פרקריאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפרקריאט או המעמד הפגיע הוא מושג בסוציולוגיה שהשתמש בו לראשונה חוקר מדעי המדינה האיטלקי אלכס פוטי והסוציולוג הצרפתי רובאר קסטל ונכנס לתודעה בעיקר דרך ספרו של גיא סטנדינג, "The Precariat: The New Dangerous Class" (הוצאת Bloomsbury‏, 2011).

מקור המילה באה מהצרפתית précaire, ומציינות חוסר ביטחון וזמניות. המעמד הפגיע מחליף את מעמד הפועלים בעל הזכויות של המאה העשרים. הוא דומה למעמד הפועלים של תחילת המאה ה-19, כאשר לפועלים עדיין לא היו זכויות. טענת החוקרים היא, שתנאי התעסוקה כיום נמצאים בנסיגה, כך שלמועסקים אין הביטחון שהיה להם במאה הקודמת.

מאפייני תנאי התעסוקה של המעמד הפגיע הם:

  1. חוזה זמני או היעדר חוזה בכלל
  2. אין למועסק יכולת השפעה על תנאי התעסוקה
  3. אין הגנה על ידי איגוד מקצועי
  4. שכר נמוך

לא כל ארבעת התנאים חייבים להתקיים. גם מי שמשתכר שכר נאה, אך בלי חוזה ארוך טווח, בלי הגנה ובלי יכולת השפעה, שייך למעמד הפגיע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.