שכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שכר הוא תשלום עבור עבודה, בכסף או בשווה כסף.

השכר נקבע בהסכמה בין הנותן לבין המקבל והסוג הנפוץ ביותר הוא שכר חודשי המשולם על ידי המעביד לעובד, שנקרא גם משכורת או משכורת חודשית. שכר יכול להיות משולם מדי שבוע או מידי יום. שכר יכול להיות גם משולם בקבלנות, היינו: על פי מכסת עבודה ועל פי תעריף מוסכמים מראש.

תשלום שכר הנו אחד התהליכים הבסיסיים בתרבות האנושית מאז ומעולם, שכן זוהי הדרך המאפשרת למרבית האנשים לקיים את עצמם: הם עובדים, מקבלים תשלום ובאמצעותו רוכשים לעצמם צורכי קיום - מאוכל בסיסי ועד למותרות. ענייני שכר ומשכורת מופיעים כבר במקורות קדומים ביותר, וימיהם כימי בראשית, וכבר בחוקי חמורבי מוצאים כללי תשלום משכורת. בתורה בפרשת ויצא מסופר על לבן אשר העסיק בביתו את יעקב ואומר לו: "הכי אחי אתה ועבדתני חינם, הגידה לי מה משכורתך?"‏[1]. חוקים לגבי תשלום שכר שכיר מופיעים, בין השאר בפרשת משפטים.

בימינו, תשלום שכר הוא עניין מורכב הקשור בתשלומי מסים ובמחויבויות שונות בין הנותן לבין המקבל, ועל כן נעשה בידי אנשים שרכשו השכלה ומיומנות בתחומי החשבונאות והמיסוי. ענייני שכר מהווים נדבך בסיסי בתחומי המשפטים והכלכלה, ובין היתר: בדיני עבודה, בתקציב המדינה, ובהסכמים קיבוציים.

בדרך כלל, משכורת היא עניין אישי בין העובד למעביד, אם כי בחברות ציבוריות נהוג לפרסם משכורות מסוימות, בעיקר של עובדים בכירים.

הסכם שכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הבסיסי בתשלום שכר הוא עניין ההסכמה על התמורה. הסכמה זו נעשית בדרך כלל לפני תחילת העבודה והיא כוללת מרכיבים נוספים הקשורים לה כמו: היקפה, מסגרת השעות, ותנאים שונים לביצועה.

הסכמי עבודה יכולים להשתנות גם במהלך העבודה, וגם זאת על פי הסכמה בכתב ובעל פה. הסכמים אלה נעשים בין המעביד לעובד או לשלוחיו או לקבוצת עובדים – אלו הם הסכמי עבודה קיבוציים.

סוגי שכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שלושה סוגים עיקריים של תשלום שכר:

  1. משכורת חודשית – היינו: סכום קבוע בכל חודש עם או בלי תוספות מוסכמות.
  2. משכורת יומית – שכר המחושב לפי ימי עבודה כפול תעריף קבוע.
  3. משכורת שעתית – שכר מחושב לפי שעות כפול תעריף קבוע.
  4. תוספת מותנית לשכר וזכויות נילוות‏[2].

בנוסף לאלה קיימות משכורת חד-פעמית המשולמת בגין פרויקט או על פי חוזה התקשרות, כמו למשל: שכר מרצה, שכר סופרים, שכר השתתפות בישיבות דירקטוריונים ועוד.

החזר הוצאות בעין, שעובד הוציא עבור מעבידו, אינו בגדר שכר. לעומת זאת, החזר הוצאות נסיעה לעבודה, נחשב לעתים לחלק מהשכר (לדוגמה, לפי דיני המס), ולעתים אינו חלק מהשכר (לדוגמה, לעניין פיצויי פיטורים).

השכר והדיווח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימינו, תשלום השכר עבור עבודה, הינו מהלך המחויב על פי חוק ברישום ודיווח הן בספרי העסק המשלם והן לרשויות המסים. הרישום והדיווח מאפשרים לרשויות המס לוודא העברת המסים לאוצר המדינה. הם מאפשרים למעסיק לחשב באופן מסודר את הוצאות המשכורת, ולעובד - הם הוכחה על מילוי חובותיו לשלטונות המס.

קיימת מערכת מקבילה של תשלומי שכר לעובדים שלא בדרך הרישום והדיווח. מערכת זו מהווה חלק מה"כלכלה השחורה". התמורה לעבודה נעשית בדרך כלל במזומנים וללא כל עקבות המעידות על קיומה. תשלומי שכר ללא דיווח הינם קלים ופשוטים הן למקבל והן לנותן אך מונעים את יתרונות הדיווח למדינה לעובד ולמעביד.

חישוב והכנת השכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך החישוב והכנת המשכורת נעשים על ידי חשבונאי מיומן, מדי חודש בעבור החודש הקודם לו, או בתום העבודה. בתום הכנת השכר מופק תלוש משכורת ומועבר התשלום בפועל. הכנת חישובי המשכורת אינה תלויה במועד התשלום, ומחויבת בכל מקרה, גם אם היא נערכת לאחר התשלום או אם התשלום מתבצע במועד מאוחר יותר.

חישוב השכר יוצר חלוקה בין שכר ברוטו – שהוא התשלום אשר שולם על ידי המעביד, לבין שכר נטו – שהוא התשלום בפועל שקיבל העובד. בדרך כלל, שכר הברוטו נחשב כשכרו האמיתי של העובד למרות שבפועל הוא קיבל פחות.

שכר ברוטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהכנת המשכורת לוקחים בחשבון את כל סעיפי הסכם העבודה בין העובד והמעביד, מוסיפים להם מרכיבים הקבועים בחוק, כמו: השתתפות בהוצאות נסיעה, דמי הבראה, דמי חופשה וכדומה. בנוסף, קיימים מרכיבים נוספים ייחודיים לכל מעביד: אחזקת רכב, תוספת כוננות, אחזקת טלפון, ביגוד, אש"ל, וכל הגדרה אחרת אשר משמעותה – תוספת כספית על משכורתו הבסיסית של העובד.

שכר נטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חישוב הברוטו, נערך החישוב של ניכויי החובה – ניכוי למס הכנסה, לביטוח לאומי וביטוח בריאות. ניכויים אלו מחושבים על פי קריטריונים שנקבעים בחקיקה כמו: גובה השכר, מצבו האישי של המקבל, וכדומה. במקביל לניכויי החובה, מתבצע רישום ניכויים שונים המהווים חלק מהסכמי השכר. כאלה הם ניכויי קופת גמל, קרן השתלמות, ביטוחי מנהלים, ניכויי מקדמות ומפרעות.

שכר ברוטו בקיזוז כל ניכויי החובה והניכויים האחרים – הינו השכר נטו לתשלום, וזה שיקבל העובד בפועל.

כל הפעולות הללו נערכות בדרך של הזנת חומר למחשב המעבד את הנתונים, ומפיק תלוש משכורת. על פי תלוש זה יועבר התשלום לעובד.

גילום שכר נטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים רבים נקבע בהסכם עבודה תשלום שכר נטו. במקרה כזה תחושב המשכורת מהסוף: סכום הנטו יהווה את הבסיס לחישובי כל המרכיבים האחרים אשר יגדירו בסופו של דבר את סכום הברוטו.

עלות השכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת תקציבו של המעסיק, נודעת חשיבות לעלות השכר - ההוצאה הכוללת של המעסיק לשם תשלום שכרו של העובד. בנוסף לשכר ברוטו כוללת עלות השכר את עלותן של הטבות בשווה כסף שניתנו לעובד (כגון עלותו של רכב צמוד שניתן לעובד) ואת עלותן של הפרשות לצד שלישי המלוות את תשלום השכר, כגון הפרשת המעביד לדמי ביטוח לאומי, לקופות גמל ולפיצויי פיטורים, וכן מסים החלים לעתים על המעביד בהתאם לשכר ששילם.

השכר בחברה ובכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשלום שכר מהווה הליך יסודי בחיי חברה תקינים. השכר ותשלומו משפיעים על הכלכלה של כל חברה מסודרת ומאורגנת, הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט.

ברמת הכלל - הוצאות השכר מהווים מרכיב מכריע בניהול החשבונאי של כל עסק, ארגון כלכלי או גוף שלטוני, ומשפיעים על הרווחיות שלו. היכולת לשלם משכורת יכולה להעיד על מעמד הגוף המשלם, והאופן בו מעסיקים משלמים משכורת הן בסקטור הפרטי והן בסקטור הציבורי יכולים להעיד על חוסנה של הכלכלה המקומית. כך למשל, רמת שכר גבוהה יכולה להעיד על רווחה כלכלית, ולהיפך.

ברמה האישית - השכר מעיד גם על מעמדו האישי של כל אדם בדירוג המקובל בחברה ובשיוכו למעמד העשיר או העני.

השכר מהווה נקודת מפתח בעימות הקיים מאז ומתמיד בין בעלי ההון, המעסיקים, לבין העובדים המשתכרים משכרם. כיום מקובלת ברוב מדינות עולם שיטת הכלכלה החופשית, המודדת את שכרו של אדם לפי התועלת שהוא מפיק למעסיק. כך יכולים שני אנשים בעלי נסיון ומיומנות זהים – להרוויח שכר שונה באותו מקום עבודה או במקומות שונים.

שכר בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד כיום נהוג לשלם את השכר לעובד בכסף, הרי שלא תמיד היה כך. בעת העתיקה נהוג היה לשלם לחיילים במלח. למעשה זהו מקור המילה האנגלית Salary.

שחיקת שכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכר נקבע בדרך כלל בעת חתימה על חוזה העסקה בין העובד והמעביד. ערכו של השכר הנקוב בחוזה משתנה בהתאם לאינפלציה / דיפלציה של הכסף. לעתים מעסיקים מסכימים לכלול בחוזי עבודה סעיף הצמדה של השכר למדד או למטבע זר כלשהו. באופן זה נשמר שוויו הריאלי של השכר. אפשרות נוספת היא לערוך הסכם קיבוצי למניעת שחיקת השכר. הסכם שכזה מעניק תוספת יוקר לעובדים. על פי התאוריה המאקרו-כלכלית, העלאות שכר גורמות לאינפלציה, והקפאת שכר עוצרת אותה. על כן הצמדה גורפת של השכר למדד עלולה להכניס את המשק לסחרור אינפלציוני, והקפאת שכר משמשת לעצירתו של סחרור שכזה. עיין ערך: האינפלציה בישראל.

הקשר בין שכר, מוטיבציה וביצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים מודרניים מראים כי בעוד הבטחת שכר גבוה משפרת את הביצועים של עובד כאשר המשימה דורשת התמדה או מאמץ גופני מתמשך, במידה ונדרשת מחשבה, זיכרון, או יצירתיות אפשרות לתגמול גבוה יוצרת מתחים שפוגעים בביצועים. מקובלת היום התפיסה שיש להשתמש בשיטות תגמול אחרות על מנת לדרבן עובדים, ובעיקר בכירים, על מנת לשפר את תפוקתם‏[3]. לדוגמה, הטבה בדמות אופציות או תוכניות הטבה במניות, שמצד אחד מעניקות תגמול ארוך טווח הקושר את העובד לארגון ומצד שני לא יוצרות מתח הפוגע בביצועים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד שי, שכר - תכנון, ניהול, חשבות, הוצאת סדן, 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]