צלופחאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצלופחאים
מורינה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: צלופחאים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Anguilliformes

צלופחאים (שם מדעי: Anguilliformes), היא סדרה של דגים מוארכים ומעוגלים הדומים לנחש.

חלקו העליון של הצלופח מעוטר בסנפיר ארוך ורציף, החל מאחורי ראשו עד לקצה זנבו. בשל היותו נטול סנפירי גחון משתמש הצלופח בטכניקה שונה משאר הדגים על מנת לשחות: הוא מתפתל ויוצר סביבו גל הנע לאורך גופו בכיוון זנבו, הצלופח 'רוכב על הגל' ודוחף את עצמו קדימה, וכך הוא שוחה.

הפרשת ריר תמידית מעורו מסייעת אף היא לתנועתו של הצלופח, הריר מחליק את גופו ומקל את החיכוך עם המים בעת השחייה ובזחילתו על פני קרקעית הים.

גון גבו שחום אך גחונו בהיר. בגוף הצלופח מאות חוליות. חזות הצלופח חלקה, זאת משום שהקשקשים הזעירים שלו טמונים מתחת לעורו.

צלופחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלופחיים (Anguillidae) הם משפחה הכלולה בסדרת צלופחאים בסוג צלופח (Anguilla). ההבדל בין המשפחה לסוג מטושטש ולרוב מתייחסים לצלופחיים כאל סוג ומשפחה גם יחד. במשפחה כ-20 מינים שונים. הצלופחיים כולם חיים במים מתוקים בלבד. בישראל ניתן למצוא את המין צלופח אירופי (Anguilla anguilla).

צלופחי נהרות
קונגרים

נדידת הצלופחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדידת הצלופחים היא תופעה יוצאת דופן, שכן לא מדובר רק במסע של אלפי קילומטרים, אלא הפיכתם מדגי ים (מים מלוחים) לדגי מים מתוקים, כשבסוף חייהם יחזרו להיות דגי ים:

הצלופחים מטילים את ביציהם במפרץ מקסיקו שבאוקיינוס האטלנטי, דרומית מערבית לאיי ברמודה. בעומק הנע בין 350 ל-700 מטר מטילות הנקבות מספר רב של ביצים. בעוד הורי הצלופחים מתים בשלב זה בעומק האוקיינוס אליו הגיעו לשם הטלה, מן הביצים בוקעים חיים חדשים בדמות זחלים שגודלם איננו עולה על 1.5 מ"מ, גופם שקוף והם כמעט בלתי נראים במימי הים, עד כדי כך שלמראית עין אין הם נראים כלל כזחלים של צלופחים, שכן חזותם שונה לחלוטין מהוריהם. הזחל השקוף של הצלופח נקרא "לפטוצפלוס" (leptocephalus) ונשאר במצבו כשלוש שנים. באותן שנים בהן הוא חי בזרם הגולף הוא ניזון בעיקר מפלנקטון. לאחר כשלוש שנים ממועד בקיעתם הם נסחפים בזרמי האוקיינוס האטלנטי. הצלופח האמריקני לאמריקה והצלופח האירופאי מזרחה לכיוון חופי אירופה. במהלך המסע הראשון בחייהם אורכם מגיע ל-7.5 ס"מ. בינתיים גופם נעשה מוצק ועגול יותר, והם מתחילים להראות כצלופחים קטנים, אך הם עדיין שקופים וקשה להבחין בהם.

ככל שהם מתקרבים אל שפכי הנחלים גופם מתכהה ומראם הופך "צלופחי", ולאט לאט הם משתנים מדגי ים לדגי מים מתוקים. בסופו של דבר הם זורמים מן הים במעלה נהרות, ולתוך אגמים ובריכות, שם הם שוהים במשך 7 עד 9 השנים הבאות. בשנים אלו גוון עורם הוא צהבהב חום, וזוג עיניים קטנות מנמרות את צידי ראשם. בהגיעם לגיל 7-9, מתחילים הצלופחים את מסעם חזרה אל הים ממנו הגיעו. אלה החיים בנהר מתחילים בשחייה אל הים, ואלה מהם החיים באגמים ובבריכות יוצאים מן המים, מחליקים על פני העשב הלח עד הגיעם לנהר, שם הם יורדים באפיקו אל הים. במהלך מסעם האחרון משלימים הצלופחים את שלמותם הפיזית והופכים לצלופחים בעלי עיניים גדולות, וצידי גופם מנצנצים בגוון כסוף. גודלם של הצלופחים הבוגרים למיניהם נע החל ממטר אחד, ועד לכ-1.85 מטר.

כשהם מגיעים אל הים הם עושים את המשך מסעם על פני קרקעיתו, כשגופם עובר שינוי פעם נוספת בחייהם, הפעם מדגי מים מתוקים לדגי ים השוחים במעמקי האוקיינוס. בסופה של שחיית מעמקים לאורך אלפי קילומטרים מגיעים הצלופחים למפרץ מקסיקו, שם מסתיים מסעם עם הטלת הביצים, ומסע חדש של צאצאיהם יחל.

הצלופחים כמאכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלופח המים המתוקים (unagi) וצלופחי הימים נפוצים מאוד במטבח היפני. צלופח זה ניזון מדגים קטנים ומתולעי דם קפואים.

מרבית מיני הצלופחים נטולי קשקשים ומשום כך אינם כשרים למאכל לפי דיני היהדות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלופחיים, באנציקלופדיה ynet