סימני כשרות בבעלי חיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

בהלכה קיימת מערכת כללים וחוקים מסועפת באשר לכשרות המזון מן החי. מערכת זו מבוססת על רשימת בעלי החיים המותרים והאסורים באכילה, המופיעה בתורה (ויקרא פרק י"א, ודברים פרק י"ד).

  • סימני בהמות וחיות: התורה מבדילה, לעניין סימני כשרות, בין בהמה לחיה ולכן משתמשת לעתים במונח חיה ולעתים במונח בהמה, לומדים זאת מהפסוקים בפרשת אחרי מות:

"אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ-עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת-דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר" (פסוק י"ג)
"כִּי-נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל-בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל-אכְלָיו יִכָּרֵת" (פסוק י"ד)
ההבדל הכללי בין השתיים, הוא שהאחד בר והשני ביתי. בהמות טהורות, המותרות באכילה, הן בהמות בעלות פרסה שסועה שהן גם מעלות גרה.

  • חיות שזכו להתייחסות פרטנית: בספר ויקרא מוזכרות ארבע בהמות/חיות שאינן כשרות על אף העובדה שניתן היה לחשוב שיש להם את סימני הכשרות: הגמל, הארנבת, השפן והחזיר, (על הגמל והארנבת, ראה התייחסות בהמשך). בנוסף נמנו בתורה שבע חיות טהורות שבמפורש הותרו באכילה. החיות הטהורות הן: אייל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו וזמר. (זיהויים של האקו, התאו והזמר המותרים באכילה איננו מוסכם, אך חלק מהחוקרים מזהים את הזמר כג'ירף).‏[1]
  • דגים: מותרים באכילה רק דגים בעלי סנפיר וקשקשת. חז"ל קבעו כלל: "כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר".‏[2] ולכן הימצאותם של קשקשים מהווה סימן כשרות מובהק, ואין צורך לחפש את הסנפירים.

ישנם סוגי קשקשת שאינם מתירים את הדג באכילה כגון שאינם יורדים בקלות אלא פוצעים את העור בקילופן, וכן קשקשים דמויי שריון שאינן שקופים אלא עשויים מחומר קשיח, לפי דעת רוב הפוסקים הינם אסורים באכילה.

  • עופות: בתורה ניתנה רשימה של עופות אסורים באכילה, וכל היתר הותרו. במשך הדורות נשכח זיהויים של חלק מהעופות האסורים והתעוררו ספקות לגבי עופות שונים. בשל הבלבול ניתנו בספרות ההלכה סימנים שונים לזיהוי עופות טהורים, כך למשל נמסר כי עופות דורסים אסורים כולם, וכן סימנים נוספים. בסופו של דבר נקבע בהלכה כי כל עוף שאין מסורת רצופה על אכילתו אסור באכילה.

הגמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמל מוזכר בתורה כבהמה שאין לאוכלה, מאחר שיש לו סימן טהרה אחד בלבד, העלאת גרה, אך איננו מפריס פרסה (ויקרא י"א, ד'): "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה, את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הוא לכם".

פסוק זה עורר תמיהה, שכן מבחינה אנטומית הגמל אכן מפריס פרסה ואף שוסע שסע פרסות, כמו כל בעלי החיים מסדרת מכפילי פרסה.

רש"י פירש את העניין בפירושו לפסוק זה בקובעו: "מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת - כגון גמל שפרסתו סדוקה למעלה אבל למטה היא מחוברת".

בעלי התוספות שם תמהו על פירושו של רש"י לסוגיה: "פירש רש"י: 'למעוטי גמל שפרסותיו סדוקות למעלה ומלמטה הם מחוברות', וצריך עיון, דאם כן היה לו למעט גמל מדין שוסע ולכתוב 'ושסע איננו שסע'". ולא כך כתבה התורה, אלא כתבה 'פרסה איננו מפריס'.

רד"צ הופמן כתב על הדברים, לאחר הבאת דברי רש"י:

[...] וי"ד מיכאליס העיר: "משה דרש שהחיה תהיה לה פרסה שסועה לשתים לא רק למעלה, אלא גם שהשסע יגיע בכל הרגל עד למטה ושביא תדרוס על הקרקע ממש ברגל שסועה לגמרי עד למטה, בלי שיישאר עוד גוש מחובר מתחת לשסע. רגל הגמל סדוקה למעלה עד עצם הרגל, היינו לשתי פרסות. סדק זה נמשך, אמנם, גם למטה אבל לא לאורך כל הרגל אלא מלפניה בלבד, ואילו מאחוריה אין הרגל סדוקה, וחוץ מזה יש שם עוד גוש מחובר שהגמל דורס בו בשעת ההליכה". מכאן אומר הֵיסט: "רגלי הגמל סדורות במקצת ואין להן פרסות ממש". [...] לפי זה משמעות "ופרסה איננו מפריס" היא: אין לו פרסות מפני שהפרסה איננה פרסה ממש.

– פירוש רד"צ הופמן לספר ויקרא, עמ' רכז

הארנבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בויקרא יא,ו כתוב:

וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה, טְמֵאָה הִוא לָכֶם:

המחקר המדעי, לעומת זאת, הראה כי הארנבת אינה מעלה גרה, אם כי היא מרבה ללעוס ונראית כזו.

יש המסבירים שאין הכוונה לארנבת המוכרת לנו כיום, כשם שישנם שמות שונים במקרא לחיות ולצמחים בני זמננו. בהקשר זה יש להזכיר כי על פי תרגום השבעים המילה ארנבת מתארת את הארנבת המוכרת לנו כיום, אך ייתכן שאירע שיבוש עוד לפני תרגום זה.

יש הטוענים שהתורה מתייחסת אל הארנבת כפי שהיא נראית לבני אדם, ולא לפי נתונים שאינם נראים לעין אנושית, וכוונתה היא להדגיש שהארנבת טמאה על אף שהיא נראית כמעלת גרה ובעלת סימן טהרה.

אחרים טוענים שכוונת המקרא במילים "מעלת גרה" אינה חופפת להגדרה המדעית של העלאת גרה. ארנבת אוכלת ומעכלת שוב חלק מצואתה (לאחר שהפרישה אותה מגופה), וייתכן שזו כוונת התורה ב"מעלת גרה".‏[3]

הרמב"ם כותב בנוגע להגדרת בהמה "מעלה גרה", כי בהמה מעלת גרה היא בהמה חסרת שיניים עליוניות. כמו כן הוא מציין שהבהמה היחידה שהיא מעלת-גרה ואינה מפרסת פרסה היא הגמל בלבד, ואינו מציין את שני הנוספים בתורה: ארנבת ושפן מאחר שאינם בהמות ואין חשש שיבואו לאוכלם.‏[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי שיימן, מחקר חדש: הג'ירפה איננה חלק מהחיות הכשרות, באתר "סרוגים"
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף נ"א, עמוד ב'
  3. ^ עמדה זאת מובאת בספרו של אברהם קורמן בספרו "הטמא והטהור האסור והמותר".
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק א'