קובי אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קובי אור

קובי אור (נולד בשנת 1948) הוא פובליציסט ופילוסוף-רוק.

אור נולד ברמת-גן וחי בה עד היום. כתיבתו השפיעה מאוד על דור שלם של יוצרים ומבקרים[דרוש מקור]. מאז סוף שנות השבעים הוא כותב בנושאי רוק אלטרנטיבי בישראל כשהוא שוזר במאמריו ציטוטי שירה והתייחסויות לדת, למוות, לקומיקס ולפילוסופיה.

משנת 1979 הוא מוציא באופן לא סדיר את "חמור", פנזין (Fan magazine) מוזיקה עצמאי, שאור הוא הכותב, העורך והמדפיס שלו. "חמור" יוצא באופן לא קבוע ומחולק בחנויות תקליטים בודדות בישראל בלבד. 10 הגליונות הראשונים של הפנזין, מהשנים 1979-1983, נחשבים לפריטי אספנות[דרוש מקור].

הראשון שדיווח על כתיבתו יוצאת הדופן של קובי אור היה יואב קוטנר, במדורו בידיעות אחרונות, בשנת 1982. בשנת 1983 הפך "חמור", באופן זמני, למדור בירחון המוזיקה ווליום [1]. ב-1984 החל אור לפרסם את מאמריו בעיתון חדשות (במסגרת המדור "קרוע") ובמקומון זמן תל אביב.

על אף שכתיבתו בעיתונים נפוצים לא הייתה סדירה ואף על פי שתפוצת המוזיקה וכתב העת שבהוצאתו היו דלות, אור היווה מקור השראה חשוב למספר יוצרי רוק. רוב היוצרים האלה דומים לו בהיותם מוזיקאים ועיתונאים גם יחד [2]. בין יוצרים אלה ניתן למנות את יוסי בבליקי, אהד פישוף, גלעד כהנא, עמית שהם, גיא אסיף, רועי ארד, יאיר רוה, רוגל אלפר, עוזי וייל, אתגר קרת‏‏[1], אסף גברון. להקת נושאי המגבעת הירושלמית שהוקמה באמצע שנות השמונים נקראה במקור נושאי המגבעת של קובי אור[דרוש מקור].

אור הוא גיבור הסרט הדוקומנטרי "אור קשה, אור רך" של הבמאי חן שיינברג.

[עריכה] דיסקוגרפיה

קובי אור מעולם לא הוציא לאור את כתביו באופן מסודר, בצורה של ספר, אך לאחר שנים רבות של פעילות הוציא שני אלבומים, שבהם קרא את מלותיו על רקע של מוזיקה.

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ ‏קרת ראה הצלחה מסחרים עם ספרותו, אך לא עם המוזיקה שלו‏

[עריכה] קישורים חיצוניים