צלקנית

צלקנית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ציפורנאים
משפחה:	חיעדיים
סוג:	צלקנית
שם מדעי
	Carpobrotus; ‏בראון, 1925

צלקנית (שם מדעי: Carpobrotus, באנגלית pigface) היא סוג של צמח סוקולנטי בעל עמידות גבוהה ליובש עונתי, קרקע דלה ורסס ים. הסוג "צלקנית" כולל כ-20 מינים, שמוצאם של רובם הוא דרום אפריקה, אך קיימים גם מינים שמקורם באוסטרליה ובדרום אמריקה. הסוג רגיש לקרקע כבדה או בוצית. מקור השם המדעי carpobrotus הוא ביוונית, ומשמעותו "פרי אכיל". בארץ גם קיים שם עממי, "אהל האצבעות".

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלי הצלקנית בשרניים מאוד, בעלי חתך משולש ומסתיימים בחוד. הצלקנית משתרעת על פני הקרקע, כשבכל התפצלות קיים אגד שורשים. פרחיה גדולים, אופקיים וצורתם כצורת כתר. הפרחים בעלי דמיון מסוים לפרחי חרצית, אלא שעלי הכותרת של הצלקנית זקורים יותר. צבעה שונה ממין למין - לבן, כתום, צהוב או סגול.

לפירות צורה אליפטית, כשבקצם פיטמה, וגודלם כשני סנטימטרים.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזכות עמידותם הרבה של מיני הצלקנית, דרישותיהם הצנועות מהקרקע ועמידותם בתנאי יובש, בצלקנית משתמשים לעיגון חוליות ומדרונות בשולי דרכים. בגננות נוי משמשת הצלקנית לכיסוי שטחים שאינם מיועדים לדריכה. בגינות רבות משמשת הצלקנית כצמח כיסוי קל מאוד לתחזוקה. את הצלקנית ניתן להרבות על ידי ייחורים (יש לכלול אגד שורשים בכל יחור), השרשה (גבעול צלקנית במים יפתח שורשים תוך מספר שבועות) או על ידי זרעים.

בנוסף, מיני הצלקנית משמשים למאכל. כשהם בשלים, פירות הצלקנית ראויים למאכל. לפרי הבשל גוון צהוב והוא מפיץ ריח עז. לחלק ממיני הצלקנית טעם מר ולא נעים, אך הם ראויים למאכל. למין Carpobrtus deliciosus טעם מתוק. את עלי הצלקנית אוכלים צבים. הם טובים למאכל אדם לאחר בישול. בעבר השתמשו מלחים בעלי הצלקנית כתרופה לצפדינה. ילידי אוסטרליה השתמשו בעלים צלויים כתחליף למלח.

בצלקנית משתמשים גם לצרכים רפואיים. מיץ העלים מכווץ כלי דם ובעל יכולת חיטוי מסוימת והרגעה מקומית, ועל כן ניתן להיעזר בו בצורתו הגולמית על פצעים פתוחים, כוויות, פריחה, מחלות עור כרוניות מסוימות ועקיצות. בנוסף, ניתן להשתמש במיץ העלים להקלה במצב של שלשול, ולגרגור להקלה בדלקת גרון. מתקיימים מחקרים להפקת תרופה מסחרית ממיצוי העלים.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל גדלים מספר מינים שיובאו מדרום אפריקה, שזכו לשם העממי "אהל אצבעות". לפחות שני מינים התאזרחו היטב והחלו מתפשטים על חשבון מינים מקומיים, ועל כן הוגדרו כמינים פולשים. תופעה זו אינה קיימת רק בישראל, אלא גם במדינות נוספות, דוגמת קליפורניה.

מינים הגדלים בישראל: