תל מגידו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תלים מקראיים
תל מגידו, תל חצור, תל באר שבע
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Tel megido.JPG
תל מגידו ממעוף הציפור
מדינה Flag of Israel.svg ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 6
Tell Megiddo 2006 Preservation tourist map.jpg


מיקום תל מגידו
תל מגידו
תל מגידו
שער העיר הכנעני בכניסה לתל מגידו
המזבח העגול מקדש דמוי מגרון 4040
שומכר בחפירות תל מגידו שנערכו בין השנים 1903 - 1905
הממגורה במגידו
מגידו במכתבי אל-עמארנה. נסיך מגידו ברידיה כותב למלך מצרים מכתב בנושא הקציר
מראה בתל מגידו
מערכת המים במגידו

תל מגידו (ערבית تل المتسلم תל אל-מֻתַסַלִם - "תל המושלים") הוא מהחשובים ומהמרשימים באתריה הארכאולוגיים של ישראל. ראשית ההתיישבות בו החלה באלף הרביעי לפנה"ס. בשנת 2005 הוכר האתר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

התל ממוקם כקילומטר וחצי מצפון לשער המוצא מעמק עירון לעמק יזרעאל, שטחו כ-60 דונמים ופסגתו גבוהה בכ-60 מטרים ממישור העמק אשר למרגלותיו. התל ממוקם בנקודה אסטרטגית חשובה וחולש על צומת דרכים ראשי, הכולל את דרך הים (העוברת בנחל עירון וממשיכה לרמת הגולן ולדמשק), את הדרך למפרץ חיפה ולעכו ואת הדרך לבית שאן.

על ההיסטוריה של התל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאי החפירות ותעודות מצריות קדומות הראו שההתיישבות במגידו החלה באלף הרביעי לפנה"ס (התקופה הכלכוליתית). בראשית האלף השלישי לפנה"ס (תקופת הברונזה הקדומה) הייתה מגידו עיר שהוקפה בחומה אדירה. כמו כן, נתגלה כי באלף השני לפנה"ס הייתה מגידו אחד מן המרכזים השלטוניים המצריים החשובים בארץ ישראל.

מקורות עתיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של העיר מגידו מופיע לראשונה בקבוצה השלישית של כתבי המארות מימי השושלת ה-12 אשר שלטה במצרים במאות ה-19-20 לפנה"ס. מגידו נכללת בין הערים אשר כבש תחותמס השלישי אשר שלט במצרים במאה ה-15 לפנה"ס. העיר הפכה במהרה למעוז מצרי. מגידו מופיעה במכתבי תענך המתוארכים לשנים 1470-1550 לפנה"ס לערך. ממכתב מס' 5 אפשר להבין שמגידו הייתה עיר מרכזית. במכתבי אל-עמארנה השתמרו שמונה מכתבים בהם מוזכרת מגידו או בירידיה שליט העיר. המכתבים הם א"ע 234, 242, 243, 244, 245, 246, 248 ו-365. התכתובת עוסקת בניסיונות הפלישה של לבאיה שליט שכם, לתחום שלטונה של מגידו, והמאבק שמנהל בירידיה נגדו עד שהוא מצליח להדוף אותו. לפי מכתב 248 כנראה נכללה תענך בתחום ממלכתו של בירידיה.

שם העיר מגידו מופיע בתנ"ך 20 פעמים. העיר מגידו הייתה בתחום שבט מנשה ומוזכרת בהקשר אי הצלחת השבט להוריש את העיר (שופטים פרק א' פסוק כ"ז). בימי המלך שלמה הפכה העיר למרכז הנציבות והעיר מוזכרת בהקשר של פעולות הבניה אשר שלמה ביצע בעיר. העיר מוזכרת גם במקורות אשוריים וארמיים. מקום העיר מגידו היה בלתי ידוע לשליח יוחנן מתלמידיו של ישו, הוא בחר במגידו כמקום הקרב האחרון בין כוחות הטוב והרע וכך נולדה ארמגדון של האפוקליפסה (חזון יוחנן ט"ז, ט"ז).

מסע תחותמס השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1458 לפנה"ס הקימו הכנענים קואליציה שמרדה בשלטון המצרי, בגיבויה של ממלכת מיתני, בצפון מסופוטמיה. בראש הקואליציה עמד שליט קדש, אשר בסוריה. צבא הקואליציה נאסף במגידו וחיכה לבוא הצבא המצרי. פרעה מצרים, תחותמס השלישי, עלה עם צבאו להכניע את המורדים. הכנענים חילקו את צבאם לשניים: האגף הדרומי חנה בתענך, כדי לחסום את הדרך הדרומית לעמק יזרעאל. האגף הצפוני חנה מצפון-מערב למגידו, כדי לחסום את הגישה הצפונית לעמק. הכנענים לא חסמו את ואדי עארה (הוא מעבר ערונה הקדום), משום שהמעבר היה צר מאוד עד כדי הליכה של סוס אחרי סוס והוואדי היה מכוסה ביער סבוך והם הניחו שהצבא המצרי לא יוכל לעבור בו. תחותמס העז והוביל את צבאו בדרך הקשה והפתיע את הכנענים, כאשר הופיע עם צבאו על יד מגידו. בקרב שנערך למחרת, הוכה הצבא הכנעני ורוב מרכבותיו נלקחו בשבי. העיר הסתגרה בביצוריה והמצרים צרו עליה 7 חודשים, עד שנכנעה. השלטון חזר לידי מצרים. המאורע מתואר בכתובות במקדש שבנה תחותמס השלישי בכרנך.

החפירות בתל וממצאים ארכאולוגיים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות הראשונות במקום נערכו על ידי החוקר הגרמני הטמפלרי גוטליב שומאכר בשנים 1905-1903. בין 1925 ל-1939 המשיכה לחפור במקום משלחת של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו, הודות לתרומה של ג'ון ד. רוקפלר, הבן. ב-1960, ב-1966 וב-1967 ניהל את החפירות יגאל ידין. חפירה נוספת נערכה בשנת 1974, על ידי אברהם איתן. מאז 1994 נערכות במגידו חפירות נרחבות על ידי אוניברסיטת תל אביב בניהול פרופסור ישראל פינקלשטיין ופרופסור דוד אוסישקין.

החוקרים גילו במגידו שלושים שכבות ארכאולוגיות, החל מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה האשורית, המשתרעות על פני למעלה מ-4000 שנה.

בין הממצאים החשובים בתל מגידו ניתן למנות את אתר המקדשים והבמות, ובו מבנים מרשימים החל מהמאה הרביעית לפנה"ס, שער העיר מתקופת הברונזה המאוחרת, המכונה "השער הכנעני" , שרידי ארמונות מהתקופה הזו, אסם גדול מהתקופה הכנענית, "שער שלמה" מתקופת הברזל (הבנוי בשיטת "ראש ופתין"‏[1]), שכיום מקובל לייחס אותו למאה התשיעית לפנה"ס, לתקופת בית עמרי, ארמונות מהתקופה הישראלית, האורוות, המיוחסות כיום לתקופת ירבעם השני, ומפעל המים המרשים שהוא גולת הכותרת של הביקור במגידו.

ראשיתו של המאגר, כנראה, בתקופתו של שלמה המלך (המאה העשירית לפנה"ס), אז נסללה דרך עילית שעברה בין שני קירות מקבילים אל המעיין שנבע מחוץ לחומה, בחלקו המערבי של התל. מאוחר יותר, כנראה בימיו של המלך אחאב (המאה התשיעית), הוקמה מערכת מורכבת הרבה יותר, שתפקידה היה להסוות את המעין ולאפשר שאיבה ממימיו, מבלי לצאת מתוך החומה.

המערכת כוללת פיר בעומק 25 מטרים, שהגיע לסלע האם. בקרקעית הפיר נכרתה מנהרה באורך כ-60 מטרים ובגובה שלושה מטרים. קרקעית הפיר נמוכה ממפלס המעיין, כך שהמים זרמו מהמעיין לפיר, וניתן היה לשאוב את המים בעזרת חבל ודלי מבלי לצעוד במנהרה. כדי להסתיר את מקום הנביעה מבחוץ נבנה קיר המסווה את המעיין. המפעל המרשים הוא עדות ליכולת הנדסית גבוהה ולתושייה רבה. מפעל המים נחפר בידי אוניברסיטת שיקגו, הותאם לביקורים בשנות ה-50, ושוקם בשנת 2007.

בתל תצפית הצפונית המשקיפה על מרחבי עמק יזרעאל ותצפית הדרומית ובה סוכת תפילה לצליינים. במרכז המבקרים בכניסה לתל מוזיאון קטן וכן דגם תלת ממדי של התל והממצאים העיקריים בו.

מחוץ לשטח הגן הלאומי נמצאים אזורים נרחבים של מגידו הקדומה יותר מהאלף הרביעי לפנה"ס, אז הייתה מגידו אחת הערים החשובות והגדולות ביותר בלוונט. כמו כן נמצאים סמוך לתל שרידי מחנה הלגיון הרומי לגיו[2] והעיר הרומית מאקסימיאנופוליס שעל חורבותיה ניצב הכפר הערבי לאג'ון שננטש במלחמת השחרור.

לאורך השנים לא נעשו באתר פעולות שימור מקיפות. בשנת 2006 לאחר הכרת אונסקו בתל- מגידו כאתר מורשת עולמית הוכנה תוכנית מקיפה לשימור תל מגידו.

ההשתכבות, הכרונולוגיה והרצף התרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית ההתיישבות במגידו בתקופה הנאוליתית באלף השביעי לפנה"ס תקופה שבה מתחיל האדם להתיישב ביישובי קבע. נמצאו שרידים מעטים בתוך מערה באזור המדרון המזרחי קרוב לעין אל קובי. במקום זה נמצאו גם שרידי ההתיישבות מהתקופה הכלכוליתית (אלף רביעי לפנה"ס) מתקופה זו נחשפו שרידי מבנים אפסידליים ומקדש כלכוליתי.

תקופת הברונזה בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב החל לקבל אופי עירוני בתקופת הברונזה הקדומה IIb במאה ה-27 לפנה"ס ועד מאה ה-29 לפנה"ס. בתקופה זו נבנתה מצודה על שטח של כ-20 דונם. המצודה היא הביצור הראשון של מגידו אשר היווה גרעין להתפתחות העיר העתידית. רוב האוכלוסייה המשיך להתגורר במדרון המזרחי מקום בו החלה ההתיישבות באתר ורק בעת סכנה נמלט לתוך המצודה.

בשכבה XVII המתוארכת למאות ה- 26-27 תקופת הברונזה הקדומה III העיר החלה לגדול. נבנו ארמון מקדשים וכן המזבח העגול מקדש דמוי מגרון 4040. בסוף תקופת הברונזה הקדומה קרסה התרבות העירונית של העיר. על עיי החורבות של השכבות הקדומות התיישבה אוכלוסייה נוודית למחצה. בשכבה XIVb נמצאו שרידי מבנים ארעיים. השכבה מתוארכת לתקופת הברונזה הבינימית מאות 21-22 לפנה"ס.

בתקופת הברונזה התיכונה IIa במאות 19-20 לפנה"ס ניכרת חזרה לצורת חיים קדם עירונית ועירונית. מכלול כלי החרס משתנה שינוי חד. השינוי מצביע על בואן של אוכלוסיות חדשות אשר מקורן בחוף הלבנוני והסורי. האוכלוסייה הביאה איתה צורת קבורה חדשה מתחת לרצפות הבתים ובחצרותיהם.

שכבה XI המתוארכת למאה ה-17 לפנה"ס והמאה ה-18 לפנה"ס תקופת הברונזה התיכונה IIb מציינת את תחילתה של תקופה חדשה, העיר מקבלת מעמד של עיר מדינה. נבנו ביצורים חדשים מסוג סוללת אדמה ובראשה הוקמה חומה. התווסף ארמון חדש ארמון 5059 ובאזור השערים אזור A-A נבנה שער חדש. תקופה זו מסתיימת בתל בשכבה X אשר הסתיים בחורבן.

תקופת הברונזה המאוחרת מתחילה בשכבה IX המתוארכת למאה ה-16 לפנה"ס. בשכבה זו נמצא מכלול עשיר של כלים דו גוניים. התכנון העירוני של השכבה הקודמת נמשך גם בשכבה זו עם שינויים אדריכליים מועטים. נבנה אגף בארמון שממזרח לשער באזור D-D . משכבה זו ואילך עד לסופה של שכבה VII המאה ה-13 לפנה"ס משתרעים משני עברי השער מכלולים מלכותיים- מושבה של השושלת המקומית במגידו. אחד הממצאים החשובים היו שנהבים שנמצא בבית האוצר. אוסף ממצאים זה נקרא "שנהבי מגידו" והוא כלל 380 חפצים ושברי חפצים ובהם גם לוחיות ארוכות של שנהב הנושאות תמונות. אחד החפצים החשובים שנמצאו הייתה קופסה רבועה שעל דפנותיה גולפו דמויות של אריות וספינקסים ברמת גילוף שהגיעה כמעט לרמת פיסול תלת-ממדי.

שבר קטן מהלוח בשביעי של עלילות גילגמש נמצא בתל מגידו בשפכי המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו שחפר בתל. לדעת אהרון קמפינסקי שבר זה יכול לרמז על קיומו של ארכיון בחלקי הארמון שעדיין לא נחפר.‏[3]

תקופת הברזל בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הברזל א' מתחילה בשכבה VIb במאה ה-12 לפנה"ס. לאחר ההרס המוחלט של העיר האחרונה מתקופת הברונזה הוקם על חורבותיה יישוב כפרי דל בעיקר בחלקו הצפוני של התל. זו התקופה שבה שלושה יסודות אתניים ומעמדיים היו שרויים במאבק על העליונית הפוליטית בארץ ישראל. היסודות הם: כנעניים, פלשתים וישראלים. רב הבתים הם מסוג ארבעה מרחבי המקובל לראות בהם בתים של אוכלוסייה כפרית המזוהה עם הישראליים. שכבה Via היא המשך רציף של השכבה שלפניה יש המשך אדריכלי וקראמי ונראה שחלק גדול מהאוכלוסייה נותר במקום והיווה קבוצה עיקרית בעיירה הפלשתית אשר נוסדה במגידו בעקבות ההתפשטות הפלישתית צפונה. מגידו הועדפה בגלל מיקומה האסטרטגי. תכנון העיר דומה לתכנון מתקופת הברונזה המאוחרת. השער נבנה גבוה מעל השער הקדום. שער זה שימש את העיר עד התקופה הפרסית. משני צידי השער נבנה ארמון המושל. בשכבה זו נמצאה כמות עצומה של כלי חרס. המכלול כולל קרמיקה פלשתית וקנקני שפת צווארון המשויכים למכלול הישראלי.

השכבה הסתיימה בעקבות חורבן מוחלט אשר זוהה על ידי בנימין מזר עם כיבושי דוד המלך ומלחמותיו בפלשתים אשר מתוארך לתחילת המאה ה-10 לפנה"ס. לדעת אהרון קמפינסקי שכבת החורבן היא בעקבות רעידת אדמה אשר בה נהרסו הרבה מרכזים עירוניים פלשתים ואשר סייעה לקראת סוף המאה ה-11 לפנה"ס לעלייתם של השבטים הישראלים.

שכבה Vb תקופת ברזל Ib המאה ה-10 לפנה"ס מתחילה מעל חורבות ההתיישבות הקודמת זהו כפר ישראלי גדול. מעליו נבנתה שכבה Va שהינה עיר מאורגנת. זוהי עיר אשר תוכננה מחדש, השער של השכבה הקודמת נשאר בשימוש. מזרחה לשער הוקם ארמון 6000 בסגנון בית חילאני הבנוי אבני גזית גדולות. ממערבה לשער השתרע אזור מגורים בתים פרטיים מסגנון ארבע מרחבי כן נבנה מרכז מינהלי גדול.

בשכבה IV ברזל IIb תחילת המאה ה-9 לפנה"ס נבנה מרכז צבאי ומנהלי חדש מעל חורבות המרכז המנהלי של השכבה הקודמת, יש המשערים שהשליט הבונה הוא אחאב. החל משכבה זו חל שינוי בטכניקת הבניה. הבניה עתה בסגנון פיניקי עמודי גזית הממולאים ביניהם בקיר מאבני שדה. כן נבנו חומה 325 אשר הקיפה את כל העיר ושער מונומנטלי. החומה איפשרה ליצור סינכרוניזציה סטרטיגרפית מוחלטת בין כל שטחי החפירה במגידו. בשכבה נחפרו גם מכלולים אשר זוהו כמכלולי אורוות ומחסנים וכן מערכת המים. שכבה זו נהרסה בחורבן אשר יש הקושרים אותו לפלישת הצבאות הארמיים בימיו של המלך יהוא (818-845 לפנה"ס) או בעת מסעו של חזאל מלך דמשק כנגד צפונה של ממלכת ישראל בימיו של יהואחז בן יהוא (מלכים ב' י"ג: 1-8).

העיר של שכבה III הוקמה בפער זמנים משכבה IV . מסקנה זו נובעת מהשינוי התכנוני הקיצוני של העיר. בימי ירבעם השני (750-784 לפנה"ס) העיר משמשת שוב כמרכז ממלכתי חשוב. העיר נבנתה כרשת של רחובות מקבילים ומצטלבים. במרכז העיר נחפרה ממגורת ענק. שטח מבני הציבור הצטמצם והוא רוכז משני עברי השער. רוב העיר הפך אזרחי דבר המצביע על חולשתה הצבאית והכלכלית של ממלכת ישראל בשלב האחרון לקיומה.

התקופות האשורית והפרסית בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכבה III תקופת ברזל IIc המאה ה-7 לפנה"ס היא השכבה השייכת לתקופת הכיבוש האשורי. אל חומה 325 שנותרה משכבה IV, במקום השער ההרוס הוסף שער עיר המורכב מתא אחד מכל אחד מצדדיו של מעבר השער. סמוך לשער העיר חשפה המשלחת האמריקאית שלושה מבני שרד רחבי שטח הבנויים לפי תוכנית שפרטיה לקוחים בחלקם מן האדריכלות אשורית. מבני שרד אלה ידועים במספרי החפירה והם: מס' 1052 ו-1369 ממערב לשער, ובניין 490 ממזרח לו.

בשכבה II השייכת למאה ה-6 לפנה"ס חומה 325 יצאה מכלל שימוש והעיר הפכה לעיר פרזות. בחלקה המזרחי נבנתה מצודה. יש המייחסים את בנית המצודה ליאשיהו מלך יהודה אשר התפשט צפונה לאחר חיסול ממלכת ישראל. דעה אחרת היא שהמצודה שייכת לחיל מצב מצרי.

שכבה I שייכת לתקופה הפרסית מאות 4-6 לפנה"ס. מגידו הפכה לעיר קטנה המוגנת על ידי המצודה. היא שימשה את הצבא הפרסי שעבר במסעותיו בדרך הים. בתקופה זו ממשיכה שקיעתה של העיר עד לסופה עם שקיעת הממלכה הפרסית.

תיאורי מגידו במקרא ובברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגידו נזכרת 18 פעמים בתנ"ך. לפי המסורת כבש את העיר דוד המלך ובנו, שלמה המלך, ביסס את מעמדה והפך אותה לאחת הערים החשובות בצפון הארץ. לאחר מלכותו של שלמה נכבשה העיר על ידי המלך המצרי שישק, אך לאחר שעזב את הארץ היא שבה לידי ישראל. בימי המלך אחאב הפכה העיר למרכז צבאי והוחזקו בה רכבי מלחמה וסוסים רבים דרך קבע. עם זאת, יש החולקים על המתואר בתנ"ך. בספר "ראשית ישראל" מבקרים המחברים, פרופ' ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, את תיאורה של הממלכה המאוחדת במקרא ובין השאר טוענים, כי לא היו אלה דוד ושלמה שהשתלטו על מגידו והרחיבו את היקף ההתיישבות בה.

שקיעתה של מגידו החלה בעקבות כיבושה על ידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי. בתנ"ך נזכר כיבושו של פרעה נכֹה את העיר מידי אשור, אך בתקופה זו היא הייתה חלשה ומרבית תושביה נטשוה. המקור הקדום האחרון המזכיר את מגידו הוא הברית החדשה, שבה נקרא המקום "ארמגדון" - שיבוש של השם - "הר מגידו". לפי המסורת הנוצרית, שם ייערך הקרב הגדול באחרית הימים, ארמגדון.

ביקור האפיפיור פאולוס השישי בתל מגידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל

ב-5 בינואר 1964 הגיע האפיפיור פאולוס השישי לביקור קצר בן 11 שעות במדינת ישראל. הוא הגיע בשעה 9:30 בבוקר בשיירת מכוניות, שחצתה את גבול ישראל בחבל תענך) והמשיך לתל מגידו שם סקר משמר כבוד של צה"ל ונתקבל בטקס קבלת פנים רשמי על ידי נשיא המדינה זלמן שזר, יושב ראש הכנסת קדיש לוז, ראש הממשלה לוי אשכול, שרים ואחרים. נשיא המדינה זלמן שזר בירך את האורח בנאום מלא פאתוס, כדרכו. בפתח דבריו אמר:

בהוקרה רבה ובמלוא תחושת המשמעות של אירוע זה, שאין לו אח בתולדות הדורות, הריני בא בשם מדינת ישראל ובשם עצמי לקדם את פני הוד כבוד האפיפיור הרומי ואבי הכנסייה הקתולית במרחבי תבל, בברכה העתיקה 'ברוך הבא'! ירדנו לכבודו מירושלים הבירה, עיר דוד, אל מגידו שבנה המלך שלמה, למען החיש לו את ברכותינו מיד עם הגיעו לארצנו, ארץ הקודש.

האפיפיור השיב על ברכת הנשיא בצרפתית, ציטט מדברי הנשיא ירמיהו וסיים: במילה העברית "שלום", עליה חזר פעמיים:

יהי רצון מלפניו להעניק לעולם המעונה של ימינו מתת אין ערוך זו, המהדהדת בכל דף בכתבי הקודש ושבה אנו שמחים לסכם את ברכתנו, את תפילותינו ואת איחולינו: שלום! שלום!.

לאחר מכן העניק נשיא המדינה לאפיפיור מדליון זהב שעליו מוטבעת מפת ישראל ומתחתיה נכתב בעברית ובלטינית "עלה לארץ הקודש". מתל מגידו המשיכה השיירה בדרכה לנצרת.

תל מגידו כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לאזור התל קיים קיבוץ הנושא את השם מגידו. רשות הגנים הלאומיים הפכה את תל מגידו עצמו לגן לאומי. כיום פוקדים את המקום צליינים נוצריים רבים בשל אזכורו בברית החדשה. בתל מספר אתרים הראויים לציון: שערי העיר הקדומה, "ארמון השנהבים" (שבו נמצאו מאות פיתוחים אמנותיים ותכשיטים משנהב), החתך הגדול שבוצע בתל על ידי המשלחת משיקגו (הנותן תמונה מרשימה של שכבות התל הרבות), האורוות מתקופתו של אחאב וכן מספר ארמונות נוספים. לדעת רבים, האתר המרשים ביותר בתל מגידו הוא מפעל אספקת המים של העיר מהתקופה הישראלית, המזכיר את מפעל המים של חצור הקדומה. כמו כן, מהווה התל נקודת תצפית טובה על נופי עמק יזרעאל, על הרי הגלבוע, על גבעת המורה, על הר תבור ועל רכס הרי נצרת.

בשנת 2005 הוכרז תל מגידו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. ב-2006 התגלו במקרה בכלא מגידו, אשר סמוך לתל, פסיפסים עתיקים הקשורים לנצרות ונחשבו בתחילה כחלק מאחת מהכנסיות הראשונות בעולם. עקב כך, הגילוי עורר התעניינות בקרב נוצרים וארכאולוגים בכל העולם. בחודש יולי 2011, לאחר עבודות רסטורציה רבות בכד חרס שנמצא בחפירות במקום, נמצא אוצר תכשיטים נדיר המוערך מראשית תקופת הברזל.‏[4]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות - ממצאים ארכאולוגים מהאתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים הם מחפירות תל-מגידו של אוניברסיטת תל אביב החוג לארכאולוגיה. פרויקט מגידו בראשות ישראל פינקלשטיין

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברי גינת ואלמוג טל, ביצורי העיר- השער והחומה, באתר מקמ חיפה
  2. ^ אלי אשכנזי, מחנה הקריה" של הלגיון הרומי בישראל התגלה במגידו, באתר הארץ, 3 ביולי 2013
  3. ^ אהרון קמפינסקי, מגידו : עיר-מדינה כנענית ומרכז ממלכתי ישראלי, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 193, עמ' 30
  4. ^ אוצר מגידו הכנענית