מחולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחולה
Mehola 016a.jpg
בית הוועד
מחוז יהודה ושומרון
מועצה אזורית ערבות הירדן
גובה ממוצע ‎-177‏ מטר
תאריך ייסוד 1967
תנועה מיישבת הפועל המזרחי
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 436 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.6%‏ בשנה עד דצמבר 2013
מיקום מחולה
מחולה
מחולה

מחוֹלָה היא התנחלות ומושב דתי על קו התפר שבין בקעת הירדן לבקעת בית שאן, כ-18 ק"מ דרומית לעיר בית שאן. הוקמה כהיאחזות נח"ל ב-6 בפברואר 1968, ז' בשבט תשכ"ח ואוזרחה ב-13 בנובמבר 1969, ג' בכסלו תש"ל[1]. מבחינה ארגונית שייך המושב לאיגוד המושבים של "הפועל המזרחי" והוא הראשון שהוקם בבקעת הירדן לאחר מלחמת ששת הימים[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היאחזות נח"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים החלו במטכ"ל צה"ל, באוגוסט-ספטמבר 1967, דיונים על הקמת היאחזויות נח"ל באזורים שנכבשו במלחמה, ובהם ביהודה ושומרון. הוחלט להתחיל את ההתיישבות ביהודה ושומרון בהיאחזות שתוקם בקרבת הקו הירוק (נחום ברנע הגדיר זאת: גיחה זעירה לדרום הקו הירוק שתמיד ניתן להאבק עליה כתיקון גבול[2]) כהמשך ישיר של יישובי בקעת בית שאן. בסוף דצמבר 1967, לאחר איתור אדמות נפקדים שלא היו בשימוש, הוחלט בדיון אצל ראש הממשלה, לוי אשכול, בהשתתפות שר הביטחון, שר החקלאות ומנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית על הקמת היאחזות באזור הכפר ברדלה.
ההחלטה יצאה להכנה בפיקוד הנח"ל מיד בתחילת ינואר אולם התעכבה למשך חודש כדי לאתר היקף מספיק של אדמות לקיום היאחזות. בני גרעין של בני עקיבא עלו למקום ב-6 בפברואר 1968 ובנות הגרעין הצטרפו אליהם ב-12 בפברואר 1968 והקימו היאחזות בשם נח"ל סוכות[1].
ב-14 בדצמבר 1968, ט"ו בשבט תשכ"ח, חגגו בני הגרעין את העלייה לקרקע במסיבה פנימית ויום זה מצוין על ידי בני עקיבא כיום העלייה על הקרקע. הקמת ההיאחזות בוצעה בלא פרסום, וללא קיום טקס עליה על הקרקע פומבי‏[3]. אפילו כותרת הדיון אצל ראש הממשלה לא ציינה שמדובר בהקמת היאחזות אלא רק ב"עיבוד קרקעות", זאת על מנת למנוע לחצים בתוך ישראל ומחוצה לה כנגד הקמת היאחזויות ביהודה ושומרון. באפריל 1968 פורסמה בירחון במחנה נח"ל כתבה ראשונה על ההיאחזות, אך ללא ציון שמו ומיקומו. באוגוסט 1968 כבר פורסם בעיתונות דבר הקמת ההיאחזות עם ציון שמו ומקומו ובאוקטובר התקיים טקס העלייה על הקרקע בנוכחות אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי. באותה תקופה עברה ההיאחזות אל מקום הקבע שלה כ-2 קילומטר צפונית לנקודת ההיאחזות הראשונית, בראש גבעה בגובה 170 מטר מעל גובה פני הים[4].

היאחזות הנח"ל אומצה על ידי קיבוצי בקעת בית שאן דתיים וחילוניים כאחד, אשר ביום האזרוח העניקו עוגה בצורת חומה ומגדל, וכן על ידי מושב כפר הרא"ה אשר ליווה אותו עד התאזרחותו‏[3]. כן אומץ המושב על ידי לשכות בני ברית ברמת השרון ותל אביב[5].

יישוב אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היאחזות הנח"ל אוזרחה ב-13 בנובמבר 1969, בטקס צנוע‏[6]. בהיעדר גרעין משפחות שיתיישב במקום, היא אוזרחה על ידי קבוצה קטנה של בוגרי "גרעיני נחשון" א' ו-ב' של הנח"ל שקודם לכן איישו את ההיאחזות כחיילים[4]. בצעדיו הראשונים הוא המשיך להתנהל כקיבוץ‏[7] והיו בו רק שני זוגות נשואים‏[8]. התושבים ראו בלידת הילדה הראשונה, תמר, ביוני 1970, סימן ממשי ראשון לכך שהמקום אכן התאזרח‏[9]. התקשורת עקבה אחר הצעדים הראשונים של היישוב. היא דיווחה על לידת הבת הראשונה‏[8], על ברית המילה הראשון‏[10] ועל החתונה הראשונה‏[11]. אלוף פיקוד מרכז, רחבעם זאבי, ליווה מקרוב את היישוב בצעדיו הראשונים.

בסוף שנת 1970, לאחר לפחות שני ניסיונות כושלים‏[2], נקדחה במקום באר שאפשרה את הרחבת החקלאות במקום‏[7]. בשנת 1971 הצטרפה ליישוב קבוצה של בוגרי "גרעין גדיל", שאיישו את ההיאחזות בעת שהיא אוזרחה‏[4].

בראשית שנות ה-70 קיים המושב חקלאות על פני שטח של 4000 דונם, אשר כללה לרוב גידולי גזרים, מלפפונים[12] ומלונים ליצוא. בנוסף היו במושב לול, מוסך ומפעלי תעשייה[13], בהם מפעל למכשירים הידראוליים שבשנות ה-80 היה ליצואן מוסמך בתחום המתכת‏[14].

בשנת 1978 החליט המושב לבטל את השיתופיות ולהיות מושב עובדים[15]. קרוב למחצית המשפחות המשיכו להתנהל כמושב שיתופי ובמושב התגוררו זה לצד זה חברי המושב השיתופי וחברי מושב העובדים‏[16]. בתחילת 1984 עברו חברי המושב השיתופי לשדמות מחולה ואזרחו אותה‏[17].

בשנת 2001 הוקמה בסמוך למחולה שכונת הרחבה בשם גבעת סלעית, על שם סלעית שיטרית, בת מחולה שנהרגה בפיגוע חבלני שאירע סמוך ליישוב במהלך האינתיפאדה השנייה. בשכונה מתגוררות 10 משפחות‏[18].

כיום (2014) המושב מונה יותר ממאה ועשר משפחות והרחבה קהילתית שלב ב'. בשנים האחרונות קולט המושב משפחות חדשות.

חינוך וקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב תושבי המקום מתפרנסים מחקלאות, חינוך, משק ומקצועות חופשיים. עיקר הגידולים הם תבלינים ירוקים טריים, תמרים, הדרים ומעט גידולי שדה. כמו כן במקום לולים ורפתות לגידול עגלים להפקת חלב[1].

באגודה השיתופית של המושב ישנם היום מטעי תמרים, פרדסי הדרים ולולים. סטודיו לעבודות אמנות, סטודיו לאומנות הנפחות בברזל, חנות ומעבדה למחשבים וציוד משרדי.

במושב ניתנים כל השירותים הנחוצים: בית כנסת, מקווה, שיעורים, תנועת נוער בני עקיבא, צרכנייה, מועדון חברים, מועדון לנוער וחוגים, מועדון לגילאי התיכון, ספרייה, בריכה, מרפאה, תחנת דלק, שירותי משרד, דואר ודף מידע שבועי, גנים, פעוטונים, ועדת חינוך פעילה, ועדת תרבות פעילה מאוד, ועדת קליטה ועוד‏[1]. בשנת 1984 הקימה ויצ"ו במקום מועדון חברות‏[19].

מבחינה מוניציפלית שייך מושב מחולה למועצה אזורית ערבות הירדן. ילדי ישובי צפון בקעת הירדן, הכוללים גם את שדמות מחולה וחמדת, לומדים בבית הספר המשותף "שקד" שבקיבוץ שדה אליהו[20]. חלק מבני המושב לומדים בתלמוד תורה, ישיבה ואולפנה בבית שאן‏[1].

בשנת 2007 הוקם במושב מוסד חינוכי לבנות (מחו"ל) שנפלטו ממסגרות חינוכיות‏[1].

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם נח"ל סכות הוא כשם העיר המקראית סֻכּוֹת בעבר הירדן המזרחי, או כשם סֻכּוֹת בצדו המערבי של נהר הירדן, המזוהה כיום עם חרבת א-סכות (במקום בו נמצא היום מוצב 'ברווז' של צה"ל)‏[1][21].

מקור השם מחולה הוא כשם העיר המקראית אבל מחולה, שמקומה המשוער מוצע על ידי ארכאולוגים, בין היתר, ב-2 תלים סמוכים ליישוב: תל אל חילו, דרומית למושב‏[22] ותל אבו צוץ, מזרחית לכביש 90 במקום בו נמצא כיום מוצב 'אגמית' של צה"ל‏[23].

היישוב "אבל מחולה" נזכר בתנ"ך שלוש פעמים:

מעיין עין סוכות (26/6/2010)

אתרים בקרבת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמורת נביעות מחולה - הממוקמת כ-2.5 ק"מ מצפון-מערב למושב, הכוללת שטח ביצתי ובו שפע של נביעות שמימיהן זורמים בתעלות לנחל מלחה.
  • עין סוכות - מעיין הנובע מזרחית לכביש 90, באזור שבין מחולה לשדמות מחולה, שמימיו מתנקזים לתוך בריכה טבעית בקוטר של כ-20 מטר ומוקפת קנה מצוי[24].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 אודות היישוב מחולה באתר www.mechola.co.il.
  2. ^ 2.0 2.1 נחום ברנעגם בהר וגם בבקעה, דבר, 12 בספטמבר 1969
  3. ^ 3.0 3.1 בגלל קיצ'י מיצ'י, מעריב, 26 בדצמבר 1969
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 יאיר דואר, לנו המגל הוא החרב, כרך 2, 1992, עמ' 166-168
  5. ^ יצחק אלפסיבני ברית אימצה את מחולה, מעריב, 12 באוגוסט 1970
  6. ^ היאחזות מחולה - יישוב אזרחי, מעריב, 17 בדצמבר 1969
  7. ^ 7.0 7.1 מחולה תמשיך לקיים אורח חיים קיבוצי, מעריב, 25 בנובמבר 1970
  8. ^ 8.0 8.1 יוסף וקסמן, גנדי רוצה ילדים בצרורות במחולה, מעריב, 11 ביוני 1970
  9. ^ מחולה מצדיעה - בתקווה, מעריב, 25 באוגוסט 1970
  10. ^ ברית מילה ראשונה במחולה, מעריב, 30 ביוני 1971
  11. ^ חופה ראשונה במחולה, מעריב, 7 ביולי 1971
  12. ^ יבולים מוצלחים בבקעת הירדן, מעריב, 14 באפריל 1971
  13. ^ אהרן ביר, היאחזויות והתנחלויות 1974, עמ' 37
  14. ^ יצוא למרות, דבר, 15 בספטמבר 1983
  15. ^ אהרון דולב, מחולות הקפאון בבקעת הירדן, מעריב, 5 בדצמבר 1980
  16. ^ שמעון וייס, אנשי מחולה מתורגלים היטב בעירנות, דבר, 4 בפברואר 1982
  17. ^ שעיה סגל, מושב שיתופי דתי יווסד מחר בבקעה, מעריב, 16 בינואר 1984
  18. ^ משרד הביטחון פועל להכשרת "גבעת סלעית", באתר ערוץ 7, 16 ביולי 2012
  19. ^ אורה עריף, ויצ"ו אימצה את מושב מחולה, מעריב, 13 ביולי 1984
  20. ^ גיל אלכסנדר, אכן אסון חינוכי ושמו זרמים, מעריב, 12 באוקטובר 1981
  21. ^ חרבת א-סכות באתר עמוד ענן.
  22. ^ תל אל חילו באתר עמוד ענן.
  23. ^ תל אבו צוץ באתר עמוד ענן.
  24. ^ עין סוכות באתר עמוד ענן.

קואורדינטות: 32°21′57″N 35°30′57″E / 32.3657°N 35.5157°E / 32.3657; 35.5157