הורות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אם ושני ילדיה במינסוטה, 1933
אם ובנה, 2007

המונח הורות מתאר את הפעילות בתוך המשפחה הכרוכה בגידולו של ילד עד להפיכתו לאדם עצמאי.

דרכים ליצירת הורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יחסי מין בין הורי הילד.
  • אימוץ - הליך המקנה לאדם מעמד חוקי של הורה על ילד שנולד להורים אחרים, בין אם בגלל ויתור על זכויות הוריות של הורה ביולוגי או מותו.
  • הפריה מלאכותית - הפריית הביצית שלא באמצעות קיום יחסי מין. לעתים הזרע או הביצית מקורם בתרומה.
  • פונדקאות - אישה הנושאת ברחמה ילד עבור בני זוג במטרה שיהוו לו הורים, לרוב במקרים בהם האם אינה מסוגלת להרות ולרוב באמצעות הסכם כתוב.

סיבות להורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצון בילדים יכול לנבוע מסיבות שונות ומגוונות, בהן:

  • דחפים ביולוגיים, כגון דחף של אשה להיות בהריון ולהמשיך את קיום המין האנושי.
  • רצון לתחושה של איחוד ו"עוגן" לבן זוג אהוב או כזה המעניק יציבות.
  • רצון להתאים לנורמות חברתיות וללחץ מצד המשפחה.
  • רצון להותיר חותם היסטורי ולבנות פרק המשך לסיפור החיים.
  • רצון להבטיח רמה מסוימת של ביטחון בתמיכה עתידית בגיל הזיקנה או הבטחת קיום יורשים.
  • רצון לתת ולקבל אהבה.
  • אמונה דתית שלפיה יש בכך מצווה.
  • רצון בהכנסת תוכן נוסף לחיים וחיפוש משמעות.
  • רצון "לחוות את הילדות מחדש" ולתקן טעויות שבוצעו על ידי ההורים.
  • רצון לתקן זוגיות במשבר על ידי הכנסת גורם חדש.

השפעה תרבותית על הרצון להורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות האנתרופולוגית מקובל היה כי הורות (או "העמדת צאצאים") היא אחד המאפיינים של כל משפחה, וכי הרצון להיות הורים הוא תכונה מהותית של כל אדם באשר הוא אדם. כיום מקובלת בקרב חוקרי מגדר העמדה לפיה על אף שיש בסיס ביולוגי ואינסטינקטיבי לרצון להיות הורים, הרי שהפרשנות התרבותית הניתנת לבסיס ביולוגי זה גורמת לו לקבל משמעויות שונות לחלוטין בקהילות שונות.

לחיזוק טענתם מצביעים חוקרים אלו על העובדה שבמדינות צפון אירופה שיעור הזוגות הנשואים שאינם מביאים ילדים לעולם נמצא בעלייה מתמדת בעשורים האחרונים, ומגיע בארצות מסוימות, כמו גרמניה, לכשליש מהאוכלוסייה.

אלהורות היא מצב בו בני זוג או יחידים בוחרים שלא להיות הורים.

המסגרת לקיום ההורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר מסגרות לקיומה של הורות:

  • בדרך כלל נוצרת ומתקיימת הורות במסגרת הזוגיות של חיי הנישואין. בשנים האחרונות גוברת בעולם ובישראל המגמה של זוגיות והורות גם ללא נישואין.
  • משפחה חד-הורית, עקב גירושין, התאלמנות, או החלטה מלכתחילה של ההורה לגדל ילד לבדו, למשל במקרה של אימוץ של הורה יחידני או במקרה של הריון ללא בן זוג.
  • הורות אחרת, בה אישה וגבר שאינם בני זוג חוברים יחד על מנת להביא ילד לעולם ולגדל אותו יחדיו.

הורות הומו-לסבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הורות הומו-לסבית, זכויות להט"ב

הורות הומו-לסבית היא הורות שבה הורי הילד הם זוג הומואים או זוג לסביות, או כזו שבה לפחות אחד מהורי הילד הוא הומו או לסבית. כיום קיים מגוון של מסגרות משפחתיות המאפשרות ללסביות ולהומואים להיות הורים. ההכרה החוקית במשפחות אלו מתרחבת בשנים האחרונות.

השפעת ההורים על התפתחות ילדיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגיל הינקות, לסביבה שבה נמצא הפעוט יש השפעה רבה על ההתפתחות העתידית שלו במישורים רבים‏[1].

להורים יש יכולת רבה להשפיע על התפתחות השליטה העצמית של ילדם‏[1]. הם מהווים עבורו מודל לחיקוי של אסטרוגיות לויסות עצמי שיוכל להפנים בהדרגה. כמו כן, הם יכולים לספק לו את העידוד וההזדמנויות להסתנות בהן בכוחות עצמו‏[1].

יש להתאים את דפוסי ההורות למאפינים האישיים של כל ילד. זאת משום שהמזג‎ של כל ילד משפיע על האופן שבו הוא מגיב להוריו‏[1].

השכלת ההורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלת ההורים תורמת להתקדמות הילד הן בטרם הכניסה לבית הספר והן במהלך הלימודים במערכת החינוך[2].

השכלת ההורים יכולה להשלים ואף להחליף את התשומות הניתנות לתלמיד במסגרת בית הספר. לכן יש חשיבות רבה יותר להמעורבות של ההורים במקום שבית הספר נכשל במילוי תפקידיו, כמו הקניית ידע ופיתוח חשיבה[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הורות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Berger, Andrea , (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 61-90). Washington, DC, US: American Psychological Association
  2. ^ 2.0 2.1 מומי דהן, נטליה מירוניצ'ב, איל דביר ושמואל שי (2002). האם הצטמצמו הפערים בחינוך? על הגורמים הקובעים זכאות לתעודת בגרות בישראל - חוברת 2. ירושלים: מכון ון ליר.