קדרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. סיבה: ההיסטוריה של הקדרות. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
קדר יוצר כלי מחומר על אובניים
בית מלאכה לקדרות מסורתית בעיירה מרג'ינאה שבדרום בוקובינה, רומניה

קדרות היא אומנות של יצירת כלים העשויים מחרס. את הצורה מקנים ליצירה כאשר החומר כיורי (פלסטי) ולאחר יבוש מלא מכניסים אותו לשריפה בתנור, בחום גבוה הגורם להתחרסותו. מקור המונח הוא מהמילה "קדרה". אדם העוסק בקדרות נקרא "קדר".

ישנן טכניקות רבות ליצירה בחומר. ניתן להשתמש באובניים, מכשיר המסובב את היצירה ומאפשר לאומן לעצב אותה תוך כדי סיבוב. אפשרות אחרת היא לעצב את החומר בידיים או בעזרת כלי עבודה שונים כגון: כליה‏[1] חוט דיג, מסורית, גלגלת, סכין, מחט, שיפוד, מכחול וכו'.

תהליך העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדרות נעשית על ידי יצירת אובייקטים מחומר וחימום שלהם בטמפרטורות גבוהות בתוך הכבשן הגורמת לתגובות , כגון הגדלת כוחם התקשות וקביעת הצורה שלהם. ישנן וריאציות רבות של חומרי גלם המשמשים לייצור כלי חרס . וערבוב חומרי גלם לצורך קבלת חומר עם תכונות ייחודיות הוא נפוץ מאוד

לפני העיצוב, יש צורך לסלק כיסי אויר הלכודים בחומר. ניתן לעשות זאת ב"ואקום פאג" או באופן ידני על ידי wedging .Wedging גם יכול לעזור לתכולת לחות אחידה בגוף החומר. השלב הבא הוא עיצוב על ידי מגוון רחב של טכניקות. אחרי העיצוב מיבשים את גוף החומר. ישנם מספר שלבים בתהליך הייבוש. Leather-hard הוא מצב בו גוף החומר מכיל כ 15% לחות. גופי חומר יבשים לחלוטים נקראים "bone-dry". גופי חומר לא שרופים נקראים greenware. גופי חומר בשלב זה הם רגישים מאוד, ולכן יכולים להישבר בקלות.

לאחר ייבוש הכלי באוויר ניתן לעטרו בצבעים מיוחדים לדוגמה: צבעי אנגוב וגלזורות צבעוניות . ולאחר מכן שורפים אותו שריפה ראשונה הנקראת גם שריפת ביסק. שריפה זו מתבצעת בטמפרטורה שבין 900 ל 1000 מעלות צלזיוס. בתהליך השריפה החומר משנה את מבנהו המולקולרי ומתגבש לחרס. שינוי זה הינו בלתי הפיך.

תהליך השריפה נמשך בממוצע כ – 8 שעות, לאחריהן נותנים לכלים ולתנור להתקרר כ-12 שעות טרם פתיחתו. תהליך שריפה ראשונה צריך להתבצע בהדרגתיות ובקצב מבוקר ואיטי. לצורך כך מצוידים מרבית התנורים בווסת ממוחשב המאפשר שליטה בטמפרטורה הכללית , בקצב עליית החום בשעה, את היעד הסופי אליו רוצים להגיע וזמן ההשהיה בטמפרטורה המבוקשת. לאחר שהכלים התקררו, ועקב השינוי המולקולרי שעברו בתהליך השריפה, ניתן לאחוז בהם ללא חשש שישברו והם עמידים ביותר.

בשלב זה ניתן, אך לא הכרחי, לזגג את הכלים בתהליך הנקרא גלזורה. הגלזורה מעניקה לכלים מרקם חלק כמו גם צבעים וטקסטורות שונות. במידה והכלים מיועדים להכיל מזון ושתייה רצוי מאוד לזגגם, לפחות בחלקם הפנימי הבא במגע עם המזון. הגלזורה גם מאפשרת ניקוי קל יותר של הכלים.

יש גלזורות צבעוניות ויש שקופות . בגלזורה השקופה צובעים בצבעי אנגוב או אחרים ובגלזורה צבעונית לא צובעים אלא מברישים את הגלזורה על הכלי ב-3 שכבות ושורפים בשריפה רגילה . יש מגוון רכב של תנורים לשריפה. יש תנורים חשמליים ,מחוברים לחשמל ויש תנורים של שריפה מעץ ואש חיה . שריפה זו נקראת "מנהרה " או "אנגמה" . הגלזורה מוכנה לשימוש הינה נוזלית, טובלים בה את הכלים ומניחים לייבוש האורך מספר דקות. כאשר החומר יבש, מסירים עם נייר שיוף את שאריות הגלזורה המיותרת, בעיקר מתחתית הכלי ומכניסים לתנור לשריפה שנייה. השריפה השנייה מתבצעת בטמפרטורה שבין 1000 ל 1300 מעלות. בסיום השריפה מתקבל הכלי המוגמר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבקה גונן, כלי חרס עתיקים, ספרייה ארכאולוגית, הוצאת כתר, 1979

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כלי שצורתו מזכירה כליה
P human body.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.