פרופסור מאמלוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרופסור מאמלוק
Professor Mamlock.jpg
שם במקור: Профессор Мамлок
בימוי: הרברט רפפורט
אדולף מינקין
תסריט: פרידריך וולף (מחזה)
הרברט רפפורט
אדולף מינקין
עריכה: א. רוזאנובו
שחקנים ראשיים: סמיון מז'ינסקי
אולג ז'אקוב
נינה שטרניקובה
מוזיקה: יורי קוצ'ורוב
ניקולאי טימופייב
צילום: גאורגי פילאטוב
חברת הפצה: אמקינו (ארצות הברית)
הקרנת בכורה: 5 בספטמבר 1938 Flag of the Soviet Union.svg
7 בנובמבר 1938 Flag of the United States.svg
7 בפברואר 1942[1] Palestine-Mandate-Ensign-1927-1948.svg
משך הקרנה: 92 דקות
שפת הסרט: רוסית
דף הסרט ב-IMDb

פרופסור מאמלוק (רוסית: Профессор Мамлок) הוא סרט קולנוע סובייטי מ-1938 בבימויים של הרברט רפפורט ואדולף מינקין. התסריט בוסס על מחזה באותו השם פרי עטו של פרידריך וולף מ-1933. "פרופסור מאמלוק" הוא אחד הסרטים הראשונים שעסקו ברדיפת היהודים בגרמניה הנאצית.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור מאמלוק הוא רופא מנתח יהודי-גרמני מכובד, מנהל מרפאה ונושא עיטור צלב הברזל משירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה. מאמלוק הוא שמרן ומתנגד לדעותיו הפוליטיות של בנו הבכור רולף, קומוניסט מושבע הנחוש להתנגד לנאצים ההולכים ומתחזקים. כשאדולף היטלר עולה לשלטון נאסר על מאמלוק היהודי לעסוק ברפואה והוא מגורש ממרפאתו על ידי ד"ר הלפאך, רופא שעבד בשירותו בעבר ונעשה לנאצי. אנשי האס אה גוררים אותו ברחובות כשהמילה "יהודי" משורבטת על חלוק המנתחים שלו. אך כעבור זמן מה, שירותיו נדרשים כדי להציל את חייו של בכיר מפלגה, ונאמר לו כי זכויותיו יושבו. לאחר שהוא מנתח את האיש, הלפאך זומם לחבל במעמדו ומחתים רבים מהרופאים בקליניקה על תצהיר לפיו מאמלוק אשם בשורה של עבירות. מאמלוק, המום ושבור, מנסה להתאבד בירייה, אך חייו ניצלים בידי ד"ר אינגה רואוף, נאצית קנאית המתחילה לפקפק באמונותיה. בינתיים, רולף וכמה מחבריו הקומוניסטים נעצרים ומעונים באכזריות. הם מצליחים להימלט מהמעצר וניצודים בידי המשטרה והאס אה. רולף מגיע לביתו של אביו, שם רואה אותו הלפאך ומנסה לירות בו. רואוף תופסת את האקדח והורגת את הלפאך. אינגה ורולף בורחים מיציאה אחורית של חנות מכולת סמוכה. כח אס אס גדול מגיע למקום ומכתר אותו. מאמלוק יוצא למרפסתו ונושא נאום חוצב-להבות נגד הנאצים, המזעזע את הקהל הגדול שהתאסף במקום. הוא נורה ונהרג בידי האס אס. רולף, מנהיגה של מחתרת קומוניסטית חדשה, נשבע בפני החברים בה - ביניהם גם רואוף - כי יפיל את המשטר.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סמיון מז'ינסקי - מאמלוק
  • אולג ז'אקוב - רולף
  • נינה שטרניקובה - אינגה רואוף
  • ולדימיר צ'סטנוקוב - הלפאך
  • א. ניקיטינה - גב' מאמלוק
  • יקוב מליוטין - בכיר באס אה
  • בוריס סבטלוב - ד"ר קרלזן
  • מ. טגיינוסובה - האחות ידוויגה
  • פיוטר קירילוב - ארנסט
  • נטליה פאוסק - אמא ונדט
  • טטיאנה גורצקאיה - אני ונדט
  • ולנטין קיסליוב - ורנר זיידל

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1933, מיד לאחר עליית הנאצים לשלטון, החל המחזאי היהודי-גרמני הקומוניסט פרידריך וולף - אביו של ראש שירות הביון המזרח-גרמני לעתיד, מרקוס וולף - בחיבור "פרופסור מאמלוק", שעלה על הבמה לראשונה בוורשה ב-19 בינואר 1934 בתיאטרון יידיש מקומי, תחת השם "הטלאי הצהוב". ב-25 ביולי עלה המחזה, בעברית, בהבימה בכיכובו של שמעון פינקל תחת השם "פרופסור מנהיים". ליאופולד לינדברג ביים הפקה גרמנית ראשונה בציריך ב-8 בדצמבר אותה שנה, שזכתה לתשומת לב רבה והעלתה את נושא היהודים בגרמניה לדיון לאחר שנאצים שווייצרים התפרעו במהלך ההצגות - במקרה אחד, ביצעה המשטרה יותר ממאה מעצרים. המחזה הפך להצלחה בינלאומית ותורגם לשפות רבות.‏[2]

לאחר שהבמאי היהודי-אוסטרי ואזרח ברית המועצות הרברט רפופורט ראה את ההצגה בתיאטרון במוסקבה, הוא החליט ליצור עיבוד קולנועי. הסרט הופק על ידי אולפן הסרטים לֶנְפִילְם בלנינגרד וצולם בעיר. התסריט של הסרט היה שונה במידה ניכרת מהמחזה: במקור, מאמלוק אכן התאבד וכך הסתיימה העלילה. מבקר הסרטים הצרפתי ז'ורז' סאדול שמע מוולף כיצד במהלך מלחמת העולם השנייה הוא ביקר ביחידה של הצבא האדום והתבקש לשוחח על "פרופסור מאמלוק". החיילים, שהכירו את הסרט בלבד, הופתעו כשוולף הזכיר פרטי עלילה מהמחזה ועצרו אותו בחשד להתחזות ולריגול. הוא כמעט נורה לפני שקצין שהכיר אותו התערב.‏[3]

קבלת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

"פרופסור מאמלוק" הופץ בברית-המועצות ב-300 עותקים. בתוך שמונה ימים, נמכרו 370,000 כרטיסים.‏[4] ב-15 באפריל 1939, כשמונה חודשים לאחר הבכורה, דיווח יושב-ראש הוועדה הלאומית לקולנוע סמיון דוקלסקי במזכר פנימי כי הסרט זכה להצלחה גדולה ונצפה כבר בידי כשישה-עשר מיליון איש במדינה.‏[5] עשרים-וחמישה עותקים הוכנו לייצוא לאירופה ותשליל מיוחד נשלח לארצות-הברית, כדי לאפשר ייצור עותקים חדשים שם.‏[6]

בבריטניה, למרות שהוצג באופן פרטי בידי חובבי קולנוע, הודיע מראש וועד הצנזורה לקולנוע (אנ') כי הסרט ייאסר להפצה מסחרית. הצנזורים ראו בו כ"התקפה חסרת פשרות על עניין שהיה קשור במדיניות הפנים הגרמנית." ב-12 במאי 1939 הגישו אותו המפיצים לבחינה בכל זאת, בתקווה שכיבוש צ'כוסלובקיה בידי גרמניה ישנה את דעתן של הרשויות, אך החלטה שלילית נמסרה כעבור שבועיים. הם פנו למועצת מחוז לונדון, שארגנה הקרנה מטעמה באוגוסט. ב-14 בספטמבר, לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ביטלה הצנזורה את החלטתה ואפשרה הפצה לאחר שכמה קטעים הוסרו. "פרופסור מאמלוק" יצא לאקרנים בפברואר 1940.‏[7] בלחץ השגרירות הגרמנית נאסר הסרט לצפייה גם בסין ב-16 באוגוסט 1939, יומיים לאחר שהופץ לראשונה במדינה.‏[8]

בארצות הברית הסרט זכה להצלחה גדולה באזור ניו יורק רבתי, שם הוקרן ב-103 בתי-קולנוע שונים: ליל הבדולח, שאירע יומיים לאחר הבכורה המקומית, העלה את נושא האנטישמיות בגרמניה למרכז הדיון הציבורי ותרם מאוד לפופולריות שלה זכה "פרופסור מאמלוק".[9] הצנזורים בשיקגו אסרו על הפצתו ב-11 בנובמבר 1938, תוך שהם מגנים אותו כ"תעמולה יהודית וקומוניסטית טהורה נגד גרמניה." צעדים דומים ננקטו ברוד איילנד, מסצ'וסטס ואוהיו. עם זאת, ב-20 בפברואר 1939 זכה הסרט לאישור מאיגוד מפיקי ומפיצי הקולנוע של ארצות הברית לאחר הסרת מספר קטעים אלימים. כל המדינות שאסרו על ההפצה נאלצו לחזור בהן בלחץ דעת הקהל או בתי-המשפט.‏[10]

מבקר הסרטים של הניו יורק טיימס, פרנק ס. נוג'נט, כתב כי "ההוקעה של רדיפת היהודים בידי הנאצים, שהייתה צריכה להיעשות מזמן, הגיעה סוף סוף... מקורה ברוסיה, שאינה חוששת כהוליווד לגבי השווקים הזרים." הסרט היה "מרתק, כנה ומשוחק להפליא... אך בשל ההתעקשות להשליך פנימה מנה גדולה של תעמולה, מעלותיו לא מפצות על חסרונותיו... המפיקים השתמשו במצבם של היהודים שימוש פוליטי אנוכי."[11]

הסרט נאסר לצפייה גם בצרפת, לאחר חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, דווקא משום שברית המועצות נחשבה עתה למדינה עוינת.‏[12] הסובייטים עצמם מיהרו גם הם לגנוז את הסרט, כמו כל יצירה אחרת שהייתה עשויה להתפרש כעוינת לגרמניה, לאחר כינון האמנה בין ברית המועצות לגרמניה ב-25 באוגוסט 1939. "פרופסור מאמלוק" הוצא מבתי-הקולנוע בין לילה;‏[13] הוא הוסר מהתוכנית אף בביתן הסובייטי בתערוכה העולמית בניו יורק.‏[14] הוא הוחזר מיד למחרת פתיחת מבצע ברברוסה ב-22 ביוני 1941,‏[15] אם כי נאסר זמנית במשך הקיץ, הפעם בגלל שהציג את העם הגרמני באור אוהד מדי.‏[16]

ג'רמי היקס סבר כי בהתבסס על המספר הגדול של עדויות ניצולי שואה מברית-המועצות שלפיהן הסרט הציג בפניהם את "טבעה הרצחני של האנטישמיות הנאצית" עוד לפני המלחמה, ייתכן כי הוא סייע למספר יהודים סובייטים לשרוד.‏[17]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "הסרט שזמן רב צפינו לו: פרופסור ממלוק". דבר, 6 בפברואר 1942, עמ' 5.
  2. ^ Henning Müller. Friedrich Wolf, Weltburger aus Neuwied: Selbstzeugnisse in Lyrik und Prosa: Dokumente und dokumentarisches Bilder und Briefe. ISBN 978-3-9801152-4-7. עמ' 89.
  3. ^ Sadoul, Georges (1972). Dictionary of Films. University of California Press. ISBN 978-0520021525. עמ' v-vi.
  4. ^ Hicks, Jeremy. First Films of the Holocaust: Soviet Cinema and the Genocide of the Jews, 1938-1946. University of Pittsburgh Press (2012). ISBN 9780822962243. עמ' 28.
  5. ^ Kyril Anderson. Kremlevskij Kinoteatr. 1928-1953: Dokumenty. Rospen Press (2005). ISBN 978-5-8243-0532-6. עמ' 539.
  6. ^ היקס, עמ' 29.
  7. ^ Anthony Aldgate, James Crighton Robertson. Censorship in Theatre and Cinema. ISBN 978-0-7486-1961-0. עמ' 52-54.
  8. ^ Picture Banned. ספוקיין דיילי כרוניקל, 16 באוגוסט 1939.
  9. ^ היקס, עמ' 18.
  10. ^ היקס, עמ' 36.
  11. ^ Russia Grasps a Nettle. ניו יורק טיימס, 13 בנובמבר 1938.
  12. ^ Thorold Dickinson. A Discovery of Cinema. Oxford University Press (1971). ISBN 978-0-19-211439-6. עמ' 73.
  13. ^ Arno Lustiger, Roman Brackman. Stalin and the Jews. The Red Book : the Tragedy of the Jewish Anti-Fascist Committee and the Soviet Jews. ISBN 978-1-929631-10-0. עמ' 86.
  14. ^ Soviets Withdraw Anti-Nazi Movie. ניו יורק טיימס, 30 באוגוסט 1939.
  15. ^ Wolfgang Leonhard. Die Revolution entlässt ihre Kinder. Kiepenheuer & Witsch (2006). ISBN 978-3-462-03498-1. עמ' 136.
  16. ^ Henning Müller. Ist es weil, ich Jude bin? Jüdische Traditionslinien bei Friedrich Wolf. friedrichwolf.de.
  17. ^ היקס, עמ' 29.