פיליפ פייט
 | |
| לידה |
13 בפברואר 1793 ברלין, פרוסיה |
|---|---|
| פטירה |
18 בדצמבר 1877 (בגיל 84) מיינץ, גרמניה |
| מקום לימודים |
אקדמיית דרזדן לאמנות יפה  |
| תחום יצירה | ציור |
| זרם באמנות | רומנטי |
| הושפע על ידי | קספר דויד פרידריך |
  | |
פיליפ פייט (בגרמנית: Philipp Veit; 13 בפברואר 1793 – 18 בדצמבר 1877) היה צייר גרמני ממוצא יהודי, שחידש ופיתח את שיטת ציורי הפרסקו.[1]
ביוגרפיה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפ פייט נולד ב-1793 היה בנם של הבנקאי היהודי שמעון פייט ובתו הבכורה של משה מנדלסון, ברנדל (לימים דורותיאה שלגל). לאחר הגירושין של הוריו בשנת 1799, פיליפ פייט שהה בתחילה אצל אמו והתגורר איתה ועם בעלה השני פרידריך שלגל בפריז ובקלן, לפני שחזר לאביו בברלין בשנת 1806 וסיים את לימודיו שם.[2]
משנת 1808 למד ציור באקדמיה לאמנות בדרזדן.
במהלך מלחמות נפוליאון התיידד עם ג'וזף פון אייכנדרוף ופרידריך דה לה מוטה פוקו. בשנת 1814 צייר כמה תמונות, ביניהן תמונה עבור כנסיית היילנישטאדט ליד וינה. לאחר מכן הלך בעקבות אחיו הצייר לרומא בשנת 1815, שם פגש את הרומנטיקנים הגרמנים שקראו לעצמם לוקאסבונד.
קבוצה זו הורחבה ונקראה "תנועת הנצרתיים". ביניהם היו פטר פון קורנליוס, וילהלם פון שדו ויוהאן פרידריך אוברבק, שעבדו בציורי הקיר של הקאזה ברתולדי - ציורים מקראיים כגון "יוסף ואשת פוטיפר", ו"שבע השנים הטובות" (בגלריה הלאומית של ברלין), וכן ציורי פרסקו בווילה מאסימו מתוך "הקומדיה האלוהית" של דנטה.
בשנת 1821 הוא התחתן עם קרולינה פוליני (1807–1890). היא הייתה בתם של הפסל ג'ואקינו פוליני ואשתו בנדטה, לבית גורטלר (1783–1824), שאיתו חיה באותה תקופה. לבני הזוג נולדו חמישה ילדים.
על פי הזמנתו של הכומר בנאומבורג, נוצר הציור "ישו על הר הזיתים" בקתדרלת נאומבורג בשנת 1820.
בשנת 1830 מונה למנהל מכון סטדל בפרנקפורט, שם גם יצר מספר ציורים כנסייתיים, שרובם הופיעו בתחריטים ובליתוגרפיות. כן ביצע פרסקו גדול במכון סטדל, שנושאו היה "הכנסת הנצרות והאמנויות לגרמניה".[3]
ראוי לציון במיוחד ציור התקרה במכון סטדל, המתאר את עבודתם של הפסלים ההלניים הוותיקים ביותר, ואת מגן אכילס אחרי הומרוס. עבור האולם הקיסרי ברומר, הוא צייר את הדיוקנאות של קרל הגדול, אוטו הראשון, פרידריך השני והנרי השביעי. בשנת 1843 הוא ויתר על הנהלת מכון סטדל והעביר את הסטודיו שלו יחד עם סטודנטים לבית המסדר הטבטוני בסקסנהאוזן.
הוא יצר ציור מזבח גדול לקתדרלת פרנקפורט, ובמרץ 1848 נתלתה תמונה גדולה של "גרמניה" בכנסית פאולס. כעת הציור תלוי בחדר המדרגות של המוזיאון הלאומי הגרמני בנירנברג. הוא מיוחס לפייט, אך ייתכן שפייט היה רק מקור הרעיון.
בשנת 1853 התמקם פייט במיינץ, שם הפך למנהל אוסף הציורים, ובין היתר יצר קבוצת ציורים בקתדרלת מיינץ.
עבודתו העיקרית של פייט היא הפרסקו הגדול של "הכנסת הנצרות לגרמניה", מוצגת במוזיאון סטדל בפרנקפורט ואילו ב"אלטה נשיונלגלריה" של ברלין מוצג ציורו של "שתי המריות על הקבר".
הוא נפטר ב-18 בדצמבר 1877 ונקבר בבית העלמין המרכזי במיינץ.
עד סוף ימיו הוא נשאר נאמן לכיוון הסגפני הקפדני של נעוריו, ובעקבותיו הלך גם תלמידו אדוארד ג'ייקוב פון שטיינל.
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פרט מפרסקו בוילה מסימו -
מריה פון ברנוס -
אלגוריה של דת -
גרמניה -
רוסיה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפ פיט (1793-1877), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Frankfurt Lese, Philipp Veit, Frankfurt-Lese (בגרמנית)
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Veit, Philipp". Encyclopædia Britannica. 27 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 973.
- ^ Allgemeine Deutsche Biographie (ADB), Lexikon des gesamten Buchwesens Online