פורטל:עיתונאות/צורות עיתונאות
עיתונות ילדים היא עיתונות המיועדת לילדים (בדרך מגיל הגן ועד גילאי 12 - 13) והעוסקת במגוון נושאים. חלק מכתבי העת המיועדים לילדים נכתבים – באופן חלקי או מלא – על ידי ילדים.
המוציא לאור של עיתונות ילדים יכול להיות גורם פרטי-מסחרי; אך יכול גם להיות גורם ממסדי כגון בית ספר, משרד ממשלתי, ארגון דתי, וכדומה.
כתבי עת לילדים כוללים בדרך כלל, לצד מאפיינים חדשותיים (כתבות או ראיונות בנושאים שמעניינים את קבוצת היעד), גם סיפורים, איורים, קומיקס, שירים וחידות המותאמים לגילאי קהל היעד. לעיתים קרובות, קיימת כוונה לתרום לחינוך הקוראים ולסוציאליזציה שלהם.עיתונות מקוונת היא עיתונות המתקיימת ברשת האינטרנט. עיתונות זו נוסדה במהלך שנות ה-90 עם התפתחות האינטרנט, וחוללה שינוי משמעותי בתפיסה של העיתונות המסורתית. ייחודיותה בפלטפורמה האינטראקטיבית, המאפשרת זמינות ונגישות גבוהה של מידע עדכני, וכן מאפשרת לקורא להביע דעתו על הכתוב, ולעיתים אף לתפוס את תפקיד העיתונאי וליצור כתבות בעצמו.
אתרי העיתונות המקוונת מציעים מגוון רחב של מידע ופרשנויות שמתעדכנים בכל שעות היממה. הם זוכים לפופולריות רבה בקרב הגולשים בשל ההפצה ההמונית, שהיא פעמים רבות חינמית, ומשנים את ההיררכיה שקיימת באמצעי התקשורת ואת המודלים הכלכליים שמיוחסים לעיתונות המסורתית.עיתונות נשים כוללת עיתונים וכתבי עת שקהל היעד שלהם הוא בעיקר נשים והם מוגדרים במוצהר כעיתוני נשים. בנוסף לעיתונים, קיימים מדורי נשים בעיתונים כלליים ומוספים המצורפים לעיתונים ונתפסים כמוספי נשים. בדרך כלל רוב הכותבות בהם הן נשים. עיתוני הנשים, המדורים והמוספים עוסקים בעיקר בעצות לנשים ביחס לטיפוח הבית ולטיפוח היופי, נושאי צרכנות, בריאות, אופנה, מזון, זוגיות, הורות וחינוך.
חוקרים ועיתונאים מתקשים למצוא הסבר לתפוצתם הרחבה של עיתוני הנשים, למרות הדעה הרווחת המייחסת להם רמה שטחית.עיתונות נתונים (נפוץ גם המונח עיתונות מונחית נתונים) היא הכינוי של תהליך וסוגה עיתונאיים המבוססים על ניתוח וסינון של נתונים רבים – ובפרט נתוני עתק – לשם יצירת סיפורי חדשות או שיפורם. הנתונים משמשים למציאת תגליות חדשות, לביסוס טענות באמצעים סטטיסטיים, להצגת מידע מעניין באופן ויזואלי (כגון גרפים ומפות), ועוד.
כרעיון, עיתונות מבוססת מאגרי מידע הייתה קיימת הרבה לפני המצאת המונח. התפתחויות טכנולוגיות וחברתיות הקשורות לנתוני עתק, קוד פתוח, גישה חופשית, נתונים חופשיים ועוד איפשרו ניתוח נתונים בקנה מידה חסר תקדים.עיתונות ערבית ובכללה עיתונות וכתבי עת המתפרסמים בשפה הערבית קיימת משלהי המאה ה-18, העיתונות הערבית מתפרסמת בארצות ערב, אך גם מחוץ להן.
ראשית העיתונות הערבית בשלהי המאה ה-18 בעקבות השפעה מערבית שהביאו עמם המגעים של האימפריה העות'מאנית עם שכנותיה ופלישתו של נפוליאון למצרים. העיתונות הערבית התפתחה לאט והתבססה בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה-19 תוך התגברות על קשיים רבים, העדר אמצעים טכנולוגיים וחוסר העניין של הציבור ושל השלטון היו לרועץ למיזם הצעיר. עם הזמן התפתחה העיתונות הערבית, תחילה ביוזמת השלטונות ובהמשך גם ביוזמה פרטית. עם קבלת עצמאות מעול האימפריה העות'מאנית ובהמשך ממשטרי הכיבוש המערביים באמצע המאה ה-20, החלו העיתונים הערביים להיות תחת השפעת השלטונות המקומיים שהיו ברובם לא דמוקרטיים. הם השתמשו בעיתונות לצורכי המשטר, תוך פגיעה בחופש הביטוי של העיתונאים.
לא כל העיתונים בשפה הערבית יוצאים לאור בארצות ערב, חלקם פועלים ממרכזים מערביים דוגמת לונדון. עיתונים אלה מופצים בכל רחבי המזרח התיכון.עיתונות צהובה (ביחיד: צהובון) הוא כינוי גנאי לעיתונות הנתפסת כבלתי-איכותית, העוסקת בעיקר ברכילות, מין ושערוריות ובהן שערוריות מין, ופונה לרגשותיו ויצריו של קהל היעד תוך שימוש בשיטות כתיבה, עריכה ועיצוב סנסציוניות.
המלה "צהוב" התייחסה לספרים ומגזינים זולים כבר ב-1846, על שום הכריכות הצעקניות ששימשו לעטיפתן (במיוחד סדרת הקומיקס "הילד הצהוב"). המונח "עיתונות צהובה" היה בשימוש כבר אז לתיאור "עיתוני השחיתויות", שהתריעו על שחיתויות, אמיתיות או מזויפות, בקרב אנשי ממשל, ועיתונים אלו הודפסו על נייר לא מעובד שהיה בעל גוון צהבהב.