צרתן

צָרְתָן (גם: צָרְתַנָה, צְרֵרָתָה ו-צְרֵדָתָה) הייתה עיר מקראית בעבר הירדן, ששכנה בסמוך לשפך נחל יבוק לנהר הירדן ובקרבת העיר אדם.

העיר נזכרת לראשונה בתיאור מעבר הירדן בספר יהושע: ”וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד באדם (מֵאָדָם) הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן”.

לאחר מכן, העיר נזכרת בסיפור רדיפת גדעון בן יואש אחרי המדיינים: ”וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה עַל טַבָּת”.

כמו כן, נזכרת העיר כמקום שבו יצק שלמה המלך את כלי בית המקדש הראשון: ”בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן”.

בתיאור מקביל של האירוע בספר דברי הימים נזכרת העיר בצורה "צרדתה": ”בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בַּעֲבִי הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צְרֵדָתָה”.

כמו כן, נזכרת העיר בצורה "צרתנה", בתיאור נפות שלמה המלך: ”בַּעֲנָא בֶּן אֲחִילוּד תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה עַד מֵעֵבֶר לְיָקְמְעָם”.

כמו כן, העיר נזכרת אצל חז"ל בדיון על סיפור חציית הירדן במקום: ”אמר ר' יוחנן אדם קרייה וצרתן קרייה - שנים עשר מיל מזו לזו”.

לעיר הקדומה מספר הצעות זיהוי כיום:

החוקר ויליאם פוקסוול אולברייט הציע לזהות את העיר הקדומה עם "תל צליחאת", כ- 15 ק"מ צפונית לתל דיר עלא (המזוהה עם סוכות המקראית).

החוקר בנימין מזר הציע לזהותה עם "תל אם-חמאד", כשישה ק"מ צפונית מערבית לגשר דאמיה (המזוהה עם אדם המקראית).

החוקר נלסון גליק הציע לזהות את העיר עם "תל א-סעידיה", כ- 18 ק"מ צפונית לגשר דאמיה, ותשעה ק"מ צפונית מערבית ל"תל דיר עלא". זאת, באופן התואם לתיאור חז"ל בדבר המרחק בין אדם וצרתן - 12 מיל.

במדריך ישראל החדש נקראה בקעת צרתן האזור בבקעת הירדן הישראלית ה'צרה ' בין מחולה לגשר אדם והנמצא אל מול הזיהויים האפשריים במזרח הירדן .

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך ובנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.