מדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Midian2.png

מִדְיָן היא ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן. לפי המקרא המדיינים הם צאצאיהם של אדם שנקרא מדין, שהיה בנו של אברהם מפילגשו קטורה[1].

ארץ מדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדיינים התיישבו בצפון מערב חצי האי ערב, בחלק ניכר מהחלק המזרחי של ים המלח (אשר מאוחר יותר נושב על ידי העמונים, המואבים והאדומים) וכן בערבה. בזמן בו מתרחש המתואר בספר שמות, שטחם כלל ככל הנראה חלקים מחצי האי סיני. באזור זה הם שלטו ככל הנראה מהמאה ה-12 עד המאה העשירית לפני הספירה.

היום, הטריטוריה העתיקה של מדין נמצאת בחלקים מערב הסעודית, דרום ישראל ודרום ירדן.

סיפורים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר בספר בראשית, מדיינים סוחרים קנו את יוסף והורידהו אותו למצרים, שם מכרו אותו לעבד‏[2].

מאוחר יותר, מדין היה האזור בו משה ישב עם עזיבתו את מצרים לאחר הריגת המצרי אשר הכה עברי‏[3], עד חזרתו לשם הנהגת בני ישראל‏[4]. בשנים אלה, הוא נישא לצפורה, בתו של יתרו (רעואל), כהן מדין. לפי ספר שמות‏[5], במדין התרחשה ההתגלות בסנה בוער ב"הר האלוקים" אשר בחורב.

על פי פירוש רש"י אותו מקום היה הר סיני שבו ניתנו לוחות הברית ונקרא בשם "הר האלוקים" על שם העתיד. לפי זה חציית ים סוף התרחשה בקטע שבין נואייבה לחוף המדייני המקביל ומתיישבת עם השאלה כיצד יציאת מצרים (הנמצאת ממערב לארץ ישראל) ומסע הנדודים מסתיימים כאשר בני ישראל פולשים אל הארץ ממזרח וחוצים את הירדן ולא ממערב.

בשנת הארבעים לצאת ישראל ממצרים, זמן קצר לפני הכניסה לארץ, הכשילו בנות מדין את בני ישראל בחטאי עבודה זרה וגילוי עריות, וכתוצאה מכך פרצה מגפה בבני ישראל. לאחר שתמה המגפה יצאו ישראל למלחמה במדין, הרגו את הגברים, הנשים, הילדים ואת רוב הילדות ולקחו שלל רב.

בתקופת השופטים הפכו המדינים לעוינים לעם ישראל. המדינים ומלכיהם זבח וצלמונע אשר הובלו על ידי שני שרי הצבא, עורב וזאב, פשטו על ישראל בעזרת גמלים מהירים, כדי לשדוד יבול ובעלי חיים, וגרמו להתרוששות של ישראל, עד שהם הובסו בידי גדעון[6]. שם גם מזהים את המדינים כישמעאלים, אשר נוהגים לעדות נזמים באפיהם‏[7].

אזכורים חוץ מקראיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוץ מאזכורם בתנ"ך, המדיינים הקדמונים מוזכרים באריכות גם בקוראן.

אזכורים חוץ מקראיים נוספים הם של תלמי. שמזכיר מקום בשם מודיינה ששכן על חוף בחצי האי ערב וכתביו של תגלת פלאסר[דרוש מקור] שמתייחסים לשבט בשם עיפה שאולי זוהה עם בני עיפה בן מדין. ארכאולוגים מסוימים סוברים[דרוש מקור] שהמדינים הם למעשה שרידים של החיקסוס שגורשו ממצרים ונאלצו לחיות במדבר. עוד סברה היא שהנוודים הנזכרים בכתבי המצרים בשם "שסו" היו למעשה המדינים, ההשערה הזו נובעת מהעובדה שהמקור של המילה "שסו" הוא "מטיילים ברגל". הארכאולוגים מזהים סוג ייחודי של קדרות שנעשתה ביד אשר נמצאה באזור של אדום ושעיר כחפצים מדינים. קדרות כזאת זוהתה רק בחורבות המקדש המצרי לחתור בתמנע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]