פסטיבל שלוש המקהלות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסטיבל שלוש המקהלותאנגלית: Three Choirs Festival הוא פסטיבל מוזיקה המתקיים מדי שנה בסוף יולי, עובר בין הקתדרלות של שלושה מחוזות (גלוסטרשייר, הרפורדשייר ווסטרשייר), ובמקור הציג את שלוש המקהלות שלהן, שעומדות גם כיום במרכז התוכנית בת השבוע. את הרפרטואר המקהלתי רחב היריעה מבצעת כיום מקהלת הפסטיבל, אבל הפסטיבל מציג גם הרכבים אחרים חשובים וסולנים בינלאומיים.[1] הפסטיבל של 2011 התקיים בווסטר מן ה-6 עד 13 באוגוסט. הפסטיבל של 2012 בהרפורד התקיים במועד מוקדם מן הרגיל, בין 21 ל-29 ביולי, כדי למנוע התנגשות עם האולימפיאדה של קיץ 2012.[2] האירוע מתנהל כיום בקביעות בשבוע האחרון של יולי. יובל ה-300 לפסטיבל שלוש המקהלות המקורי נחוג במהלך הפסטיבל של 2015, שהתקיים בין 25 ביולי ל-1 באוגוסט בהרפורד (מועד הכינוס ה-300 של שלוש המקהלות יחול רק לאחר 2027, משום שבשנות מלחמת העולם הראשונה והשנייה ומגפת הקורונה לא התקיים הפסטיבל.) הפסטיבל של 2023 התקיים בגלוסטרשייר מ-22 עד 29 ביולי.

הפסטיבל מזוהה במידה רבה עם הקריירות המוזיקליות של המלחינים הבריטים אדוארד אלגר וראלף ווהן ויליאמס. נגני העוגב של שלוש הקתדרלות (המתפקדים כמנהל מוזיקלי ומנצח הפסטיבל כשמגיע תור הקתדרלה שלהם לארח את הפסטיבל) הם ג'ריינט בוון (הרפורד), אדריאן פרטינגטון (גלוסטרשייר) וסמיואל הדסון (וסטרשייר).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפססטיבל, שהתקיים במקור במשך יומיים בספטמבר, הוא אחד מפסטיבלי המוזיקה הקלאסית למקהלה הוותיקים בעולם.[3] שמו היה בתחילה "כנס המוזיקה השנתי של שלוש המקהלות", והסברה היא שהוא התקיים לראשונה בגלוסטר בשנת 1715. פרסומת לכנס בשנת 1719 פנתה אל "חברי הכינוס המוזיקלי השנתי באזורים אלה". המוזיקה שבוצעה בו הייתה כנסייתית במובהק. בכנסים המוקדמים, נכללו בקביעות ברפרטואר "טה דאום" ו"יובילאטה" של הנרי פרסל עד 1784, והנדל משל בכיפה בתוכניות המאה ה-18 עם אורטוריות כגון "משתה אלכסנדר", שמשון, יהודה המכבי ומשיח. בריאת העולם מאת יוזף היידן בוצעה לראשונה בפסטיבל של 1800. משנת 1840 בוצעה האורטוריה אליהו של פליקס מנדלסון מדי שנה עד 1930.

המאה ה-19 הביאה עמה את רוסיני, מוצרט ובטהובן, והכנסות הפסטיבל גדלו הודות להופעת הרכבת. עם זאת, מסילות הברזל הביאו עמן גם קהל המונים, תופעה שלא הייתה תמיד לרוח שלטונות הכנסייה, אף כי אולמות מלאים הכניסו כספים. בשנות ה-70' של המאה ה-19, צומצם הפסטיבל לשלוש מקהלות הקתדרלות, וכך הסתיים לתקופת מה תור הזמר האורח רב-התהילה, כיון שסיעה בכנסייה ביקשה לשים דגש על טבען ה"נאות" של הפעילויות המותרות בקתדרלות. מכל מקום, הרשויות האזרחיות דנו בנושא עם רשויות הכנסייה והפסטיבל התחדש כבעבר. יצירות מאת יוהאן סבסטיאן באך, לא הושמעו בפסטיבל עד שנות ה-70' של המאה ה-19, ומיד אחריהן הגיע המלחין המקומי, בן וסטרשייר, אלגר, שיצירותיו החלו להופיע בפסטיבל ושלטו בו במשך רוב המאה ה-20, ככל שהדגש ברפרטואר נע בכיוון מוזיקאים בריטים. הרברט סמסיון, נגן עוגב בגלוססטר בין 1928 ל-1967, בלט בקידום יצירותיהם של מלחינים אנגלים, כולל ביצועי בכורה של יצירות מאת הרברט האולס, ג'רלד פינצי ועוד. יצירותיו של פארי בוצעו גם הן בקביעות. "דה פרופונדיס" שלו הייתה אחת היצירות הראשונות, שהוזמנה במיוחד לפסטיבל ובוצעה בשנת 1891.

פרדריק דיליוס היה עוד מלחין שהושמע או ניצח על יצירות חדשות בשנת 1901, עם "רפסודיית מחול מס' 1" שלו. מלחין אחר היה ראלף ווהן ויליאמס, שיצירתו "פנטזיה על נושא מאת תומאס טאליס" בוצעה לראשונה בשנת 1910, ובעקבותיה "חמישה שירים מיסטיים" בשנת 1911 ו"פנטזיה על מזמורי חג-מולד" ב-1912, זאחריה תפס מקום מרכזי, יחד עם אלגר, בהכנת הרפרטואר המוזיקלי. סמסיון טיפח קשר עם המלחין ההונגרי זולטאן קודאי ושילב יצירות מאת קודאי בשישה פסטיבלים של גלוסטרשייר. עוד שמות היו גוסטב הולסט, ארתור סאליבן, הרברט האולס, ג'רלד פינצי, ויליאם וולטון, ארתור בליס ובנג'מין בריטן, וכן, לאחרונה, לנוקס ברקלי, ג'ון מקייב, ויליאם מתיאס, פול פטרסון וג'יימס מקמילן.

אנתוני בודן ערך רשימה של כמה מן האירועים המשמעותיים ביותר בתולדות הפסטיבל משנת 1709 עד ימינו:[4]

ב-1995 הוקמה "אגודת הפסטיבל" כאמצעי לחסידיו להשתתף באופן פעיל בתמיכה בפסטיבל שלוש המקהלות. מימון הפסטיבל מקורו במכירת כרטיסים, תרומות ותמיכת פטרונים.

בשנת 2010 נוצרה המקהלה הצעירה של פסטיבל שלוש המקהלות, המורכבת מזמרים בני 16–25. מאז משתתפת המקהלה בכל פסטיבל, תחת שרביטיהם של מנצחים שונים. ב-2012 ביצעה המקהלה הצעירה בהרפורד בביצוע בכורה את "Centuries of Meditation", מוזיקה מאת דוברינקה טאבאקובה למילים מאת תומאס טראהרן.[5]

בשנת 2012 החלה תזמורת פילהרמוניה תקופה בת שלוש שנים כתזמורת הבית של הפסטיבל.[6]

ביולי 2019 דווח, ששיבוץ האודה לשמחה של בטהובן לסיום הפסטיבל עורר זעם בקרב תומכי הברקסיט, עקב השימוש בה כהמנון האיחוד האירופאי. לקונצרט זה, שלא כשאר אירועי המוזיקה הגדולים בפסטיבל, לא נמכרו כל הכרטיסים.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lysons, Daniel (1812) History of the Origin and Progress of the Meeting of the Three Choirs
  • Boden, Anthony (1992) Three Choirs: A History of the Festival']' (Stroud: Alan Sutton Publishing Ltd).
  • Boden, Anthony and Hedley, Paul (2017) The Three Choirs Festival, A History. Woodbridge: Boydell & Brewer. ISBN 978-1-78327-209-9
  • Hunt, Donald (1999) Elgar and the Three Choirs Festival (Worcester: Osborne Books).
  • Pink, Andrew (2012) 'Order and Uniformity, Decorum, and Taste: Sermons Preached at the Anniversary Meeting of the Three Choirs, 1720–1800' in Keith Francis & William Gibson et al (eds) The Oxford Handbook of the British Sermon, 1689–1901. Series: Oxford Handbooks in Religion and Theology. (Oxford and New York : Oxford University Press). 215-26.
  • Watkins Shaw, H. (1954) The Three Choirs Festival (Worcester: Ebenezer Baylis and Son Ltd).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]