אליהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור מדומין של אליהו הנביא באחד מארבעת מדליונים משוחזרים ומשובצים בחזית בית בנק הספנות לישראל בע"מ (לשעבר בית פ' קצמן) ברחוב אחד העם 35 בתל אביב

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הוא דמות מקראית, שלפי התנ"ך היה נביא שפעל בזמן מלכותו של מלך ישראל אחאב, וידוע במאבקיו באחאב ובאשתו הצידונית איזבל. לדמותו ניתנה חשיבות רבה במסורת היהודית, והוא נחשב למבשר הגאולה‏[1]. מופיע בספרות יהודית מסורתית גם בשם "אליהו התשבי" ו"אליהו הגלעדי".

דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל אליהו הנביא בקרן הכרמל, במקום בו על פי המסורת התחולל העימות בין אליהו לנביאי הבעל.
פסל של אליהו הנביא בפסוטה

במקרא מצטייר אליהו כדמות קפדנית הפועלת בנחישות, ללא חשש מהמלך או שיקולים פרטיים כלשהם; ביטוי קיצוני לכך מצוי בדברי האל לאליהו שיש לפעול במתינות. עיקר פעולותיו מצויות בספר מלכים, כשהמעשים המרכזיים הם: הבאת בצורת על עם ישראל בשל עבודת האלילים, התוכחה שהטיח באחאב על שחמד את כרמו של נבות היזרעאלי, הרג המוני של נביאי העבודה הזרה ועלייתו בסערה השמימה. אלישע מתואר כתלמידו וממשיכו של אליהו, והסיפורים המשותפים להם מהווים כשליש מספר מלכים.

המקום המרכזי של אליהו בספר מלכים, מתבטא ביהדות בחשיבות הרבה המיוחסת לנביא זה; במחקר דברים אלו הובילו להשערות שונות שלפיהן מחבר ספר מלכים היה מקורב לחוגי הנביאים.

הופעתו של אליהו היא פתאומית‏[2], דבר המהווה רמז ואב-טיפוס להעלמותו שאף היא מתרחשת בצורה פתאומית‏[3]. בסיפורים השונים, במהלך חייו משולבים מעשי ניסים ויציאה מגדר הטבע. סיפורים אלו, וכן הסיפורים על אלישע, שימשו אב-טיפוס בימים מאוחרים לתאר אנשי אלוהים וצדיקים שונים, כמחוללי ניסים, ובעלי יכולות על-טבעיות. תופעה זו מתבטאת ביהדות, במגוון אגדות המתייחסות לדמויות קבליות שונות, כגון האר"י.

דמותו של אליהו מופיעה כאנטיתזה לדמותו של אלישע הנביא תלמידו. אליהו הוא נביא של אש, במובן שהרבה מניסיו קשורים באש והיובש (במעמד הכרמל יורדת אש מהשמים, שליחי המלך שנפגשים איתו נשרפים, הוא גוזר על הארץ שנים של בצורת ועוד). לעומתו אלישע הוא נביא של מים (הוא האיש ש"יצק מים על ידי אליהו" ורבים מנסיו עוסקים במים). אמצעי זה מעצב את דמותו של אליהו כאיש עקש וקיצוני שפועל נגד המערכת ומנסה לשבור אותה כדי ליצור מציאות טובה יותר לעומת אלישע שמסכים לשתף פעולה עם המלכות. בסופו של דבר מעשיו של אליהו נכשלים, ולמרות ההצלחה הזמנית של מעמד הר הכרמל הוא נאלץ לברוח למדבר. בהר חורב, הוא מצטווה להעביר את התפקיד לאלישע ולמשוח שני מלכים שתפקידם יהיה למוטט את ממלכת אחאב.

חלק ממעשיו של אליהו נראים במבט ראשון כאכזריים במיוחד, כך למשל שחיטתם של נביאי הבעל ושריפתם באש מן השמיים של שרי החמישים הבאים לעוצרו בפקודת המלך אחזיה. במקרא אין אנו מוצאים התייחסות מפורשת למעשה זה. ייתכן שהעובדה שמיד לאחר מעשה זה מסופר בפרק ב' בספר מלכים על עלייתו של אליהו לשמיים, מלמדת שמעשהו זה היווה שיקול מכריע אצל האל להחליף את אליהו באלישע. אמנם היות שאליהו לא חטא, הוא איננו עוזב את הארץ כדרך כל בשר (קרי, אליהו לא מת כאחד האדם) אלא עולה בסערה השמיימה. חז"ל לא הסבירו את מעשהו זה של אליהו, אך ר' יצחק אברבנאל, בפירושו לנביאים, מסביר מעשה זה כנובע מחשש של אליהו שאחזיה ושליחיו רוצים במותו ולכן תקף אותם אליהו בצורה קשה. בכך מוקהה עוקצו של מעשהו הקיצוני של אליהו. כך הסביר גם ר' משה אלשייך את מעשהו זה של אליהו.

תכונתו הדומיננטית ביותר של אליהו היא קנאות עזה לאל העברי ומאבק עיקש במפרי דברו; למולו נחשב הנביא יונה לאנטיתזה שלו. דוגמה לתכונה זו ניתן לראות בסיפור הגעתו של אליהו לחורב (הר סיני) והדו-שיח שהוא מקיים עם ה' שם. לאחר שלן במערה בקרבת הר סיני, ה' שואל את אליהו "מה לך פה אליהו", ואליהו מגיב בתשובה המביעה קנאה לה':

Cquote2.svg

קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.

Cquote3.svg
ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק י'

בתגובה לתשובתו של אליהו, ה' מצווה אותו לצאת מן המערה ולעמוד לפניו, ואז מעביר לפניו את מלוא כוחו כדי להראות לו כי דרכו - הדרך הקפדנית והקנאית אינה הנכונה למקרה זה:

Cquote2.svg

וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה', וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה'; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה'. יב וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. יג וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה

Cquote3.svg
ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק י"א

אולם, גם לאחר מכן, כשה' שואל אותו שוב את שאלתו הראשונית - "מה לך פה אליהו", אליהו עונה את תשובתו הראשונית - "קנא קנאתי לה'...". אז, כשראה ה' כי לא שינה את דרכו הקנאית, הכין אותו להכשרת מחליף - אלישע.

סיפורי אליהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליהו נותן לאישה הצרפית את בנה לאחר שקם לתחייה בזכות תפילתו של אליהו.

הסיפורים המופיעים במקרא על אליהו משולבים בנוסח המסורה עם הסיפורים ההיסטוריים על אחאב ויהושפט, ומופיעים בספר מלכים א' פרק י"ז עד מלכים ב' פרק ב', למעט הפרקים כ' וכ"ב.

הבצורת והאלמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליהו מכריז שבשנים הבאות ירד גשם רק לפי רצונו. הכרזה זו מופיעה לאחר פירוט חטאי אחאב והיא כנראה באה כתגובה אליהם. הכרזתו של אליהו מתקיימת ומאגרי המים והמזון בארץ הולכים ומדלדלים. ה' מורה לאליהו להסתתר בנחל כרית שם העורבים מספקים לו מזון, אך לאחר זמן מה הנחל מתייבש ואליהו מצווה ללכת לצרפת שבצידון ולסמוך את מחייתו על אישה אלמנה שם.

אליהו הולך לצרפת - ארץ הצידונים - מולדתה של איזבל, פוגש שם את האישה האלמנה ודורש ממנה מים ולחם. האישה מסכימה לתת לו מים אך היא נמנעת מלתת לו לחם: "וַתֹּאמֶר חַי ה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ"[4] אליהו דורש ממנה את המזון ומבטיח לה ש"כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת-ה' גשם על פני האדמה".

לאחר זמן מה בן האישה האלמנה חולה ומת. האשה מאשימה את אליהו במותו, כיוון שהוא "איש האלהים" ונוכחותו מחישה את העונש על חטאיה. אליהו לוקח מחיקה את הבן המת, מעלה אותו לעלייה בה הוא מתגורר ומתפלל לאל שיחייה אותו אליהו מנשים אותו שלוש פעמים והבן קם לתחייה, ואליהו מחזיר אותו לאמו.

מעמד אליהו בהר הכרמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 3 שנות בצורת אליהו מצווה להתעמת עם אחאב כדי שהבצורת תוכל להסתיים. באותו הזמן אחאב ועובדיה יוצאים למסע חיפוש בארץ אחרי תבן וקש, כדברי אחאב: "אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה". עובדיה, שהציל מאה מנביאי ה' בסתר, פוגש את אליהו. אליהו מורה לו להודיע לאחאב לבוא לפגוש אותו. לאחר הסתייגות, עובדיה הולך לקרוא לאחאב ואליהו מזמין אותו ואת נביאי הבעל שלו למעין דו-קרב בו יוכרע מי האל האמיתי - הבעל או ה'. "וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל"[5] אחאב מקבץ את נביאיו אל הר הכרמל ושם נקבעים תנאי המבחן: כל צד יבנה מזבח, יערוך עליו עצים ויקריב עליו פר אך לא יצית אש. האל שיענה באש מהשמים וישלים את הקרבן הוא האל האמיתי.

נביאי הבעל מנתחים את הפר על המזבח, קוראים לבעל "מהבקר ועד הצהרים" ואף מתגודדים על המזבח, אך אין מענה. אליהו מהתל בנביאי הבעל כשהוא מייחס לאל שלהם תכונות אנוש (שינה, עייפות). לאחר שנביאי הבעל מתייאשים אליהו מקבץ את העם סביבו ומתקן את המזבח ששימש לעבודת ה' שנהרס על ידי שתים עשרה אבנים (כמניין שבטי ישראל). כדי להגדיל את האתגר, אליהו חופר תעלה סביב המזבח ושופך עליו שנים עשר כדי מים. הוא קורא ומתפלל אל ה' ונענה: "וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה"[6]‏ תיאור הנס הוא כל כך מרשים עד שהדים לשוניים אליו אפשר למצוא גם במשנה העוסקת בהלכות הבערת אש ביום טוב: "אין מוציאים את האוּ‏ר לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים"‏[7].

העם הנדהם נופל על פניו וקורא "ה' הוא האלהים", קריאה שהפכה לאחד מפסוקי הייחוד המרכזיים ונאמרת בסוף תפילת נעילה. אליהו שוחט את נביאי הבעל אל הנחל (לא מסופר מה עולה בגורלם של נביאי האשרה‏[8]) ועולה אל ראש הכרמל בציפייה לגשם. הוא שולח את נערו להביט בים וכשהלה חוזר ללא בשורות הוא שולח אותו שוב ושוב. בפעם השביעית הנער אומר שהוא ראה ענן קטן בגודל "כף יד איש" ולאחר זמן מועט השמים מתקדרים בעננים ויורד גשם חזק. אחאב חוזר אל ארמונו שביזרעאל ואליהו רץ לפניו.

מעמד חורב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאיזבל שומעת על מעשי אליהו היא שולחת אליו שליח שיאמר לו: "כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם"[9] אליהו בורח מפני איזבל לבאר שבע, שם הוא משאיר את נערו וממשיך לבדו למדבר. במדבר הוא הולך לישון מיואש תחת שיח רותם, "וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, כִּי-לֹא-טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי"[10] שם פוגש אותו מלאך, נותן לו עוגת רצפים וצפחת מים וקורא לו לקום ולאכול. אליהו אוכל מעט וחוזר לישון. המלאך שב ומעיר אותו וקורא אליו "קום אכֹ‏ל כי רב ממך הדרך". אליהו אוכל והולך "בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה" עד שהוא מגיע אל הר חורב.

בהר חורב אליהו מכריז בפני האל על דרכו הקנאית, בה הוא דבק גם לאחר חזיון בו מתבהר שדרך ה' היא דווקא ב"קול דממה דקה". בעקבות תשובתו השנייה של אליהו האל קורא לו לשוב לדרכו ולמנות שלושה אנשים - את חזאל למלך על ארם במקום המלך הנוכחי בן הדד, את יהוא למלך על ישראל במקום בית אחאב ואת אלישע בן שפט לנביא במקומו. תפקיד האנשים האלו יהיה להמשיך את קנאותו של אליהו‏[11]. אליהו הולך לאבל מחולה שם הוא פוגש את אלישע. אלישע מיד עוזב את ביתו ואת עבודתו והולך אחרי אליהו.

כרם נבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור כרם נבות מופרד בנוסח המסורה (בניגוד לסדר שבתרגום השבעים) מסיפורי אליהו הקודמים. הסיפור מתאר את כישלונו של אחאב להשיג את כרמו של נבות היזרעאלי שהיה קרוב לארמונו, ולגדל בו גן ירק, כישלון בעקבותיו אחאב חוזר לארמונו "סר וזעף" נשכב על מיטתו ולא מסכים לאכול. איזבל שומעת על הסירוב של נבות ומבטיחה לאחאב "אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי". איזבל שולחת פקודות, בשם אחאב, שקוראים לשפוט את נבות על העבירה של קללת אלהים שמכונה בלשון סגי נהור "ברך נבות אלהים ומלך". העבירה הזו, שמשמעותה הפוליטית היא בגידה, הופכת את נבות לפושע פוליטי ולכן לפי החוק הקדום רכושו לאחר מותו לא עובר ליורשיו אלא למלך. איזבל שוכרת שני עדים זוממים שמעידים שנבות אכן ביצע את העבירה והוא נסקל. איזבל שומעת שתוכניתה התבצעה וקוראת לאחאב לרדת לרשת את כרם נבות.

אליהו יורד לקראת אחאב אל הכרם וה' מצווה אותו: "וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה"[12] התוכחה החריפה על מצוות שבין אדם לחברו שמאוד נדירה בספר מלכים שמתמקד יותר בעבירות פולחניות (בניגוד לספרות הנבואה הקלאסית בימי בית ראשון), הרצחת וגם ירשת הפכה לביטוי המתאר עוול חריף וקיצוני. העונש בו ייענש אחאב לפי נבואת אליהו נעשה במידה כנגד מידה.

לאחר מכן אליהו מנבא לאחאב שבית המלוכה שלו ייהרס כמו שקרה לבתי המלוכה הקודמים. אחאב מתרשם עמוקות מתוכחת אליהו, קורע את בגדיו ומתאבל. ה' רואה את האבילות שנוהג אחאב והעונש נדחה לדור הבא.

אחזיהו ובעל זבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של אחאב עולה למלוכה בנו, אחזיהו. אחזיה הולך בדרכי הפולחן של אביו וגם הוא עובד את הבעל. לאחר שהוא עובר תאונה בביתו הוא שולח שליחים לדרוש בבעל זבוב, האליל של עקרון, ולשאול אותו האם הוא יתרפא מפציעתו או שלא.

וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם(ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק י"א)

אליהו פוגש את השליחים בדרך ואומר להם: "הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן"[13]

השליחים חוזרים למלך ומבשרים לו את דברי אליהו. כשהוא שואל אותם איך האיש נראה הם מתארים אותו כ"איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו" ואחזיהו מזהה אותו מיד כ"אליה התשבי" ושולח אליו שר חמישים (מפקד צבאי בראש יחידה של חמישים איש) כדי שיבוא איתו. אליהו מוריד אש מהשמים ושורף את השר ואת אנשיו. אחזיהו שולח שר נוסף וגם אותו אליהו שורף. השר השלישי שנשלח אל אליהו כורע לפניו על ברכיו ומתחנן אליו לבא איתו. בעצת מלאך שנשלח אליו אליהו מסכים והולך איתו אל אחזיהו שם הוא חוזר על נבואתו.

עליית אליהו לשמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור עליית אליהו לשמים שמופיע במלכים ב' פרק ב' הוא סיפור העומד בפני עצמו והוא בעל מבנה כיאסטי.

אליהו הולך יחד עם אלישע תלמידו מבית אל ליריחו ומשם הם יורדים אל נהר הירדן אותו אליהו בוקע לשנים באדרתו. בכל תחנה אלישע פוגש קבוצה של בני נביאים (כנראה נביאים מתלמדים) שמודיעים לו שביום זה יילקח ממנו אדונו, אליהו והוא מחשה אותם. לאחר שאליהו ואלישע חוצים את הירדן אליהו שואל את תלמידו מה הוא מבקש שייתן לו לפני שהוא נלקח ממנו. אלישע מבקש "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", בקשה עליה אליהו עצמו אומר "הקשית לשאול". יש שמפרשים את בקשתו של אלישע כבקשה לקבל שנים שלישים מרוחו של אליהו, אך יש שמפרשים בקשה זו כפשוטה ומצביעים על כך שבסיפורי אלישע יש מספר כפול של ניסים מבסיפורי אליהו.

אליהו עולה במהירות של אש -"בסערה השמים" ואלישע נשאר על הארץ וצועק אליו "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" - קריאה אותה יקרא גם יואש מלך ישראל על אלישע לפני מותו‏[14]. אלישע קורע את בגדיו, לוקח את אדרתו של אליהו וחוזר לירדן. הוא מכה את הירדן באדרתו של אליהו, כמו שעשה אליהו לפני שעלה השמימה, אך הירדן לא נבקע. הוא קורא "איה ה' אלהי אליהו", מכה את הירדן והמים נבקעים. אלישע חוזר ליריחו ויושב שם, אך מכאן והלאה הוא כבר מתפקד כנביא עצמאי ולא רק כנערו של אליהו.

אליהו במסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת היהודית מוזכר אליהו הנביא במיוחד במוצאי שבתות, בליל הסדר של חג הפסח ובברית המילה. יש המזהים באזכורים אלו, ובחזרות הרבות על המילים "אליהו הנביא" פעולות מדדטיביות; כך הרב אריה קפלן טוען בספריו‏[15] לשילוב המדיטציה במסורת היהודית. במוצאי שבת נהוג לשיר מזמורים שבהם מוזכר אליהו הנביא, מפני שעל פי המדרש הוא במוצאי שבתות הוא יושב תחת עץ החיים ומונה את זכויותיהם של ישראל, כתיקון לקנאות ולקטרוג שלו על עם ישראל‏‏‏[16]. בשעת ברית מילה נוהגים להכין כיסא לכבודו "כסא של אליהו" מאחר שהוא נקרא "מלאך הברית". בליל הסדר בקהילות רבות נוהגים להכין לו כוס יין מיוחדת (כוסו של אליהו) ובמהלך הסדר למלאה ביין ולפתוח את דלת הבית לכבוד הגעתו.

התפקיד המרכזי ביותר שתופס אליהו הוא בכך, שהמסורת רואה בו את המבשר לקראת בואו של המשיח. אליהו מזוהה כמחייה מתים, כפוסק הלכה ואף במקורות מסוימים כמביאו של המשיח. זיהוי זה מתבסס על הפסוקים:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.

ספר מלאכי, פרק ג', פסוקים כ"ג-כ"ד
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תנא דבי אליהו

ישנו מדרש בשם תנא דבי אליהו המחולק ל"תנא דבי אליהו רבא" ו"תנא דבי אליהו זוטא" (נקרא גם "סדר אליהו רבא" ו"סדר אליהו זוטא") שמיוחס לאליהו הנביא‏[17], אולם ישנם על כך עוררים‏[18].

בספרות החסידית מופיע אליהו בדמויות רבות ושונות: יש שהוא לבוש כאיכר גוי, ויש שהוא בעל מלאכה עני בדרך כלל הוא מתחזה לזקן בעל סבר פנים מאירות, ומסייע לזקוקים לעזרה.

אליהו בנצרות ובאסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם, בשל כוחו של אליהו להוריד גשמים, המוסלמים רואים בו את "הנביא-הירוק", המסמל מים, חיים ונאות-מדבר. המוסלמים גם רואים בו "עבד-פלאי", העושה מעשים תמוהים ובעל יכולת ראייה על-טבעית. הנביא "אליאס" מן הקוראן מזוהה עם דמותו של אליהו הנביא.

בנצרות, באוונגליונים הסינופטיי, מזוהה דמותו של יוחנן המטביל עם אליהו הנביא. בברית החדשה, יוחנן המטביל הוא המבשר על בוא המשיח. בפסוקים נוספים בברית החדשה‏[19] מצוין כי אליהו הנביא ויוחנן המטביל הם אותה דמות.

לאליהו ישנו מעמד מיוחד בקרב עדת "בני ישראל (הודו)" שטוענים שהתגלה אליהם בקאנדלה אשר בהודו וניבא להם את חזרתם ארצה ביום מן הימים, באותו מקום התגלות ישנו אף סלע שניתן לראות בוא סימני גלגלי מרכבה ופרסות סוסים אשר לטענת העדה משויכים לאליהו הנביא.

וברוב תפילותיהם בחגים או בשמחות מוזכר שמו וניתן למצוא בדר"כ ציור של אליהו הנביא מעל משקוף הבית בכניסה,אם כי מנהג זה הצטמצם במשך השנים עקב התעמרות רבנית למנהג.

לקהילת יהודי הודו וקוצ"ין "זיקה" קירבה לאליהו הנביא מבוצע בברכת מלידה על פי מנהגים כאשר משאירים דלת פתוחה מזמינים מניין בצאת השבת או ביום חול בערב שרים לכבודו במהרה יבוא אלינו משיח בן דויד שמים גם קערה עם 7 פירות חדשים מחלקים סוג של אורז מתוק ואוכלים מאכלים הודים ומברכים על הפירות וברכת הצלחה של בית חדש ימי נישואין חתונות ברכת הגומל לידה קלה ימי הולדת וכל מרבה שמחה

בן אלמוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מותו של אליהו אינו מתואר בצורה בהירה, אלא מלווה באזכור "ויעל אליהו בסערה השמים"‏[20]; דבר זה הוביל לקביעת המסורת, שאליהו בן-אלמוות. דברים אלו באים לידי ביטוי באבות דרבי נתן[21] בקביעה "ואליהו חי וקיים עד שיבוא משיח". עובדת היותו בן החיים, גררה דיונים שונים, השואפים לברר האם מהותו של אליהו שייכת עדיין כבן-אדם טבעי. כך קיים דיון האם אליהו נחשב כמת, ביחס לאשתו, האם היא נחשבת כאלמנה; דיון זה קיים עוד בתקופת הראשונים בספר תרומת הדשן[22], ואף אחרונים, כדוגמת הבית שמואל[23]) עוסקים בכך. גם בדורות האחרונים היו שעסקו בשאלה, כדוגמת ראובן מרגליות[24].בסופו של דבר היא לא נחשבת כאלמנה כי אליהו היה בחיים

כינוייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליהו הנביא, מכונה לעתים בקיצור אליהו, או בתוספת אליהו הנביא. כינוי נוסף לאליהו הוא תשבי או הגלעדי, על שם עירו תשב שבגלעד. כינוי נוסף מקובל לאליהו הוא זכור לטוב, בשילוב "אליהו זכור לטוב". הפירוש העממי מזהה אף פרוש זה עם הציפייה של בואו של אליהו באחרית הימים, ובכך שאז יזכיר את הטובה שצריכה להתרחש. פרוש מעניין‏[25] מזהה כינוי זה, בעקבות דבריה של האשה מצרפת האומרת לאליהו "באת אלי להזכיר עווני?"‏[26], דברים אלו מזכירים את אליהו בהקשר שלילי, ולכן נצרכת אמירה שאליהו יזכר לדברים חיוביים. כינוי נוסף מתייחס למהותו, כשהוא מוגדר כ"איש האלוהים"‏[27].

התוספות מביאים דעה שכל מקום שנזכר בתלמוד "סבא" הכוונה לאליהו, אך הם דוחים דעה זו‏[28].

התגלויות של אליהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גילוי אליהו

על פי המסורת לא טעם אליהו "טעם מיתה", אלא עלה בסערה השמימה ונכנס בחייו לגן עדן, ועדיין הוא קיים בגופו ובנפשו. בהצגה הפשטנית אליהו מתגלה לראויים לכך בשני אופנים: א. בלתי לבוש בגופו, כי אם בצורה רוחנית, ואז דינו כמת שפטור מכל המצוות. ב. לבוש בגופו, ואז הוא חייב במצוות ככל אדם מישראל. אף שלמעשה קיימים סוגים שונים של התגלויות, וגישות שונות לתארם.

אליהו יתגלה יום אחד לפני בוא המשיח, כמו שנאמר "הנה אנכי שולח את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". "וְאָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ אָמַר רַב הוּנָא לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נֶעֱנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר‏[29] וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו' עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי. עֲנֵנִי שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם. וַעֲנֵנִי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁנֶּאֱמַר‏[30] תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטוֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁנֶּאֱמַר‏[31] ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לָךְ וַאֲצַפֶּה"[32]

"תיקו"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיקו

מספר ניכר של מקורות מתייחס לכך שבהופעת אליהו, הוא יברר ספיקות הלכתיים המבוססים על חוסר ידע בעובדות. מכאן גם נובע הביטוי לגבי ממון שקיים מחלוקת לגבי בעלותו: "יהא מונח עד שיבוא אליהו". בעיות רבות בתלמוד מסתיימות במילה: "תיקו", קיצור של המילה "תיקום" שמשמעותה "תעמוד (השאלה)", כלומר לא נוטה לשום צד במחלוקת. יש דורשים את הביטוי כראשי תיבות של "תשבי יתרץ קושיות ובעיות".

אליהו בהשוואה לדמויות מקראיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו המרשימה של אליהו הובילה להשוואת דמותו לאישים אחרים, הן במסורת היהודית והן במסורת הנוצרית. אנלוגיות בין דמויות מקראיות שונות קיימת פעמים רבות ובדרך כלל היא משמשת כאמצעי ספרותי המוביל להשוואה והנגדה בין הדמויות.

קיימות הקבלות רבות בין סיפור מעמד אליהו בהר חורב‏[33] למעמדו של משה באותו המקום‏[34]. נקודות הדמיון הבולטות הן המיקום הזהה - הר חורב, והתקיימות ניסית ללא אכילה או שתייה במשך ארבעים יום וארבעים לילה. ההשוואה חושפת את ההבדלים בין שתי הדמויות ומאפיינת את דמותו של אליהו כקנאי שמקטרג על עמו, בניגוד למשה שבאותה סיטואציה לימד סניגוריה על עם ישראל.

מדרשים מסוימים מזהים את אליהו עם פנחס בן אלעזר הכהן, בעקבות הקנאות הדתית המשותפת להם והמייחדת אותם. לפי אותם מדרשים פינחס חי במשך מאות שנים ולאחר מכן עלה השמימה ולא טעם טעם מיתה, זאת בעקבות הבטחת ה' לפנחס "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" – מלשון שלמות, וחלק משלמות זו היא האלמוות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב אלחנן סמט, פרקי אליהו
  • הרב בן ציון קריגר אליהו- נביא בעין הסערה
  • אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים. ירושלים: מוסד ביאליק, 2001. עמ' 278-189.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי ספר מלאכי, פרק ג', פסוק כ"ג
  2. ^ ספר מלכים א', פרק י"ז
  3. ^ ספר מלכים ב', פרק ב'
  4. ^ ספר מלכים א', פרק י"ז, פסוק י"ב
  5. ^ ספר מלכים א', פרק י"ח, פסוק י"ט
  6. ^ ספר מלכים א', פרק י"ח, פסוק ל"ח
  7. ^ משנה, מסכת ביצה, פרק ד', משנה ז'
  8. ^ ראו גם את הספר The Hebrew Goddess By Raphael Patai, ISBN 9780814322710
  9. ^ ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק ב'
  10. ^ ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק ד'
  11. ^ ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק י"ז
  12. ^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק י"ט
  13. ^ ספר מלכים ב', פרק א', פסוק ג'
  14. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק י"ד
  15. ^ "מדיטציה והתנ"ך" ו"מבוא למדיטציה יהודית"
  16. ^ ‏ספר קצור שו"ע סימן צו - דיני תפלת ערבית ודיני הבדלה‏
  17. ^ על פי המסופר בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ו, עמוד א'
  18. ^ ראה באריכות בהקדמתו של מאיר איש שלום למהדורת סדר אליהו רבא וזוטא שבהוצאתו ובהקדמתו של א.י. רוטנשטיין לתנא דבי אליהו המבואר.
  19. ^ ספר הבשורה על פי מתי י"א 14 , י"ז 10-13, וכן בספר הבשורה על פי לוקס א' 16-17
  20. ^ ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק י"א
  21. ^ אבות דרבי נתן, נוסחה ב, פרק לח ד"ה שנים עמדו
  22. ^ סימן קב
  23. ^ אבן העזר סימן י"ז סעיף קטן יא
  24. ^ מבוא לספר שאלות ותשובות מן השמים, עמוד לו הערה ב
  25. ^ ראובן מרגליות, בהקדמה לספר שאלות ותשובות מן השמים, עמוד לו הערה ג.
  26. ^ ספר מלכים א', פרק י"ז, פסוק י"ח
  27. ^ ספרי דברים פיסקא שמב ד"ה אשר ברך; אבות דרבי נתן נוסחה ב פרק לז.
  28. ^ הרב אהרן היימאן, "סבא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר HebrewBooks
  29. ^ ספר מלכים א', פרק י"ח
  30. ^ ספר תהלים, פרק קמ"א
  31. ^ ספר תהלים, פרק ה'
  32. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו', עמוד ב'
  33. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ט
  34. ^ ספר שמות, פרק ל"ב-פרק ל"ד