התערוכה העולמית של ניו יורק (1939)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל התערוכה, "הכדור והחוד" וצבעי הכתום והכחול המייצגים את ניו יורק בדגלהּ
הכדור והחוד
רחוב בעיר העתיד, פרט מתוך "פיוצ'רמה" של נורמן בל גדס בביתן ג'נרל מוטורס
הקטר "דוכסית המילטון"

התערוכה העולמית של ניו יורק (או היריד העולמי; New York World's Fair) הייתה תערוכה עולמית שהתקיימה בניו יורק בשתי עונות אביב-קיץ (אפריל - אוקטובר) של 1939 ושל 1940. הייתה זו התערוכה הגדולה ביותר עד אז, היא השתרעה על פני 4,920 דונמים בפארק פלאשינג מדוז ובשתי עונותיה ביקרו בה 44 מיליון מבקרים. סיסמת התערוכה הייתה "שחר של יום חדש" והיא התמקדה בחזונות טכנולוגיים, תרבותיים, כלכליים ואדריכליים לעתיד. הייתה זו התערוכה העולמית האחרונה לפני מלחמת העולם השנייה, התערוכה הבאה, התערוכה העולמית של בריסל (1958) התקיימה רק 18 שנים מאוחר יותר.

לקראת התערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשנת 1935, בעיצומו של השפל הגדול, החלה קבוצת פוליטיקאים מקומיים בניו יורק לגבש את רעיון הקמת תערוכה עולמית בעיר כצעד שיוביל הן ליצירת מקומות תעסוקה ולהזרמת הון לצורך הנעה מחדש של כלכלת העיר והן כצעד נותן תקווה. בראש הקבוצה, שנקראה תאגיד היריד העולמי של ניו יורק (New York World's Fair Corporation או NYWFC) ניצב ראש העיר פיורלו לה גוארדיה והיא שכרה משרד במיקום סמלי- קומתו העליונה של האמפייר סטייט בילדינג. במאי 1937 אישרה הלשכה לתערוכות בינלאומיות בפריז את כינון התערוכה בני יורק.

כצעד ראשון פונה שטח המזבלה העירונית של ניו יורק והוכשר שטח להקמת המבנים. ראשי התאגיד נחלקו בין התומכים ביריד פופולרי שיתמקד במוצרי צריכה ובין יריד שידגיש את הפן המדעי של עולם המחר. בצד המדעי צידדו מדענים זוכי פרס נובל כאלברט איינשטיין והרולד יורי, אך מקומו של המדע נדחק באופן יחסי.

כסמל היריד תוכננו שני מבנים מודרניסטיים: "הכדור" (Perisphere) וה"חוד" (Trylon). המבנים תוכננו על ידי ואלאס האריסון (אדריכל) והנרי דרייפוס (מעצב פנים). מבנים אלה צויירו על כרזות ועל תגים אותם נשאו, בין השאר כוכבי קבוצות הספורט של העיר הברוקלין דודג'רס, הניו יורק יאנקיז והניו יורק ג'איינטס במהלך עונת 1938, כצעד של יחסי ציבור.

טקס הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס הפתיחה נערך ב-30 באפריל לעיני 206,000 צופים. למרות שחלק ניכר מהמבנים טרם הושלמו, נקבע התאריך לציון יובל 150 שנה להשבעתו של ג'ורג' וושינגטון לנשיאה הראשון של ארצות הברית. את הטקס פתח בדברי ברכה הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ומיד אחריו נאם אלברט איינשטיין, אשר הדליק את אורות היריד בסיום נאומו. פול ויטמן ניצח על נגינת המנון התערוכה, השיר "שחר של יום חדש" שנכתב על ידי איירה וג'ורג' גרשווין, טרם מותו של האחרון‏[1]. נאומי הפתיחה הועברו לראשונה בשידור טלוויזיה על ידי NBC לכ-200 בעלי מקלטי טלוויזיה בעיר ניו יורק.

אטרקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריד הציג לראשונה צילום בצבע, נורה פלואורסצנטית, ניילון, מיזוג אוויר, את מכשיר הויו-מאסטר ואולם קולנוע שבו, במקביל להקרנה ניתן להריח את המוצג על המסך (Smell-O-Vision). במסגרת היריד נערכה גם הועידה הראשונה למדע בדיוני.

מבחינה ארכיטקטונית ועיצובית חגג היריד את קו הסטרים ליין עיצוב זה שלט ביריד הן מעיצובם של מוצרי צריכה כמצנמים ומחדדים ועד לעיצוב מסעדת דיינר חדשנית-לזמנה שהוצגה לראשונה, קטרי רכבת, מכונית עתידנית של ג'נרל מוטורס ומקלטי טלוויזיה.

ב-4 ביולי נערך, לכבוד יום העצמאות של ארצות הברית "יום סופרמן". במסגרת יום זה נבחרו "סופר-ילד" ו"סופר-ילדה", דמותו של גיבור-העל גולמה על ידי השחקן ריי מידלטון.

הביתנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתני מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביתן ההולנדי הציג את הציור "מוזגת החלב" של יוהנס ורמיר, שהובא במיוחד מן הרייקסמוזיאום. הביתן הבריטי הציג עותק מקורי של המגנה כרטה (העותק של קתדרלת לינקולן), העותק יקר-המציאות הושאר בארצות הברית עד לאחר מלחמת העולם, משום שהיה בטוח יותר שם מאשר בבריטניה.

ביתנה של ברית המועצות היה הביתן הגדול והגבוה ביותר. על מגדל גבוה ניצב פסל של פועל המחזיק בידו המושטת כוכב אדום‏[2]. הביתן, שמשך התעניינות רבה, סקרנית וחשדנית כאחת, הציג במרכזו דגם בגודל מלא של תחנת מיאקובסקיה (רוסית: Маяковская) של הרכבת התחתית של מוסקבה, אחת מתחנות התחתית המפוארות ביותר בעולם אף כיום.

הביתן הארץ-ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלויה של הביתן הארץ-ישראלי
הכניסה הראשית לביתן

היישוב היהודי בארץ ישראל הציג ביריד את הביתן שנקרא באנגלית The Jewish Palestine Pavilion, הביתן, רביעי בפופולריות שלו לאחר ביתני ג'נרל מוטורס, ברית המועצות וצרפת, הציג לראשונה בפני קהל רחב את רעיון הבית הלאומי היהודי ואת מפעלי היישוב בארץ ישראל, את ההתיישבות, העלייה וההגנה. לראשונה נמנה ביתן של הישות המדינית הציונית עם ביתני האומות כביתן של מדינה ריבונית. מנהל הביתן היה מאיר וייסגל, האדריכל שתכנן אותו בתבנית חומה ומגדל היה אריה אלחנני והאמן מוריס אשקלון עיצב את התבליט הפיסולי בכניסה הראשית שהציג את "עובד האדמה, העמל והמלומד".

בתוך הביתן הוצגו תצוגות הקושרות את עברה התנ"כי-חקלאי של הארץ עם עתידה כמדינה יהודית המבוססת על חלוציות. בין היתר הוצגו תרומתן של העליות השונות, צורות ההתיישבות (הקיבוץ, המושב, המושבה והעיר תל אביב), תרומת נשות הדסה, מן הארגונים החשובים שמימנו את הקמת הביתן, לבריאות הציבור בארץ ישראל וכן דגם של בית המקדש, שהיה זר ברוחו לרוח הציונית-סוציאליסטית, אך הוקם לפי בקשת הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג ולואי דמביץ ברנדייס והיה לאחת האטרקציות המרכזיות של הביתן‏[3].

פתיחת הביתן, שהתנגשה באקראי עם פרסום הספר הלבן, שימשה להפגנה כנגד גזרותיה של בריטניה בפרט וכנגד מדיניותה של ממשלת נוויל צ'מברליין בכלל. בפתיחה השתתפו למעלה מ-50,000 איש כולל אלברט איינשטיין שנשא דברים. ארגון ציוני אמריקה ונציגי היישוב טרחו לשוות לביתן סממנים לאומיים כלכל ביתן של מדינה ריבונית, כך מוקם הביתן בשטח ביתני המדינות, חלוצים וחלוצות צעדו ב"מצעד האומות" שפתח את התערוכה והונף הדגל הכחול לבן.

"הארץ ויבוליה", ציור קיר פנורמי מאת יוסף פרנקל בביתן. 13.5x3.5 מ'

ביתנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הביתנים המרכזיים היה "מקדש הדתות", בית תפילה והתכנסות משותף בו נערכו טקסים דתיים שונים, של אמונות שונות, בדגש על אחוות עמים, פתיחות ושיתוף. כל זאת בצל החרדה הכבדה מן המתחולל באירופה.

חברת ג'נרל מוטורס הציגה חזון עתידני תחבורתי בהיקף נרחב, אשר תוכנן עבורה על ידי נורמן בל גדס. "פיוצ'רמה" הייתה דגם של עיר עתידנית שבה נעו על גבי כבישים מהירים 50,000 דגמי-מכוניות ששירתו אוכלוסייה ששוכנה ב-500,000 בתים. התערוכה הציגה כמה מרעיונותיו החדשניים של גדס, שיהפכו למציאות רק מאוחר הרבה יותר כגון רעיון לתאורת-כביש על ידי שפופרות המוטמעות בכביש עצמו ושילוב יעיל ומודרני בין מסופי תחבורת אוטובוסים, רכבות ותעופה במסגרת מודל שדה התעופה של עיר העתיד.

בביתן וסטינגהאוס הוטמנה קפסולת זמן המיועדת להפתח רק בשנת 6939 הקפסולה כוללת כתבים משל איינשטיין ותומאס מאן , שעון מיקי מאוס, גיליונות של המגזין לייף, בובה, מטבע של דולר, מיליוני דפי ‎מיקרופילם ופריטים נוספים.

בביתן קרייזלר הורכבה מכונית על גבי סרט נע לעיני המבקרים במשך חצי שעה.

עונת 1940 ונעילת התערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת אביב-קיץ 1940 נפתחה באווירה שונה ומתוחה. כותרת התערוכה השתנתה ל"שלום וחירות לאירופה" וביתני פולין, צרפת וצ'כוסלובקיה לא נפתחו מחדש במתכונתם הקודמת כיוון שמדינות אלה היו תחת הכיבוש הנאצי. ביתני מדינות אלה הביעו בעונת 1940 גאווה לאומית ותחינה לסולידריות. ברית המועצות סירבה להשתתף בתערוכה בעונתה השנייה ובמקום ביתנה הענק נותר חלל ריק.

התערוכה ננעלה ב-27 באוקטובר 1940. עם תום התערוכה לא יכלו חלק מהנציגים האירופאים לשוב לארצותיהם ונותרו בארצות הברית, דבר שהציל חלק מהם. הביתן הפולני על תכולתו נמסר לרשות הממשלה הפולנית הגולה בלונדון, ששיכנה אותו באופן זמני במוזיאון הפולני בשיקגו. רק פסלו של ולדיסלב יאגלו, מלך פולין-ליטא נותר בניו יורק לבקשת ראש העיר לה גוארדיה והוא ניצב עד היום בסנטרל פארק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]