת 1961 בוטלה עם ההפיכה הצבאית ב-1980. בעוד שחוקת 1961 הושפעה מהחשש לאובדן אופיה הדמוקרטי של המדינה ולכן הרחיבה את מערכת האיזונים והפיקוח בין רשויות השלטון; הלך הרוח ששרר בטורקיה בתחילת שנות השמונים הושפע מהאנרכיה שהתפשטה ברחובות הערים במהלך עשור הקודם, מפעולות הטרור ומאבקי השליטה בין הימין והשמאל. 92% מבעלי זכות הבחירה אשר ניצלו את זכותם והשתתפו במשאל העם תמכו בחוקה החדשה, שצמצמה את היקפן של חירויות הפרט, הרחיבה את סמכויותיו של נשיא טורקיה באופן מרחיק לכת, ביטלה את הסנאט ומסרה כוח רב יותר בידיה של המועצה לביטחון לאומי וכפועל יוצא מכך, גם בידי הצבא. חוקת 1982 ספגה בשל כך ביקורת ותוארה כדוגמה למידה הרבה בה יכול שלטון צבאי להכתיב את תנאי סיומו.

הנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נשיא טורקיה

נשיא הרפובליקה הטורקית הוא האישיות הבכירה בטורקיה ומשמש כראש המדינה. הנשיא המייצג את המדינה ואת אחדותה, מופקד על יישומה של החוקה ועל תפקודן התקין של רשויות השלטון. תפקידיו של הנשיא והליכי בחירתו מוסדרים בסעיפים 101 עד 106 לחוקת טורקיה משנת 1982.

הנשיא המכהן מאז 28 באוגוסט 2007 הוא עבדוללה גול, והוא הנשיא האחד-עשר של טורקיה.

ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ראש ממשלת טורקיה

ראש ממשלת טורקיה הוא ראש מועצת השרים בטורקיה. הוא אחראי על שיתוף הפעולה בין השרים ועל מימושה של מדיניות הממשלה, ועליו לפקח על כך שהשרים פועלים בהתאם להוראות החוקה והחוק. ראש הממשלה מתמנה בידי נשיא טורקיה מקרב חברי האסיפה הלאומית ועליו להציג את שריו בפני האסיפה. האסיפה תאשר את המינוי בהצבאת אימון בתוך שבוע ולאחר שהממשלה תציג בפניה את תוכנית פעולתה. כל אחד מהשרים אחראי בפני ראש הממשלה לעניינים עליהם מופקד משרדו ולפעולות הכפופים לו. משרד ראש ממשלת טורקיה מכונה "באשבקנלק" (Başbakanlık).

ראש הממשלה המכהן בטורקיה בהווה הוא רג'פ טאיפ ארדואן שהינו ראש הממשלה ה-26 במספר. ארדואן הציג את חברי ממשלתו בפני נשיא טורקיה עבדוללה גול (הממשלה ה-60 בתולדות המדינה), ב-29 באוגוסט 2007.

מערכת המשפט בטורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרלמנט הטורקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה

האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה (המכונה בדרך כלל "האסיפה") היא הפרלמנט של טורקיה היושב באנקרה. חוקת טורקיה מעניקה לאסיפה את הזכות החקיקתית הבלעדית במדינה.

550 חברי הפרלמנט נבחרים לחמש שנים על פי מערכת מפלגתית, מ-85 אזורי בחירה. רק מפלגות שזכו ביותר מ-10% מהקולות יכולות להיכנס לפרלמנט. לפיכך, בבחירות האחרונות רק שלוש מפלגות הצליחו לעבור את הסף ולהיכנס לפרלמנט. מאז 1933 קיימת זכות בחירה כללית בטורקיה, וכל אזרח שגילו מעל 18 יכול לבחור. נכון לשנת 2004, היו רשומות במדינה 50 מפלגות, מהשמאל הקיצוני ועד לימין הקיצוני. בית המשפט החוקתי יכול לאסור את קיומן של מפלגות שהן לדעתו אנטי-חילוניות או בעד היפרדות מטורקיה, או למנוע מהן מימון ציבורי.

מפלגות עיקריות בטורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגת הצדק והפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מפלגת הצדק והפיתוח

מפלגת הצדק והפיתוח היא מפלגה ימנית שמרנית בטורקיה, המתוארת לעתים כמפלגה "מוסלמית מתונה". המפלגה נוסדה ב-14 באוגוסט 2001 על ידי רג'פ טאיפ ארדואן והיא המפלגה השלטת בטורקיה מאז שנת 2002.

מפלגת העם הרפובליקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מפלגת העם הרפובליקאית

מפלגת העם הרפובליקאית היא המפלגה הוותיקה בטורקיה ולמעשה קדמה בשמה הקודם הן למדינה והן לאסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה. מצע המפלגה הוא לאומי, חילוני, כמאליסטי וסוציאל-דמוקרטי; סמלה, שישה חיצים לבנים על רקע אדום, מייצג את ששת עקרונות הכמאליזם כפי שהובעו ברפורמות אטאטורק: הרפובליקה, הלאומיות, העממיות, המהפכנות, החילוניות והמדינתיות. המפלגה היא מפלגה עמיתה במפלגת הגג של המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות האירופיות מפלגת הסוציאליסטים האירופאים.

מפלגת התנועה הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מפלגת התנועה הלאומית

מפלגת התנועה הלאומית או בשמה האחר מפלגת הפעולה הלאומית היא מפלגה בטורקיה אשר נוסדה על ידי אלפארסלן טירקש ב-1969. מצעה של המפלגה הוא ימני-קיצוני ולאומני-אתנוצנטרי בעיקרו, ולכן מתנגד להצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי.

חלוקה מנהלתית של טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורקיה היא מדינה אחודה המחולקת בבסיסה לשבעה מחוזות ול-81 נפות. מתחת לנפות נמצאת שכבת השלטון המקומי.

מחוזות טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורקיה - חלוקה למחוזות

טורקיה מחולקת מאז 1941 לשבעה מחוזות (יחיד bölge, רבים bölgeler). למחוזות אין משמעות אדמיניסטרטיבית, והם משמשים לצרכים סטטיסטיים בלבד. המחוזות הם:

נפות טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפות טורקיה

כל מחוז מחולק למספר נפות (יחיד il, רבים iller). סך הכל יש בטורקיה 81 נפות, והן נושאות בדרך כלל את שמה של בירתן (İl Merkezi - "מרכז הנפה"). בראש הנפה, שנקראה בעבר בטורקית עות'מאנית וילאייט (vilayet), עומד מושל - "ואלי" ("vali"), ומינהלת הנפה נקראת "ואליליק" (valilik). בניגוד למחוזות, לנפות יש תפקיד מנהלי ולא סטטיסטי גרידא, והן מהוות גם את אזורי הבחירה בבחירות הכלליות במדינה. איסטנבול מחולקת לשלושה אזורי בחירה, ואילו איזמיר ואנקרה לשני אזורים כל אחת. לנפות ניתן קוד המשמש בין היתר על לוחיות רישוי הרכב שרישוין בנפה וכקידומת לכתובות המיקוד שבתחומה. מספרי הקוד של הנפות הושמו לפי סדר האלפבית הטורקי ביום הנהגת השיטה. הנפה האחרונה באותה עת הייתה נפת זונגולדק שמספרה 67, ולנפות שנוספו לאחר מכן הושמו מספרי קוד לפי סדר היווסדן (זהה לשיטה ולמצב בצרפת).

הצבא הטורקי כגורם השפעה פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכוחות המזוינים של טורקיה

באופן מסורתי, הצבא הוא מוסד פוליטי משמעותי, ונחשב כמגן הרפובליקה של אטאטורק. על פי חוק, הצבא אמור להגן על החוקה הטורקית ועל אחדות המדינה, ולפיכך הוא ממלא תפקיד פוליטי דרך המועצה לביטחון לאומי, כמגינה על אופיה האחדותי והחילוני של הרפובליקה, ועל הרפורמות של אטאטורק. דרך המועצה, הצבא משפיע על מדיניות ההגנה כנגד כל איום על המדינה, כולל בדלנות אתנית או קיצוניות דתית. בשנים האחרונות, רפורמות הביאו למאמצים להחליש את האחריות של הצבא בפני החוקה, תחת תוכנית של התאמה לדרישות האיחוד האירופי ונוכחות אזרחית גוברת במועצה לביטחון לאומי. למרות ההשפעה הרבה שלו בנושאים אזרחיים, הצבא זוכה לתמיכה חזקה מהאומה, ונחשב כמוסד שזוכה לאמון הרב ביותר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]