פרמזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרמזן
Parmigiano reggiano piece.jpg
ארץ מוצא Flag of Italy.svg איטליה
אזור מוצא פארמה, אמיליה-רומאניה
סוג חלב פרות

פרמזןאיטלקית: Parmigiano, נהגית פַּרְמִיגָ'נוֹ) היא גבינה קשה וגרגירית, שמקורה בעיר פארמה שבאיטליה. מקור השם הוא בעיר בה מייצרים את הגבינה המקורית - פארמה, ובאיטלקית המושג Parmigiano הוא תיאורו של אדם או חפץ שמקורו מפארמה. הגבינה מסווגת כגבינה מסוג "גראנה" - גבינה קשה מחלב פרה, מבושלת אך לא דחוסה.

שמה המלא של גבינת הפרמזן, פרמג'אנו רג'אנו (Parmigiano Reggiano), מרמז על מוצאה בחבל אמיליה-רומאניה שבצפון איטליה, ובשל המעמד הגאוגרפי המוגן אשר ניתן למותג ה'פרמזן', רק גבינות המיוצרות בחבל זה יכולות להימכר תחת השם 'פרמזן', לפי חוקיו של האיחוד האירופי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופר כי בימי הביניים ייצרו פרמזן לראשונה בעיירה ביביאנו (Bibbiano) שבמחוז אמיליה-רומאניה. במהרה התפשט ייצור הפרמזן לאזורים האורבניים של פארמה ומודנה. מסמכים היסטוריים מעידים על כך שכבר במאה ה-13 היה פרמזן שאופן ייצורו היה דומה להפליא לאופן בו מייצרים היום פרמזן. פירוש הדבר, כי ייתכן שגרסאות פרימיטיביות יותר של הגבינה היו קיימות הרבה לפני כן.

ביצירתו של הסופר האיטלקי בן ימי הביניים ג'ובאני בוקאצ'ו, "דקאמרון" (1348), מסופר על הר של גבינת פרמזן, בו השתמשו לשפר את טעמן של מנות פסטה.

כיום מיוצר פרמזן אך ורק במחוז אמיליה-רומאניה שבאיטליה. עם זאת, קיימים חיקויים רבים של הגבינה הפופולרית, חלקם אף מוצלחים במיוחד, בכל רחבי העולם וגם בישראל הנושאים את השם "פרמזן". השם "Parmigiano Reggiano" הוא שם מוגן משפטית, ועל כן רק גבינות המיוצרות במפעלים ספציפיים בצפון איטליה רשאים להשתמש בו. השם פרמזן (Parmesan), שמקורו בצרפתית, הוא שם נפוץ בהרבה, וכל הגבינות הנושאות את שמו הן חיקוי של הגבינה המקורית, שתהליך הייצור שלה הוא סודי.

ייצור הגבינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרמזן מיוצר מחלב פרה גולמי. החלב המשמש לייצור הגבינה מורכב מחלב שהתקבל במספר חליבות במהלך היום על מנת ליצור מרקם ייחודי עבור הגבינה. החלב מועבר למכלי נחושת גדולים, שקיבולתם היא בת 1,100 ליטרים. מִמכל נחושת אחד מופקים שני גושי גבינה. השימוש בנחושת מועדף מפני שנחושת מצליחה לשנות את הטמפרטורה שלה במהירות יחסית.

לאחר שהייה קצרה במכלים, מועברות הגבינות לדליים שנותנים להן את צורתן. לאחר יום או יומיים משתחרר הדלי ומודפס על אריזת הגבינה שמה ותאריך הייצור שלה. אז חוזרת הגבינה לדלי שמתמלא בינתיים במי-מלח, והגבינה נמצאת בהשרייה למשך כ-20 ימים על מנת לצבור מלחים. בתום תקופת ההשרייה, הגבינה עוברת לאחסון בחדר התיישנות גדול, על מדפי עץ ארוכים, המסוגלים להכיל 24 גבינות לגובה ו-90 גבינות לאורך. מדי שבוע מתבצע ניקיון ממוכן במדפים, ובאותה ההזדמנות הופכים את הגבינות. הטמפרטורה והלחות בחדר ההתיישנות חייבות להיות קבועות בכל שעות היממה.

לאחר 12 חודשים לפחות בחדר ההתיישנות, מועברות הגבינות לטועם מקצועי שקובע את איכות הגבינה. אם היא אינה איכותית, הוא מסמן את האריזה בצלב.

בישול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרמזן משמשת לתיבול סוגי פסטה שונים, הקרמת מרקים וריזוטו, ומהווה חלק מהמרכיבים של רטבים פופולריים כגון אלפרדו ופסטו. מתכון ידוע העושה שימוש בגבינה הוא "עוף פרמזן".

תחליפי פרמזן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמרי בירה לבישול. תצלום מתוך עמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים.

בני אדם הרגישים ללקטוז, כמו גם צמחונים וטבעונים, המעוניינים להחליף פרמזן בבישול, משתמשים בתחליפים כמו שמרי בירה (באנגלית נקראים גם nutritional yeast) - שמרים לא פעילים, הנמכרים כפתיתים דקים או כאבקה בחנויות טבע. שמרי הבירה עתירי ויטמינים מקבוצת B, אך לא B-12, כפי שחשבו בעבר; יש בהם מינרלים רבים, כגון ברזל, אשלגן, אבץ וזרחן. לשמרי בירה יש מרקם וטעם של גבינת פרמזן, ונהוג להשתמש בהם באמצעות בזיקה על סלטים או תבשילים (כגון פסטות, מאכלי אורז ועוד). ניתן להכין גם ממרח שמרי בירה, שאותו אפשר למרוח על לחם או להשתמש בו כרוטב. שמרי בירה משמשים גם להקרמה של תבשילים (כגון קנלוני תרד מוקרם,[1] או פרוסות קולרבי מוקרמות [2]) וניתן להוסיפם לקציצות ולתבשילים שונים, כגון בורגר שיבולת שועל,[3] אם כי חלק מהרכיבים התזונתיים שבשמרים נהרסים בבישול. באבקה ובפתיתים משתמשים באופן דומה, האבקה והפתיתים מאופיינים בערכים תזונתיים זהים, אך בגלל שהאבקה דחוסה יותר, יש להמיר במתכונים יחידת נפח של אבקה בשתי יחידות נפח של פתיתים ולהפך.‏[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]