צור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צור
صور
Islamic university building in Tyre.jpg
האוניברסיטה האיסלאמית של לבנון
מדינה / טריטוריה לבנון
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

117,000‏
קואורדינטות 33°16′8″N 35°12′59″E
צור
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Tyre Triumphal Arch.jpg
מדינה Flag of Lebanon.svg לבנון
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1984, לפי קריטריונים 3, 6
נמל צור בשנת 1925 לערך
שלט המוצב בסמוך לעיר העתיקה של צור בהתאם להוראות אמנת האג להגנת נכסי תרבות בעת עימות מזוין

צוֹרערבית: صور; בלטינית: Tyrus; בפיניקית: Ṣur), עיר לבנונית לחופי הים התיכון, כ-23 ק"מ צפונית לעכו ו-20 ק"מ דרומית לצידון. צור היא אחת מהערים הפניקיות החשובות ביותר, וכיום היא העיר הרביעית בגודלה בלבנון. מתגוררים בה כ-117,000 נפש, ועם פרווריה, כ-174,000. רוב אוכלוסייתה מוסלמים שיעים ומיעוטה מוסלמים סונים ונוצרים בני עדות שונות. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1979.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרודוטוס[דרוש מקור] מעיד כי העיר נוסדה כבר בשנת 2700 לפנה"ס, אם כי עדות רשמית ניתן למצוא במסמכים רשמיים משנת 1300 לפנה"ס. מקור השם צור מהמילה "סלע", בדומה למשמעות העברית.

במקור הייתה צור בנויה משתי ערים, אחת שהייתה על אי והשנייה על החוף. שתי הערים היו ערים נפרדות, ויוספוס פלביוס[דרוש מקור] אף מעיד כי נלחמו ביניהן, אם כי מרבית הזמן היו הערים ביחסי שכנות טובה, שכן צור שעל הים, כעיר נמל חשובה, הייתה מקור העושר, וצור שעל היבשה סיפקה לה את כל הצרכים.

הפיניקים הקימו במאה השמינית לפני הספירה (או קודם לכן) שני נמלים, נמל צפוני (הנמל הצידוני) ונמל דרומי (הנמל המצרי), זה כנראה הנמל הימי הראשון בעולם כי לא נתגלה נמל ימי קדום יותר (להבדיל מנמלים בשפכי נהרות). בתקופה הביזנטית הנמל הדרומי כבר היה מלא בסחופת שהורבדה מהסחף שהגיע עם הזרם המערבי, לאחר בניית הסוללה שחיברה בין שני חלקי העיר.

אנשי צור היו הראשונים לשלוט במימי הים התיכון והם הקימו מושבות באזור הים האגאי, צפון אפריקה (קרתגו ואחרים) וכן בדרום אירופה (קדיס בספרד, קורסיקה, סיציליה). על פי המקרא, התקיימו קשרי מסחר בין צור לבין ממלכת ישראל המאוחדת המקראית, וצור נודעה בייצור צבעי הארגמן והתכלת מארגמונים הנפוצים באזור‏[1]. כמו כן מוזכרים[2] הקשרים בין חירם מלך צור לשלמה המלך, קשרים אלו אף מצוטטים בשם דיוס, היסטוריון פיניקי מאותה העת, על ידי יוסף בן מתתיהו בספרו "נגד אפיון"‏[3] (סוף המאה הראשונה לספירה).

העיר הותקפה לעתים קרובות על ידי המצרים, היו ניסיונות לצור עליה ולכבוש אותה על ידי שלמנאסר[דרוש מקור].

כיבוש העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר מוקדון הצליח לבסוף לכבוש אותה בשנת 332 לפנה"ס לאחר מצור של 7 חודשים, שבמהלכו נבנה גשר יבשתי בין היבשה לאי. ישנן דעות שהאי חובר לחוף בתקופה קדומה הרבה יותר, על ידי חירם מלך צור.‏[3] למרות הכיבוש שמרה צור על מעמדה העצמאי.

לאחר קרב הירמוך בשנת 634, בו ניצחו הערבים המוסלמים את הקיסרות הביזנטית, החלה תקופת השלטון הערבי בעיר. צור שימשה כבסיס לצי הערבי. הח'ליף מהשושלת האומיית, עבד אל מאליכ אבן מרואן, בנה את צור הן מבחינה צבאית, חיזוק ביצורי העיר והעברת מטה הצי הערבי מעכו לצור, והן מבחינה מסחרית. בימי הח'ליפות האומיית והעבאסית, היוותה העיר מרכז מסחרי גדול ותוסס. בימי הח'ליפות הפאטימית השתלט יורד ים ערבי בשם 'אלקה' על צור ואף טבע מטבעות אשר נשאו את דמותו. הח'ליפות הפאטימית הגיבה בשליחת צי כנגד השליט המורד. בתגובה הגיע הצי הביזנטי להגן על העיר המורדת ובשנת 998 התרחש קרב ימי ליד חופי צור אשר הסתיים בניצחון החליפות הפאטימית.

בתקופת הצלבנים, בשנת 1124, נכבשה העיר והייתה חלק מממלכת ירושלים, למרות שהיו לה קשרים ישירים עם ערי מסחר איטלקיות. גם לאחר נפילת ירושלים וההפסד הצלבני לצלאח א-דין, נותרה העיר בידי הצלבנים עד שנת 1291, שבה נפלה בידי הממלוכים. לאחר מכן הפכה העיר חלק מהאימפריה העות'מאנית.

במאה ה-17 ניסה שליט הר הלבנון הדרוזי, האמיר פחר א-דין השני, לפתח את העיר צור, אך הדבר לא עלה בידו. מושל הגליל בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, אחמד אל-ג'זאר, השתמש באבנים שנלקחו מבניינים בצור על מנת לפתח את בירתו עכו.

לאחר מלחמת העולם הראשונה קם בעיר ממשל אשר תמך בשלטונו של המלך פייסל שהקים את ממלכתו בדמשק. לאחר תבוסתו וגירושו של פייסל מדמשק על ידי צרפת, נוסדה לבנון המודרנית בשנת 1920 ואז הפכה צור חלק מלבנון.

בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך יש מספר התייחסויות לעיר צור. אחת הבולטות בהן הם ציון הקשרים הטובים והמיוחדים אשר היו בין חירם מלך צור ובין דוד, ועזרתו של חירם בבנין ארמון מלכותו של דוד (שמואל ב', ה' י"א, דברי הימים א י"ד א') ושנמשכו גם בין חירם ושלמה המלך (מלכים א', ט' י"א). על פי המסופר שם צור הצטיינה בחומרי גלם ובחרשי עץ ואבן. וחירם שלח עצי ארזים וברושים ברפסודות עד יפו, לבניין בית המקדש (דברי הימים ב' ב' ט"ו). ממעמדה היוצא דופן של צור בימי קדם ומיקומה המיוחד - "הָעִיר הַהֻלָּלָה, אֲשֶׁר הָיְתָה חֲזָקָה בַיָּם" - ניתן ללמוד מהנביא יחזקאל אשר מקדיש פרק שלם לה (פרק כ"ו) ומנבא את חורבנה בידי נבוכדנצר מלך בבל. בזכריה מוקדשת לה נבואת חורבן נוספת המנבאת כי צי האוניות שלה יוכה והיא תשרף, על אף שבנתה חומות כנגד מצור.

"צֹר וְצִידוֹן, כִּי חָכְמָה מְאֹד. וַתִּבֶן צֹר מָצוֹר, לָהּ; וַתִּצְבָּר-כֶּסֶף, כֶּעָפָר, וְחָרוּץ, כְּטִיט חוּצוֹת. הִנֵּה אֲדֹנָי יוֹרִשֶׁנָּה, וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ; וְהִיא, בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל. " (זכריה ט' ב-ד)

בספר יחזקאל מובא אודות נבואת יחזקאל בן בוזי שניבא קשות על העיר שיוחרב על ידי נבוכדנצר השני היות שהעליזו על חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון; "וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלַ‍ִם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו. וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע..כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.. וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה עוֹד כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל כו א). לפי פרשנות האברבנאל, לא הוחרב העיר כליל למעשה על ידי נבוכדנצר השני אלא זמן רב אחרי מותו על ידי אלכסנדר מוקדון. ואילו המלבי"ם מפרש שאכן הוחרב צור כליל על ידי נבוכדנצר השני בתקיפות להחריבו את ירושלים בשנת ג'שנ"ח ללוח העברי (403- לפנה"ס), ואילו אחרי החריבו את צור נבנית שוב שלא במקומה הראשון אלא במקום סמוך לה.

מבנה העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר בנויה מאי המוקף משלושת צדדיו בים ומחובר לחוף בגשר יבשתי מלאכותי.

  • המפרץ הצפוני שיוצר הגשר היבשתי קרוי בחר אל-מברכה
  • המפרץ הדרומי של האי קרוי בחר א-צליב
  • בדרום ישנה לשון יבשה סלעית הנכנסת אל תוך הים בשם ראס מינת רצץ

בתוך האי בנויה העיר העתיקה של צור, הבנויה בצפיפות רבה. העיר בנויה לאורך החוף הצפוני, ובמזרח העיר, בתוך שכונת "ביות אלבס", עברה מסילת הרכבת שבין ארץ ישראל ללבנון. בצפון האי מצוי המגדלור, "אל-מנארה", של מזח הדייגים של צור המצוי מזרחית למגדלור.

לאחר שנת 1948 הוקמו באזור צור שלושה מחנות פליטים גדולים: אל בץ, ברג' א-שמאל וראשידיה, על מנת לקלוט את המוני הפליטים שברחו מארץ ישראל.

אתרים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעיר העתיקה ישנם שרידים של קתדרלה מהתקופה הצלבנית, כנסייה קתולית עתיקה וכן מסגד גדול.
  • בשכונת "ביות אל באס" ישנו אתר ארכאולוגי ובו קשת ניצחון ואמת מים מהתקופה הרומית. מעט מדרום לשכונה מצויים שרידי ההיפודרום העתיק של העיר, אתר מתקופת השלטון הרומאי.
  • ממזרח לעיר ישנו קבר הקדוש למוסלמים הקרוי "נבי מעשוק", אך אין ידוע מיהו.
  • דרומית לעיר ישנם מעיינות מים המובילים אל בריכות הקרויות "בריכות שלמה". האגדה מספרת שאלו הבריכות המופיעות בשיר השירים, פרק ד, פסוק טו: "מעין גנים, באר מים חיים ונוזלים מן הלבנון".

יהודים בצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש ירושלים על ידי הסלג'וקים ב-1073 עבר מרכז ההנהגה היהודי שנותר בארץ ישראל בדמות ישיבת ארץ ישראל אל צור. הישיבה התקיימה בצור בראשות אביתר גאון עד שהתקרבו הצלבנים לעיר ב-1096 והחריבוה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האנציקלופדיה העברית ערך ארגמן צורי
  2. ^ ספר מלכים א'
  3. ^ 3.0 3.1 יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יז.


דגל לבנון
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בלבנון

ענג'רבעלבכגבלעמק קדישה ויער ארזי האלצור